ברצוני לשתף אתכם במידע שהגיע, הנוגע בתפישות האנושיות, אל מול התפישות הרוחניות. תפישות אנושיות הנוגעות בדפוסים, אמונות, דעות, קביעת והרגלים, שיש לנו כבני אדם בכל תחומי החיים; בעבודה, במערכות יחסים, בציפיות של איך דברים צריכים להיות, שהרבה פעמים אינן מתגשמות ואנו חווים עצב וכאב בכל מיני שטחים, יחד עם קושי להיפרד מהאחיזה בהם כאמת, כ"ככה זה".
הפער בין הרצוי למצוי בחיי היומיום קיים ועולה למודע כשמתחברים לרעיון/זיכרון, שהגוף הוא בעצם כלי בר חלוף לנשמה הנצחית, הנותנת בו חיים.
הפער נוגע בתפישות של כדור הארץ לבין התפישות הרוחניות שהנשמה מושלמת ומשלימה עצמה דרך מעברי החיים. אך, אט, אט מתהווה קשר ונוצר שינוי; אנו יודעים כבר שקימת תפישה אחרת מזו שעל ברכיה חונכנו, אך עדיין ממשיכים לקיים את אותם הרגלים.
כל מאבק בין דפוסים ישנים לתפישה חדשה, מקשה על השינוי, כל עוד יש אחיזה בהם וההרגלים מקשים עלינו להיפרד מהם, למרות כל התסכולים והכאבים שאנו חשים פעמים רבות. מה גם, שחלק מהתסכולים הם תוצר של המאבק הזה; אנו כבר יודעים איך כל מיני דברים יכולים/צריכים להיות, אבל עדיין לא מצליחים ליישם אותם ביומיום.
הישויות הדגישו שאנו כבר יודעים את התשובה. שהתשובה טמונה בתחושת שובע וסיפוק ללא כל תחליפים. התשובה היא ברווחה האישית, שהרווחה האישית היא המוקד שכתוצאה ממנו מתאפשרת רווחה סביבתית משום ש"אני" מהדהד ל"אנחנו", בעזרת המגנוט והתמגנטות. אנו כבר יודעים את הכוח של ההדהוד ומודעים אליו: ההדהוד שלנו, של הסובב, אלינו, אל הסובב. אלו הם הכלים לשינוי.
עוד אמרו הישויות שחלק מהתפקיד, מהבחירה, של מי שבחר בשינוי תודעתי, בחיים הנוכחיים, קשור קודם כל בחוויית כל דפוסי האנוש ובגילוי אי הרלוונטיות שבהם, בגילוי שאפשר אחרת וקיימות אופציות נוספות לחוות את החיים, כך שניתן יהיה להתחבר לתפישות עולם שמעבר לידוע, ומתוך כך ליצור שינוי תודעתי ולעזור לאחרים לעשות אותו הדבר.
ישויות ספיראלת האור: "אגו פירושו הפרדה, 'תלבושת' המאפשרת לנשמה, שהיא חלק מכוליות, לחוות עצמה כיחידה נפרדת.
בעולמכם פירשתם אגו משום העליונות והנחיתות שמהווים כלי למידה ב"כדור לימוד". הלבשתם עליו כל מיני סופרלטיבים כאגו גבוה, אגו נמוך, גדול, קטן לעומת הטווסות. ניתן לכתוב ספרים שלמים, וכבר נכתבו, על האגו האנושי.
אנו מתכוונים למילה אגו שנובעת מהצורך של הנשמה, (על מנת לממש עצמה ולהגשים עצמה דרך חוויה), להיות במרכז של עצמה, ואיננו מדברים על אגואיזם. אתם תכנו זאת אגוצנטריות, אך הכוונה היא לצורך הישרדותי של כל יצור נברא להגשים עצמו דרך חוויה באופנים שונים, ב'תלבושות' שונות בעולמות שונים, וכיוצא באלה.
כלומר, האגו הוא אותה קליפת הפרדה העוטפת כל נשמה ומשמרת את הייחוד שלה, כך פשוט, ללא כל סופרלטיבים של "טוב ורע" .
לשאלתך לגבי דפוס היחסים עם העצמי והאחר, הוא אכן משתנה. לכן יש תחושה של בלבול; דפוסים ישנים מנחים, עדיין מבקשים מקומם ודפוסים חדשים גם כן.
כבר נאמר שכולנו בונים דפוסים חדשים על הרקע המקובל/ישן, שיאפשרו ליחסים להיות מספקים גם בכדור לימוד, בו מתקיים זיכרון קטן להיותכם נשמה בגוף.
מנקודת מבטנו, כל מה שקשור לנאמנות, למסירות, ליחד, להתחשבות, הוא בעצמי ובאחר באותה מידה. מבחינתו, יחסים פירושם יחסי גומלין, היענות ומענה לעצמנו ולסובב אותנו.
ב'כדור לימוד' החוקים אינם באמת שונים, אך נתפסים אחרת דרך פריזמה של הישרדות. ברגע שיכולים אתם להרפות מדפוס ההישרדות האנושי ופשוט להיות נוכחים בכל רגע נתון, במקום במסקנות עבר ודפוסים אוטומטיים, אתם יכולים לזרום בחופשיות מפני שאתם לא עסוקים בהישרדות של האגו.
ההישרדות של האגו קשורה לכל הדפוסים האנושיים שאינם מקושרים לתחושת ערך מעצם ההיות, אלא קשורים לתנאים חיצוניים שבהתקיימותם כביכול נותנים אישור ערך. אישור ערך מתבקש על כן כל העת ויוצר תלות בכל מה שמעלה את הערך.
