קודם כל ברצוני להדגיש שהישויות המדריכות מעבירות מידע ממקום של אהבה, ממקום שהם בעדנו, ממקום של כבוד. אין אצלם ביקורת, אין שיפוט, אין "טוב ורע", יש "יש". בצורה כזאת ניתן לקבל את הדברים ולהסתכל על הדברים הכי קשים בתוך עצמנו.
בהתחלת דרכי כמתקשרת היו לי הרבה תסכולים וחששות לגבי יכולת התקשור שלי. פחדתי שמא אני ממציאה, אולי אלו דברים שאני רוצה לשמוע, אולי הקצנתי או הדגשתי דברים. בדיעבד, הדברים שהישויות אמרו לי היו תמיד נכונים.
התקשור עבורי הוא עניין של אימון ביכולת הפרדה ממחשבותיי ודעותיי וברשות לא לדעת על מנת לדעת. למשל אנחנו לא יכולים להשתמש במטוטלת אם אנחנו לא עושים הפרדה, אחרת נקבל את התשובות שנרצה לשמוע ולא את התשובות הנכונות.
אצל הרבה האנשים יש חשש שהם ממציאים דברים, שזה לא נכון ומכאן שנתפשים בחוסר ביטחון לומר את מה שהם קולטים, או ב"עודף ביטחון" הנובע מצורך לדעת את התשובה ולהצליח לקלוע לאמת.
חייבים (מלשון חיוב), להיות פתוחים לקלוט ולתרגם את הנקלט וזהו בהחלט אימון מתמשך. באופן אישי, התחושה שלי הייתה שאני קולטת מדע בדיוני. עד שלא הסכמתי לקבל שאני קולטת מדע בדיוני, לוותר על הצורך להיות בטוחה ולשתף פעולה עם תרגום הנקלט, פחדתי לתקשר ודי נמנעתי מכך.
הרבה שנים התקשור שימש אותי רק על מנת לקבל מידע כללי להבנת סיבה ומסובב ומידע לגבי אנשים אחרים, אך לא שאלתי לגבי עצמי. זה לקח לי שנים עד שהתחלתי כותבת כתיבה מדיטטיבית בעקבות קורס שעברתי, שכתוצאה מכתיבה זו נפתח הקשר האישי שלי עם הישויות.
ברבות הזמן גיליתי שהתקשורים לגבי עצמי, והדיבורים עם הישויות, מביאים אותי לרמת אינטימיות מאוד גדולה עם עצמי ולרמת מודעות מאוד, מאוד גבוהה.
לקח לי הרבה זמן להיות מוכנה לדבר איתם באופן אישי, כי האמונה שלי הייתה שלא לבלבל להם את המוח בשאלות אישיות.
התאמנתי בלזרום עם הישויות המדריכות באמון, בתמימות, מתוך הקשבה סקרנית ומתוך הסכמה לא לדעת דבר, עד שהדברים עוברים דרכי = לא לדעת על מנת לדעת.
כל אחד זקוק למצוא לו את הדרך שבה הוא ירגיש הכי בטוח בתקשור שלו, אנחנו שונים כבני אדם.
חשוב לא לעשות עניין ממה שאנו קולטים, לא להגדיל ולא להקטין. להיות במקום של: "זה מה שאני רואה/קולטת". אני מדברת על המקום הפנימי, על הגישה של המתקשר.
איזה מידע מוקדם חשוב לקבל?
ראשית זה מאוד אישי למתקשר ואני יכולה לספר רק על דרכי שאולי תהווה השראה לאחרים.
בעבודתי כמתקשרת אני תמיד שואלת בטלפון את האדם, שמבקש לקבוע פגישה ראשונה, מה הוא רוצה, על מנת שיהא ברור לשנינו שמה שהוא בא לבקש אני יכולה לתת ומה שאני יכולה לתת, הוא רוצה = תיאום ציפיות.
בנוסף, אני מודיעה לו שאני לא אלוהים ולא הסגן שלו, שאני לא רואה הכל, לא יודעת הכל, למשל, אם מישהו מבקש עתידנות וזו הסיבה היחידה שהוא מעוניין במפגש, כשעתידנות היא לעיתים תוצר של שאלה נקודתית, אך מבחינתי אינה רלוונטית למפגש שלם כיוון שאופציות קיימות כל העת, משתנות ומתחלפות ואינן דבר קבוע.
דוגמה נוספת: אם מישהו רוצה שאתקשר עם אדם שנפטר, איני יכולה להבטיח מראש שזה מה שיהיה מפני שאני לא יודעת מראש אם הנשמה הזאת תהיה נגישה אלי בעת המפגש. אני כן יכולה להבטיח שהישויות המדריכות תמסורנה את כל המידע שאפשר על הנשמה שהלכה לעולמה ובכלל על כל הנשאל.
יש הבדל גדול בין אנשים שבאים אלי בפעם הראשונה לבין אנשים שבאים אלי אחר כך לתקשור ויודעים למה ולמי הם באים. הם יודעים מה זה תקשור ופחות או יותר מה הם יכולים לקבל. זו הדרך שלי להבטיח שאנשים שמגיעים אלי מעוניינים במידע עמוק על עצמם, על התפתחותם, על בחירתם לחיים הנוכחיים, על הבנת מערכות יחסים, קארמות וכדומה.
מישהו שבא לתקשור בפעם הראשונה ואני לא מכירה אותו עדיין, הוא עדיין אינו מסומן בספריית הידע של הישויות, על מנת להתחבר "לאתר אינטרנט" של הנשמה, אני מבקשת מהאדם שם לידה שמות ההורים ושם המשפחה העכשווי. רצוי גם, אם זה שם מאוד נפוץ, שיהיה גם תאריך לידה.
הישויות לימדו אותי את חשיבות שאילת השאלות כיוון שכשאדם שואל את השאלות הוא פתוח יותר לקבל תשובות. הוא לוקח אחריות על זה. הוא מחדד דברים, הוא מביע את מה שהוא באמת רוצה.
למדתי מניסיוני את חשיבות התקשור לאנשים שמוכנים לשמוע ומוכנים לפתוח את עצמם. ככל שהאדם פותח את עצמו יותר הוא מקבל יותר מידע. ככל שהוא יותר סגור ומנסה להסתיר הוא מקבל פחות מידע, או אפילו אינו מקבל מידע מדויק לרצונו כיוון שרצונו מוסתר.
חשוב לי לציין שהישויות המדריכות יכולות לומר דברים מוסתרים, אך הן מכבדות אותנו ועושות זאת כשיש פתיחות, בשלות, לפחות מינימלית, להקשיב למידע.
שאלות לדוגמה על קצה המזלג: "אני רוצה לדעת על הקשר, להבין את מערכת היחסים, לדעת מה לעשות כדי שמערכת היחסים תשתפר; עם הבן, הכלה, בן הזוג, האם, האב. אני רוצה לדעת ורוצה להבין אם כדאי לי ללכת על מערכת יחסים עם אדם מסוים, איך עלי לנהוג במערכת יחסים מסוימת" ועוד, ועוד…
לאט, לאט, למדתי שבזמן תקשור איני זקוקה לדעת דבר, שביכולתי להרפות שליטה, לזוז הצידה ולתת לישויות המדריכות להעביר מידע, ויחד עם זאת, אני מתקשרת ערה ומודעת למה שעובר דרכי.
למדתי להפריד את עצמי לגמרי ולאפשר למידע לזרום. לא ללכת על דעות קדומות ולא על שליטה, הקטע הוא לשים את עצמנו בצד.