בימים אלה כשאנו נקראים לפתח התבוננות והתייחסות חדשה ומתקלפים אט אט משחזור תגובות והתנהלויות ישנות. בימים אלה שאנו מגלים כי הפעולות התגובתיות האוטומטיות, אינן משרתות יותר מכיוון שהן נשענות על דפוסי עבר, שפג תוקפם. מסבירות לנו הישויות המדריכות שהשחזור באופן כללי נחוץ על מנת לקיים חיים בתבנית חשיבה מסוימת, אך שמוצתה התבנית מתבקשת יצירה של תשתית הבנה ותפישה חדשה, שאינה נשענת על הישן, שתביא תוצאות חדשות.
שינוי תודעתי אם כן, הם אומרים, מתקשר עם יצירת 'פס ייצור חדש' הגורם ליצירת שבילים חדשים במוח מעצם ההכרה בנשמה שאנו, המשתקפת בתלבושת אנושית דרך הגוף הפיזי, ומגלה הבנות שמעבר לזמן ומקום ומתרגמת ומחברת אותם לזמן ומקום.
להלן קטע מדברי הישויות המדברות על טעם השחזור ועל ההפרדות ממנו.
ישויות ספיראלת האור:
"את מנגנון השחזור נוכל לכנות דפוס הישרדות וקיום הקיים בכל עולם ועולם על מנת ניתן יהא למצות את תבנית אותו עולם במיטב ובמירב. במילים אחרות דפוס הישרדותי קיים בכל עולם שפירושו שימור גבול הוויה אליו משקפת הנשמה, על מנת למצות את בחירתה באותו מעבר.
גבולות הוויה של כל עולם, מצויים בתנועה ותנודה מתמדת שהרי, הדבר הקבוע ביותר בקיום וביקום הוא השינוי כשעצם יצירת מארגי חוויה מצויים אף הם בתנועה, אך יחד עם זאת גבולות ההוויה של אותו מארג מאפשרים את ביטויו המלא כך, שתאפשר השלמת מעגל חווית אותו מארג. מה שקורה שהתנועה מתרחשת הופכת להיות בינות, בתוך הגבולות כמו נוצר עולם בתוך עולם בתוך עולם. עולם הנע בתוך עולם גדול ורחב בעל מארגי חוויה שונים המאפשרים מיצוי בהתאם.
שחזור במהותו = הישענות על ידע נצבר על מנת לבסס יכולות וכוחות תבנית העולם.
לשחזור באופן כללי יש טעם משום היותו משמש כתחליף ביטחון, כתחליף הישענות. לשחזור באופן כללי יש טעם היות והוא משמש דרך להתנהלות על פי חוקים, על פי תבניות חשיבה, על פי אמונות מקובלות ורווחות, וכיוצא באלה, מעין עוגן שאם וכאשר נוטעים אותו בתאי הזיכרון יבטיח התנהלות חופשית בחברה, הימנעות מדברים שיש להימנע מהם, הישענות על זיכרון תרבותי, חברתי, אמונתי שיאפשר התערות טובה יותר ותחושת שייכות, שהרי השחזור מתארע מעצם הלידה לתבנית חשיבה מסוימת, קרי, מעצם הלידה לעולם מסוים = תוכנה מסוימת.
'בכדור לימוד' בשל 'מיפתח זיכרון' קטן הגורר אחריו צורך בביטחון קיומי, הפך השחזור קפוא, או שמא נאמר, קפא על שמריו, סגר את גבולותיו כמעט כליל. או שמא נאמר, הפך להיות סלקטיבי, קרי, אוסף רק את מה שגבולותיו מאפשרים לו להוסיף ו'זורק' את כל השאר מחוץ להם משום שהפך לדפוס.
מכאן שגבול ההוויה נע על בסיס דחוס יותר קרי על 5 חושים פיזיים השינוי הגדול = התרחבות הגבולות, הוא החיבור לחוש השישי של כל חוש בנפרד בפרט ולחוש השישי בכלל. כלומר, בתוך אותם גבולות הוויה (תוכנת חשיבה/פעולה), מתעוררים היבטים, חוטי אפשרויות והיבטי תכונות שקודם היו חסויים. ברגע שהחוש השישי מעורר את 'זיכרון ההיות' מתרחבים אט, אט, גבולות ההוויה האנושיים ומתחברים לגבולות הוויה אחרים = ההפרדה הנפרדת מעצמה וכך 'כדור לימוד' מתמלא באופציות חדשות למימוש הגוף הפיזי להמצאות ואפשרויות שכאמור קודם לכן נסתרו או הסתתרו מפני גבולות 5 החושים.
דפוסי האנוש ומנגנון השחזור במיוחד, הם תוצר של דחף ההגשמה הבסיסי החל בהתחלקות מן ה'אין' המאפשר פרימת מהותו לאינספור נקודות מבט = הגיונות, דרכם מתאפשר מימושו.
