יצירת ניסים קשורה ליצירת המציאות בדמיוננו ובכוונת לבנו, כך שמתי שהוא ייווצר שביל מימושה הלכה למעשה.
על מנת ניתן יהיה ליצור מציאות וניסים עלינו להתכוונן מכל הלב והפירגון למציאות הרצויה לנו, ויחד עם זאת לאפשר לקוסמוס לקיים זאת, כשאין לנו מושג כיצד ומתי. התכווננות אמיתית, אוטנטית מתוך אמון ופירגון מלא.
עלינו ליצור את מהות הבקשה בצורה שנשארת פתוחה לכל אפשרויות מיצויה ופתוחה לזמן המדויק להתגשמותה, כך שאנו מפוקסים על גילוי ואמון מלא בהתגשמות משאלות לבנו, כשכל יצירה מתבצעת בדמיוננו מתוך "ככה זה וזהו זה".
אין לנו מושג מודע על אפשרויות ההגשמה ודרך ביטויה הלכה למעשה. אנחנו בדרך כלל מבקשים דברים על פי התבניות שלנו, המכסות אפשרויות על פי הגיוננו וההיגיון המקובל.
ליצור תמונה כללית של איך אני רוצה להרגיש. איזה יום אני רוצה שיהיה לי – אני רוצה להרגיש מחובקת, להרגיש אהובה וכדומה. כשמישהי לדוגמה הזמינה יום מלא חיוכים, והחיוכים באו דרך הסיפורים של הילדים שלה.
זה בדיוק מה שהישויות המדריכות מציעות לנו שנזמין. למשל; יום מלא חיוכים ונאפשר לקוסמוס לממש אותם בכל הדרכים והצורות האפשריות, כשאין לנו מושג מקדים עליהן. הרבה פעמים אנחנו ננעלים על דרך יישום מסוימת וזה סוגר את כל האופציות האחרות.
מדובר בשינוי של גישה ותפישה שלנו את עצמנו, את היכולות שלנו, את המציאות שלנו. היכולת לפתוח את עצמנו למשהו אחר גם אם אנחנו לא יודעות אם זה כן או לא יתגשם. מדובר על עצם הרשות לבדוק את זה, או נכון יותר, לתת אמון.
שכאמור אם זה לא בא באמת מבפנים זה לא עובד. אם אני לא מרגישה את מה שאני אומרת זה לא עובד.
דוגמאות ליצירת המציאות של יום מסוים:
אני אספיק כל מה שתכננתי, אני אגיע בזמן לאן שאני צריכה להגיע, אלמד בשמחה, אהיה מפוקסת על מה שממלא את לבי שמחה וכדומה. הכוונה ליצירת הדברים הכי "פשוטים" על מנת להתאמן בכלי שיהווה קרקע של ביטחון שזה אפשרי.
אני מציעה קודם כל להתאמן ביצירת המציאות היומיומית שלנו ובערב לפני שהולכים לישון לשים לב כיצד עבר היום, תוך שימת דגש רק על מה שכן התקיים כתוצאה מיצירת המציאות לעיני רוחנו מכל לבנו.
כך נתאמן לשים דגש על ה"יש" ולהתחבר לשפע האפשרויות הלכה למעשה.
תלמידה שיתפה שריגש אותה להבחין בתהליך של התעצמות החוויה הלכה למעשה. ככול שהיא יצרה מציאות – המעבר מדמיון למימושו. היא ספרה שבהתחלה היו לה סימני שאלה, אך היא המשיכה לעשות את זה יומיום, ולאט, לאט היא הרגישה שזה הולך ומתעצם, עד שהיו דברים שקרו שאי אפשר לחשוד שזה סתם או במקרה.
הכוונה שלי היא שנתאמן בלהיות היוצרות של המציאות שלנו, תוך שאנחנו מתכננות רק את המציאות שלנו ולא של אף אחד אחר. אם אנחנו רוצות אהבה, אנחנו לא רואות את האדם שאוהב אותנו אלא מתחברות לתחושה שאנו נאהבות. לפתוח, להקשיב ולהיות יותר רגישות לאפשר לעצמנו לקבל ובאמת קורים ניסים.
אנחנו מאומנות יותר בנתינה גם משום הדפוס הנשי אימהי וגם היות והנתינה קשורה לעיתים בצורך שליטה במציאות, או נובעת מהתחושה שעלינו לתת כדי להיות ראויות לקבל וכיוצא באלה.
האימון, גורם לעליה של רמת האנרגיה, וכשמפלס האנרגיות גבוה, הלב פתוח, יש חיוך, פתיחות ונכונות גדולה יותר לקבל את המציאות כיוון שאיננו עסוקות בדאגות. יצרנו מציאות ושחררנו מתוך אמון שיגיע זמן מימושם.
נשאלתי האם מדובר גם בכסף ובעצם כסף הוא חלק מהשפע המזומן לנו. אך בדיוק כמו הזמנה של כל מצב או יצירה, עלינו להיות בפניות מלאה ובאמון מלא לקבל מעצם היותנו. הרבה פעמים החיסרון בכסף הוא תוצר של אמונות ודעות שמפריעות לנו להתחבר לשפע ולקבל מכל הלב והנשמה. זה יכול בהחלט להתבטא במצב כלכלי.