"שנו נקודות מבט, גלו חדשות, התבוננו על האירועים בחייכם מאינספור נקודות מבט ותוכלו לשחרר אחיזה"…
לחופש נולדנו!! תמיד אפשר ורצוי לפרוש כנפי ראיה רחבה המביאה לפרופורציות, בפרט בתקופה כאוטית כזו שלעיתים מביאה אותנו להיצמד לישן. זוהי תקופה של פרידה מאחיזה, חיבור בין הרוח הנותנת חיים לגוף, הנשמה המגשימה עצמה דרך הגוף והחיים האנושיים, הלכה למעשה.
זוהי תקופה של אתגרים מאוד מאתגרים בלשון המעטה בפרטי ובכללי. אתגרים המביאים אותי באופן אישי, את משפחתי, את תלמידיי ונועציי, להתמודד עם "משיכת השטיח" מתחת לרגלי הקבוע, המוכר, ההרגלים, הפחדים והחרדות שלעיתים עולים כתוצאה מכך ולהתמודד עם כל אותם דברים שעדיין עומדים ביננו לבין מימוש מלא מספק, מהנה, של עצמנו וביחסים שלנו עם עצמנו ועם העולם.
כתוצאה "ממשיכת השטיח", היוצרת לעיתים הצפה רגשית, עם תחושות של אבדן שליטה בדרך זו או אחרת, עולות המון שאלות וחיפוש אחר דרכים לחיות בשלום והשלמה עם עצמנו ועם העולם הסובב אותנו.
אחד הדברים עליהם מדברות הישויות שוב ושוב, קשור ליצירת קשר מודע בין החלק המתבונן/הצופה, לבין החלק החווה המגשים את פוטנציאל הרוח בחומר, דרך הגוף, אך הגוף איננו "אני" הוא כלי המאפשר ל"אני הנשמתי" להגשים עצמו דרכו. לאורך ההיסטוריה האנושית חיינו האנושיים נחווים דרך תרבויות שונות כאילו הגוף הוא ה"אני", למעט תקופות או אסכולות שהבינו שהגוף הוא כלי.
הישויות המדריכות מכוונות אותנו להתייחס לנשמה, הרוח המניעה את הגוף כאל "אני", זו המנהיגה, החווה דרך הגוף. היא ניצוץ האלוה ממעל, אהובה שייכת ובטוחה מעצם ההיות במקום, כפי שהתרגלנו להתייחס לגוף כאל "אני", עלינו להתאמן להתייחס אליו כאל כלי, משמעותי וחשוב, אך כלי.
זהו מהפך של ממש בתפישת האדם את עצמו ואת חייו. כלומר, להפנים שכל מה שקשור לחיים הפיזיים הוא יצירה לצורך הגשמה ולכן כל המסקנות, הדעות והאמונות אינן אמת אוניברסאלית חובקת כל, אלא מסקנה שנוצרה כתוצאה מסיטואציה מסוימת, בזמן מסוים ומנקודת מבט מסוימת.
ההמלצה החוזרת של הישויות:
ישויות ספיראלת האור:
"אנא שנו נקודות מבט, גלו חדשות, התבוננו על האירועים בחייכם מאינספור נקודות מבט ותוכלו לשחרר אחיזה במסקנה מסוימת.
תוכלו להפסיק לחשוב על עצמכם דברים כתוצאה מהתוצאה של מעשיכם ופשוט תלמדו, תסיקו מסקנות, במקום דעות, אמונות וקביעות שביקום ובעולם משתנה זה אפילו אינו הגיוני"…
מתוך חיפוש של תשובות כיצד לייצר גשר בין תפישת הגוף המתגלגלת, שאספה אינספור מסקנות דעות ואמונות, לבין הניצוץ הטהור המתגלם דרכו, התחילו לחלוף במוחי הארות כגון:
״התשובה טמונה בחיבור ל'הגיון מתבונן', ל'רגש מתבונן', לצופה/הווה״.