אם נסתכל על כל העולמות בו זמנית, הרי שהשתקפויות מתנהגות בצורה אחרת, שונה, בכל תבנית חשיבה, ולכן מבחינת הנשמה, או כפי שאנו מכנים אותה 'מהות האור' אין שחזור, אלא מתקיימת השתנות מתמדת של השתקפויותיה שנועדו למצות פוטנציאל.
אך, מבחינת ההשתקפות הנולדת שוב ושוב לאותה סביבה, לאותה תבנית חשיבה, יותר או פחות, לאותם 'גבולות הוויה', פעולת השחזור מאפשרת להיוולד שוב ושוב אל אותה תוכנה; שוב ושוב לומד התינוק להלך על שתי רגליו, להשתמש בידיו, לדבר, ליצור קשר, ואנו יכולים להשתמש בתהליכי הטבע כדוגמה.
כעת, עצם קיומה של תוכנת חוויה, יוצרת הגדרות של ניתן ולא ניתן, אפשרי ובלתי אפשרי, ואם כי גבולות אלה נפרצים מידי פעם, הרי שבסה"כ נשמרים ויוצרים, כאמור, הגדרות ההופכות להיות לחוקי מציאות שעם רובן לא מתווכחים היות והן הופכות ל'אמת אוניברסאלית' שאין עליהן עוררין (על ההגדרות והחוקים), כפי שמופיע בחוקות הדת השונות לאורך ההיסטוריה האנושית.
כך יכולים אנו לתאר את התשתית ממנה צמח השחזור שבמקורו יועד להבטיח תנאי הגשמה (לפעמים זהים או דומים) דרכם יתאפשר מימושו של הקוד הנשמתי עד תום בתוכנת חוויה מסוימת. על בסיס זה נוצרו אמונות, דעות, קביעות ואמיתות שערעורן הוא בבחינת 'ייהרג ובל יעבור' היות ובתנאים מסוימים ניתן להסיק X ולא Y.
השחזור, אם כך, הוא כלי, יועד להוות כלי, אך הפך, כמו הגולם על יוצרו, 'קרנות המזבח', שאל להרפות מהן. אך גם זה חלק מהחוויה האנושית המאפשר בסופו של דבר שינוי. אך על מנת שיתאפשר שינוי חייב להתרחש שינוי תודעה של מסה קריטית שיגרור אחריו שינוי תודעה קולקטיבי. כלומר, תוכנת החוויה האנושית נפתחת לתוכנות חוויה אחרות שונות ומשתנה, מה שמאפשר הרפיה.
ומדוע אומרים אנו כל זאת? מפני שתהליכי הטבע משתנים. דפוס השחזור מתפורר ומתפרק, איננו יכול להמשיך ולהתקיים מפני שהגבולות נפרצו והתוכנה משתנה על 'אפו וחמתו' של דפוס השחזור, אם נאמר זאת בהומור.
אתם בחרתם להיוולד להרחבת גבולות ההוויה וליצירת עולם חדש המחובר למקור ומטרת היווצרותו של כל עולם כמימוש ה'אין' את עצמו. ואתם, נשמות אהובות, מתפרקים מדפוס השחזור. גם אתם אינכם יכולים להישען יותר על דפוסי עבר. הם רלוונטיים כחלק 'מאוקיינוס הידע', הספרייה היקומית והפרטית. הם אינם רלוונטיים מבחינת הוויית תוכנה חדשה. הם אינם רלוונטיים למימד התשיעי.
המימד התשיעי אליו היקום בכלל ועולמכם בפרט מתחבר במודע, הוא מימד של שוויון ערך, שיתוף ושותפות. מימד המכיר בכל הנשמות באשר הן כייחודיות וחלק מהכלל באותה המידה.
שבירת דפוס השחזור גורר הרבה מאוד חוסר ביטחון: כמו שהשטיח נמשך לרגלי דעות, אמונות, השקפות, וכל מבנה הביטחון שהיה כל כך יציב כאילו ב'כדור לימוד', פשוט מוכיח את עצמו כמשהו שאי אפשר לסמוך עליו יותר.
שינוי התוכנה אומר חיבור לידיעה שבכל עולם בו בחרה הנשמה להשתקף היא מצוידת בכל הציוד במאה אחוז.
אם נתמקד על שחזור ועל הישרדות וקיום כמקור השחזור נוכל להבין את הטעם והמשמעות שבו את ההגנתיות ואת רעיון היצירה המופלאה והבלתי פוסקת המאפשרת הגשמה דרך חוויה.
מבקשים אנו שתיצרו אמירות, מנטרות מחזקות, שיאפשרו לכם לייצב, לייצר, לחזק ביטחון חדש מעצם מהותכם. ביטחון שהוא הרבה מעבר לגוף, להשתקפות הנוכחית, לזמן ומקום, ביטחון ראשיתי.
השתמשו באמירות שעולים לכם על מנת להשתחרר מדפוס השחזור, כדי לשנות את תבניות החשיבה, מפני שאתם משחזרים מהות אחרת, חדשה, והמוח האנושי קולט אותה ומתחיל להיענות לה ומפסיק להיענות לדפוסי השחזור הקודמים".