כשערככם נתון מעצם ההיות, אינו תלוי בגורמים חיצוניים, אינכם עסוקים בהישרדות האגו. לכן מדברים אנו על הפניית מבט פנימה אל מי שאתם, אל מה שאתם, אל הייחוד המופלא של כל אחד ואחד מכם ושל האחר.
ייחוד הוא ייחוד, אינו סותר ייחוד אחר, או מתנגד לו, באמת. זוהי אשליה אנושית שפג תוקפה. לו תוכלו לראות זאת ייתמו ימי הכאב, התסכול והאבל, מה שיאפשר להמציא בנחת ובשמחה, דפוסים חדשים המתאימים למימד התשיעי = דפוסים המקושרים עם ערך נתון, עם שוויון ערך.
במילים אחרות, זוהי עת להרפות מאשליית הישרדות האגו, קודם לכל שינוי.
על מנת כך, רכזו את כל התכוונותכם בגילוי ערככם הנתון מעצם היותכם שאינו תלוי באיש, בדבר, נתון מעצם היותכם בכל מקום ובכל זמן שתהוו.
לא בכדי אומרים אנו שוב ושוב בדרכים שונות לשים לב שרגשותיכם הם שלכם, שהיצירתיות שלכם היא שלכם, שטוב ליבכם ויכולת ההיענות שלכם היא שלכם, שאומץ ליבכם הוא שלכם, שנאמנותכם היא שלכם, ועוד, ועוד, ועוד. זה מה שאמור להיות מקור ההישענות.
מציאת הערך הנתון, היא זו המאפשרת שחרור מאשליית הישרדות האגו.
את מבינה, דורית, אין על מה להגן, אין על מה לשמור, ועל כן אפשר פשוט לזרום, להיות אתם בכל רגע נתון של זמן תוך שינוי וזרימה.
אתם לא מבקשים דבר, לא מצפים לדבר, משום שמיקוד תשומת הלב בהווה, ב'יש', במציאות הנחווית. ציפיות יוצרות הסחה, הפרדה בין ההווה לבין ההוויה, בין מציאות שהייתה למציאות שהווה. הסחה זו איננה מאפשרת זרימת יחסי גומלין מלאה".
אנו מצפים שיתייחסו אלינו בצורה מסוימת, שיתנהגו בצורה מסוימת. אנו מצפים שיגידו לנו תודה. מצפים לקבל העלאה במשכורת, וכן הלאה.
בכך בעצם מדובר בהישענות על חוסר, כשציפיות נועדו לכריות… הכוונה להסחה במובן שאם יש לנו ציפיות, אנו מחכים שהדברים יתרחשו, ואנו לא נוכחים ברגע נתון של זמן, לא עם האדם ולא בהווה, אלא בעצם חיים איזושהי מציאות דמיונית או מציאות שהייתה. כלומר, במקום להיות עכשיו בהצגה, אנו בהצגה שהייתה.
הישויות מדברות מהיבט ההישענות על הערך הפנימי האמיתי, על תמימות, אמון ואינסטינקט שמוביל. כשאדם הולך עם התמימות, עם האמון, עם התחושה התמימה, אפשר להיענות באופן מלא ללא מחשבה.
ישויות ספיראלת האור: "תמימות נובעת מזיכרון ההיות, ממהות האור, מניסיון מצטבר והבנה אינסטינקטיבית של סיבה ומסובב, שמתובלת בכל מיני תכונות ונכונות לסייע.
תמימות מבחינה בין טפל לעיקר, בין אמת לאשליה.
אתם מקשרים תמימות עם נאיביות, עם בורות, עם טיפשות, אך זה איננו נכון כלל וכלל. תמימות נובעת מטוהר בסיסי המשקף עצמו אל העולם.
תמימות נובעת מחוכמת הלב הקוסמי.
תמימות היא נשקו החזק ביותר של הלוחם הרוחני.
כשזורמים עם תמימות הלב והידיעה, דבר אינו יכול להפעיל את דפוסי האנוש שאין בהם שמץ של תמימות. ברגע שאתם מדחיקים אותה, אתם מתמגנטים ישירות אל דפוסי הסבל והכאב.
תמימות מגנה עליכם מפני טשטוש ראייה ודרך".
"האגו הישרדותי" כפי שמכנות אותו הישויות, גורם לנו להרגיש ולומר דברים כגון: "סתם עשו לי, דופקים אותי, מסדרים אותי, למה זה קורה לי תמיד". תגובה הנובעת ממקום של ערך שנפגע: "לא מתחשבים בי, לא אכפת לכם ממני, אתם פוגעים בי, מעליבים אותי".
יש לנו התייחסות וביקורת לגבי כל מיני דברים הכי פנימיים ואמתיים שלנו כשהם לא בדיוק ככה בסביבה. כשאין תיאום בין הסביבה לביננו בצורה מספקת אנו מתחילים לחשוב שאנו לא בסדר. זה עובד בשני הכיוונים, או שאנו לא בסדר או שהסביבה לא בסדר. או שאנו מבקרים את כל העולם, או שמאשימים ומבקרים אותנו, או שעושים את שני הדברים.
במקום זאת הישויות מציעות להתאמן להתבונן במצבי החיים ממקום ענייני של; קרה מה שקרה, יש לזה טעם ומשמעות להתפתחות, להתגברות על פחדים, קשיים, לגילוי הכוחות שבנו וכיוצא באלה. בהתייחסות עניינית ניתן להבחין שהדרך לא עובדת ולשנות. הדרך שתאפשר ל"אגו ההישרדותי" לרדת היא לא לטפל בו, לא להילחם ולהיאבק בו, אלא לגלות מי אנו ולשים דגש יומיומי על זה.
חלק מהתהליך של התחברות למהות האור/הנשמה, הוא לוותר על "האגו הישרדותי", תוך הישענות על חלק הנצח שבנו, הנשמה.