ומה עם הפיזי והרוחני שהם כאילו שני הפכים במובן של רוח וחומר אני שואלת?
ישויות ספיראלת האור:
״הפכים, הכיצד? שהרי ברוח מתקיימת הולוגרמת היישום. קרי, היא מכילה כפוטנציאל את כל הפנים של התממשותה בכל העולמות, כחומר ביד היוצרת, על פי החומרים המצויים בעולם התגשמותה.
הרוח היא המכילה את פוטנציאל כל היותה. כעת תוכלי להתייחס לשאר הרבדים כיצירות לצורך, שרק החיבור המודע ביניהם, זה שמעבר לתבנית זו או אחרת המפרשת את מהותם, מאפשר לחוות כצופה- הווה. כך הרגש נחווה הלכה למעשה תוך התבוננות בו ואין סתירה.
לא אהובה הרגש לא נחווה פחות או מסורס כפי שחשבת, על ידי ההתבוננות, הוא הופך לחוויה של פליאה מזינה כיוון שנחווה כרגש פרופר ללא פירושים!!
האם את יכולה לדמיין לעצמך מצב מופלא כזה בו את חווה כעס, למשל, ומתבוננת בו התבוננות משתאה?? אין שיפוט ובקורת מטשטשים את ההרגשה, או מובילים אותה לחד צדדיות של כאב, אי שביעות רצון וכיוצר באלה.
באופן הזה כל הרגשות ללא יוצא מהכלל, גורמים להזנה ולהתפעלות יוצרת ומייצרת. מהווים כלים במקום הטבעות מחלון אחד; 'רגש מתבונן' מרחיב לב ומהווה מפתח לשינוי.
כך גם 'היגיון מתבונן', המאפשר חוויית יצירתיות אינסופית עם אינספור אפשרויות הנולדות ומתקשרות הלכה למעשה, מתוך נוכחות מלאה שדבר אינו מסתיר ממנה או אותה.
היגיון שאינו מתבונן, הוא היגיון מסתיר לעיתים חד צדדי או חד ערכי, מהעדר התבוננות משתאה. אכן, התדר ההקשרי מעגלי 'מסתובב' באותם תבניות אמונה, דעות וקביעות, מודעות ובלתי מודעות, הקשורות כולן לצורך השליטה והביטחון מעצם התבנית, האמונה וכד׳
'היגיון מתבונן' הוא המשענת הכי בטוחה כיוון שנשען על יצירתיות משתנה בהתאם לצורך, לרגע.
'פיזי מתבונן' הוא מצב תודעה, (כולם למעשה מצבי תודעה), המאפשר את גבולות החוויה מכל נקודות המבט. קרי, מתאפשרת חוויה ממצה, שאינה אחוזה או מוגבלת במה אפשרי ומה לא, אלא נובעת באוטנטיות של מצב ברגע נתון, על פי הרגע. קרי, על פי התבנית, במקום על פי הדעות והאמונות לגבי התבנית.
אכן, לדוגמה, ריפוי אפשרי כתוצאה מאמונה באפשרות ומתן רשות להתגשמותה!! גמישות אפשרית, ירידה במשקל, רגיעה, הנאה והנעה פיזית אפשריים כולם, אך האפשרות היא תוצר של 'הפיזי המתבונן'.
הוא זה המונע מדחף ההגשמה דרך חוויה ואינו מעוכב על ידי מסקנות עבר. מסקנות העבר משרתות כחלק מהניסיון המצטבר, אך המגמה היא עדכניות, חיבור למציאות החווה ולאפשרויות רלוונטיות ב… ולהווה מתמשך, חיבור וסנכרון בין רעיון או רצון לבין התנאים, הזמן והמקום, או במילים אחרות חיבור לתזמון מדויק. נשמח להרחיב לשאלותיך/ם"