כהקדמה לתקשור הישויות המדריכות מ-18.10.2020 שאפרוש בפניכם, אני מבקשת להסביר מספר דברים עליהם מתבסס המידע:
הדברים שהכי מאתגרים מבחינתנו בכלל ובימים אלו בפרט, הם השינוי ואי הוודאות בעולם משתנה זאת משום שאנחנו כל כך מחוברים ושבויים בהרגלים שלנו שלחלק מהם איננו מודעים בכלל, עד שהם באים למודעות; פירושים, דפוסים ואמונות שהפכו להיות כחלק מאיתנו.
בתקופה זו שעלינו להמציא עצמנו מחדש, חשוב ומשמעותי מאי פעם לבדוק מחדש מהן העדיפויות שלנו מהו הדבר שבאמת באמת ממלא את מצברינו הפיזיים, הרגשיים, המנטאליים והרוחניים. מה נותן לנו משמעות ואינו תלוי בתוצאה… זאת שאלה שאנחנו לא תמיד מעזים לתת עליה את התשובה במיוחד במקומות בהם פועלים דפוסי ההרגלים. חשוב, חשוב, לעשות מחדש את האבחנה במה תלוי הערך שלנו ולהרפות מכל מה שאיננו רלוונטי.
אחד הדברים המאפשרים זאת היא ההבנה וההפנמה של התפישה, שבחרנו להיפגש בחיים הנוכחיים עם נשמות מסוימות שהן נשמות בדיוק כמונו, מפותחות בדיוק כמונו, אך בתלבושת אנושית שונה, בתפקיד של הילד שלנו, ההורה שלנו, המורה שלנו וכדומה ושהבחירה של קונסטלציית היחסים בחיים הנוכחיים היא אשליה לצורך, על מנת למצות את עצמנו דרך חוויה. התוצאה של מודעות זו עוקפת את ההתנהגות התבניתית ומאפשרת לנו להתייחס בצורה עניינית ולא מתוך רחמים, שליטה, לקיחת אחריות לא לנו וכדומה.
התקשור שקיבלתי מדבר על המעבר משליטת הגוף בנשמה = הדעות האמונות והקביעות השולטות ומנהלות את חיינו, להנהגת הנשמה את הכלי, הגוף, היצירה שלה על מנת לתת ביטוי מיטבי ללא הגבלת התוכנה הישנה. זהו שינוי שלא היה כמותו באנושות!! הגוף פועל על פי תבנית מסוימת שאיננה נצחית ולכן המעבר הוא לביטחון בהישענות על הנצח, הנשמה, במקום כפי שהורגלנו, על הגוף.
הישויות המדריכות מציינות כי מודעות לכך כי הנשמה בחרה לקחת אחריות על ההשתקפות שלה (הגוף, הכלי), שבחרה את החיים האלה ומיצתה את כל החוויות והלמידה בעולם החומר ובחרה הפעם להיפרד מהתשתית שנוצרה דרך התבניות האנושיות, מייצגת את השינוי התודעתי שנוצר.
איננו יכולים להרפות מדפוס עד שאיננו מבחינים, מגלים, את אי הרלוונטיות שלו דרך חווייתו ובתקופה זו, יותר מכל תקופה שקדמה לה, אנו מגלים אי רלוונטיות במגוון של שטח חיים, התנהלויות אישיות וכלליות. ברגע שאנחנו אוחזים בתפישת עולם מסוימת, מתקיימים יחסי הגומלין עם תפישת העולם הזו. ככול שאיננו מחזיקים, או מרפים מאחיזה בתבניות חשיבה והתנהלות, מתרחבת יכולת ההבנה, הקליטה וכדומה.
תוך כדי הדרכתי בשיעור, הדגשתי שאנו מצויים בתהליך של הרפיית אחיזה בתבניות חשיבה בהשתחררות מהרגלים כשמבחינתי התקשור מהווה כלי יוצא מהכלל המסייע לי בכך שהוא מרחיב את שדה הקליטה שלי אל מעבר לחשיבה האנושית, מרחיק אותי מהמוכר והידוע זה מכבר, מ"הצריך והמוכרח, הנכון והלא נכון", על מנת לגלות הבנות ותובנות חדשות, דרכים חדשות ויצירתיות להבנת המציאות והתפקוד בה. התקשור הוא כלי המאפשר לי להפסיק לשחזר ולו בשל שינוי נקודת המבט ומאפשר לי לקחת אחריות על חיי ממקום חדש……. ואז נכנסו חברי מספיראלת האור והשלימו הבנות ותובנות והנה דבריהם:
ישויות ספיראלת האור:
"החיבור לרוח מאפשר לכם לקחת אחריות על חייכם ממקום חדש שאינו מוכר לתודעה האנושית: ממקום הנשמה שבחרה את ההשתקפות הנוכחית ב'כדור לימוד' על מנת לתת לעצמה ביטוי מלא דרכה, דרך התלבושת הזו, מבלי שהיא מעכבת, או מונעת, את מלא ביטוי הנשמה דרך השתקפותה.
