בהתחלת דרכי כמתקשרת הגיע אלי התקשור רק כשהתכווננתי; עצמתי את העיניים והתכווננתי, מתתי מפחד, חוויתי תחושות המצאה…..
נשאלתי על ידי תלמידה: האם תקשור מגיע רק כאשר אני מתכווננת?
אבדיל בין ראשית דרכי כמתקשרת באפריל 1986 לבין מה שקורה בשנים האחרונות מבחינתי. בהתחלה הגיע אלי התקשור רק כשהתכווננתי; עצמתי את העיניים והתכווננתי, מתתי מפחד, חוויתי תחושות המצאה, מחשבות שהפריעו לי להיות במדיטציה.
לאט, לאט, גיליתי שזה מאוד טבעי ואנושי להרבה אנשים, משום הפחד מאובדן שליטה, (שנראה שמשותף לרובנו בדרך זו או אחרת), שאלה תופעות של התודעה שמשתדלת לשמור על שליטה. עם הזמן, עם התרגול לאט, לאט, כול אחד בקצב שלו ובזמן שלו, משתחרר ומתרפה. זה עניין של נכונות ואימון.
למדתי שאנו אמורים ללמוד להיות בעלי הבית, הבוסים. להתחבר לאנרגיה ולראייה אחרת מתוך מקום של הנהגה, לא ממקום של ללכת לאיבוד, לאבד את הקרקע וכן הלאה.
עברתי משוכות רבות תוך שאני מסירה מגננות רבות, עד שהחלטתי סופית לזוז הצידה ולאפשר למוח שלי להפוך למתורגמן של האינטואיציה במקום המלך והשליט הבלעדי על מה נכון, מה קיים וכיוצא באלה.
בהתחלת דרכי כמתקשרת מישהו שאל שאלה או שרציתי להבין משהו ורק אז הגיע מידע. בצורה הזאת הייתה לי הפרדה מאוד ברורה ומגנה בין חיי היומיום לבין מה שמעבר להם, מהפחד שלא לאבד קשר עם המציאות ולהסתובב כל היום עם ראש מפוצץ /מוצף, במידע.
היכולת לעשות הפרדה מאוד עזרה לי, כך יכולתי לחיות את חיי היומיום כאימא, בת זוג, בת, חברה וכיוצא באלה וכשרציתי לתקשר עצמתי את העיניים, ישבתי בשקט ודברים התחילו להגיע.
היום, כשאני יושבת בייעוץ אישי, או מלמדת, דברים מגיעים כל העת להכרה המודעת מכיוון שלאורך השנים התרחבה התשתית הקולטת שלי, כך שגם כשאינני יושבת "בפוזה" של מתקשרת, המידע נקלט ומתרגם למודע.
בכלל גם ביומיום הרגיל, הקשר עם המידע שמעבר, עם הישויות המדריכות קיים ומתקיים מאליו מבחינת תחושת הקשר, אך רק כשאני מקשיבה אני קולטת במודע האנושי שלי, זו הבחירה שלי; אני הבוס ואני מחליטה מתי אני פותחת או סוגרת ערוצים כך ששום דבר לא מציף, או לא מגיע בזמן שאני לא מוכנה או לא יכולה להכיל. אם כי, ככול שערוצי הקליטה האנושית מתחברים במודע ההכרתי, כך נוצר סנכרון אוטומטי בין מימדי תודעה שונים.