המודעות לכך שהנשמה בחרה בחיים האלה, בהורים האלה, בנסיבות האלה, בכדי להשלים את המעגל האנושי ולעשות שלום איתו וכדי להראות גם לעצמי וגם לעולם שאפשר אחרת. כלומר, מדובר פה על להרפות מדפוס השחזור ואם נאמר את זה בצורה אחרת, להרפות מתפישת העולם האנושית, מגבלותיה, יתרונותיה, חוקיה וכיוצא באלה.
ברגע שמתאפשר לנשמות בתלבושת האנושית להתחבר ל'מהות האור' שהן במודע הכרתי ולרעיון ש'מהות האור' היא היוצרת, חלק מהנצח, כשההשתקפות הנוכחית וכך כל השתקפות היא אשליה לצורך קרי, בת חלוף, ברגע שהתפישה הזו מושתלת במוח האנושי נוצרת מציאות חדשה לחלוטין, הנובעת מהאחריות שהנשמה לוקחת על הגוף שלה.
כלומר הנביעה היא ממקום הרוח אל החומר, כשעד כה בעולם ארץ, הנביעה כבני אדם היא מהחומר אל הרוח אם בכלל.
כלומר, גבול ההוויה האנושי מתגלה כאשליה לצורך, קרי לתפישת עולם זמנית המאפשרת לנשמה לחוות את כל נפלאות עולם החומר, דרך לינאריות, דרך חמישה חושים. שהיא, הנשמה יצרה את תפישת העולם האנושית, את התוכנה הישנה, על מנת תוכל לחוות עצמה דרכה.
לכן, בכל פעם שנולדתם כבני אדם ל'כדור לימוד', חברתם לתפישה/לתפיסה הזאת ומתוכה המשכתם מסקנות, משכתם מסקנות עבר, פיתחתם, יצרתם, מסקנות חדשות. נדבך על נדבך יצרתם מציאויות של גן עדן וגיהינום, לצורך העניין, של גבריות ונשיות; גבריות כזו, גבריות אחרת, נשיות כזו, נשיות אחרת על פי הזמן המקום התקופה, יצירות מ ו פ ל א ו ת שכולן תוצר של 'גבול ההוויה' האנושי במשך מיליונים של שנים, זמן עולם ארץ.
ההוויה האנושית מוצתה, כל אותם דפוסים, אמונות, דעות, קביעות, צפות ועולות על פני השטח ומוכיחות את עצמן כלא רלוונטיות. כך שכל מי שמתעורר לאי הרלוונטיות הזו, מן הסתם פותח את התודעה שלו לאפשרויות נוספות. ועל כן ומכאן, אתם ועוד שכמותכם ב'כדור לימוד' לא הרבה יחסית, בחרתם להכיר ולהבחין בין רוח לחומר. בחרתם להכיר ולגלות את כלי השרת של הרוח לצורך הגשמה דרך חוויה של מהותה. ואתם באופן אישי בחרתם לעשות זאת לעומק, דרך הכרות כזו או אחרת עם דפוסי מחשבה נוספים הקיימים ביקום, כמו הדפוס הפליאדי למשל. כלומר, התודעה שלכם נפתחה להבנה של צורות חשיבה, ראיה ותפישה אחרות ולאורך כל הדרך, אתם מתאמנים בלחבר את הזיכרון הנשמתי להכרה האנושית המודעת הזמנית. וכמו שהתבטאנו לא אחת, יוצרים חיבור בין המוח האנושי למח האתרי, או למוח הנשמתי ,לתודעת העל, לא משנה איך תקראו לזה.
משכך, אתם פותחים בתודעה האנושית דרך לנשמה לנהל את הגוף שלה אתם פורצים דרך שעוד לא נפרצה, של אחריות, 100 אחוז אחריות, של הנשמה על של הרוח על החומר שהיא יצרה על מנת לממש א). את השלמת המעגל האנושי לעשות אתו שלום, תוך גילוי שזוהי דרך, שביל, ערוץ, של הגשמה דרך חוויה, זמני שאין במסקנותיה דבר מעבר לשרות הזמני להגשמה דרך חוויה.
ב). היא איננה אמת אוניברסאלית התוכנה הזו, היא נקודת מבט משמעותית וחשובה שאפשרה לכל הנשמות שהתגלמו אי פעם ב'כדור לימוד' ומתגלמות בו עדיין, להגשים עצמם דרך מיפתח זיכרון, או מיפתחי זיכרון קטנים נכון יותר לומר, דרך עולם 5 החושים. כשכל המסקנות הן מסקנות רגעיות, רלוונטיות רק לאותו הרגע, שאין בהן שום רלוונטיות אוניברסאלית, מפני שהשורה התחתונה של כל החוויות האלה, היא ביטוי, מיצוי הפוטנציאל הנשמתי את עצמו, או כפי שדורית אוהבת לומר: האוכל והמים של הנשמה, הן החוויות שלה.
הדחף להתממש, מקור כל ה'יש'. הדחף להתממש הוא מקור כל ה'יש' מן ה'אין' עד לרגע זה. התודעה האנושית מאפשרת חיבור לתודעה הנשמתית ומעבירה את המושכות לרוח. זה אומר שאתם מקשיבים לאינטואיציה שלכם שאתם לא מדחיקים אף דחף או צורך, אלא מתבוננים בו בעיניים של 'צופה הווה', בהתבוננות משתאה מתוך ראיה מערכתית חובקת לכל פרטי הפרטים, בכל רגע נתון של זמן.
נשמה לוקחת אחריות על הגוף שלה פירושו, שאינכם מתמקדים בפרט והפרט יכול להיות ביקורת, שיפוט, עלבון, כעס או כל דפוס אחר מחשבתי, או פירוש אחר, אינכם מתמקדים בו יותר כאילו וזו האמת ואין בילתה. אינכם מאפשרים לדפוס מחשבתי כלשהו לנהל את חייכם אלא בו זמנית כ'צופה הווה', חווים את המציאות מנקודת מבט שלא נחוותה כך, מבחינת חיי היום יום, אף פעם ב'כדור לימוד' או בעולם אחר, מכיוון שכל עולם נבע מהתבנית שהתפתחה בו, מתכנת החשיבה שהתפתחה בו, מפני שאי אפשר לחוות תכנת חשיבה אלא אם כן נוצרים 'גבולות הוויה' שבתוכם ניתן לחוות אותה.
'גבולות ההוויה' האלה נפרצים בכל העולמות, (כבר דברנו על כך), כך שנוצר גשר וקשר בין נקודות מבט, בין תפישות עולם, בין הבנות ותובנות שהרבה הרבה מעבר לזמן ומקום, בזמן ומקום. כשהנשמה לוקחת אחריות על היצירות שלה, היא מנהלת אותן!!! וכעת הניהול שלה השתנה.
קודם, הקשיבו היטב, הנשמה אפשרה את האחיזה של הגוף בכדי למצות את עצמה דרכו, כעת אין לה צורך, אין צורך לאף אחת מהנשמות יותר להחזיק באיזה שהיא תכנת חשיבה, לא משנה עד כמה מיפתח הזיכרון שלה גדול, כאיזו שהיא אמת אוניברסאלית. כך נוצר מארג עצום של נקודות המבט של כל נשמה ומהניסיון המצטבר שלה וכמובן בין כולנו כלומר האהבה ביקום גדלה, גוברת. אהבה פירושה יחסי הגומלין של הכול עם הכול. ברגע שנופלות חומות התפישות בכל העולמות, מתאפשרת אהבה אוניברסאלית חובקת כל.
כל עוד לא כך, ישנו ניתוק והאהבה או יחסי הגומלין, מסתובבים סביב 'גבול הוויה' מסוים ואין להם קשר עם גבולות אחרים. ההפרדה נפרדת מעצמה, הנשמה מנהלת את הגוף שלה כי הגיעה העת שהגוף יכול להיות מודע לכך כיוון שתמו החוויות האנושיות.
המודעות ההכרתית לכך עדיין מאוד קטנה ומצומצמת ב'כדור לימוד' אתם מביאים אותה כל אחד בדרכו ולאט לאט היא מכה גלים כאבן שנזרקת על פני המים ויוצרת אדוות.
הנשמה לוקחת אחריות על הגוף שלה פירושו, שהזיכרון שכל אחד ואחד מאיתנו נשמה טהורה, מבורכת, אהובה, שייכת, חשובה, שהפאזל האלוהי איננו שלם בלעדיה, שכל החוויות דרך כל 'גבולות ההוויה' והתוכנות, נועדו לצורך הגשמה דרך חוויה של הפוטנציאל ואין להם שום קשר לתבניות של 'טוב רע נכון או לא נכון' אין טוב ורע. התפקיד של כולנו הוא ניסוי וטעיה, (גם על כך כבר דברנו), כשהתנסות היא מטרת הוויה.
כל תוכנת חשיבה מייצרת תוצאה, בעיקר בעולמות של מיפתחי זיכרון קטנים, וכבני אדם נתפשתם בתוצאה ואתם רודפים אחריה, כמהים לה, מתחרים מי ישיג תוצאה כזו או אחרת, כשכעשיו אתם נזכרים שהמטרה היא התנסות שזו ההצלחה – הצלחה פירושה התנסות!! ההתנסות הפעם נוגעת בחיבור שבין רוח לחומר ברמת האחריות של הנשמה על היצירה שלה, ההשתקפות שלה על היצירה שלה, באהבה דרך יחסי הגומלין המלאים שבין רוח לחומר ובין חומר לרוח.
אפשרו לדברים לשקוע. תודה לכם על ההקשבה ועל רשות נגיעה ברוכים ומבורכים אתם"