עזרה מספיראלת האור, אחד המדריכים האישיים שלי, מסביר את ההתפתחות האנושית מתוך הרעיון הבסיסי שבורא עולם חווה עצמו דרך כל הנברא, הכול משתקף מתוכו מפני שהקוד הבסיסי שלו הוא הגשמה דרך חוויה והוא מגשים את עצמו דרך הפרטים, דרך הפנים השונות שלו, כשאנחנו חלק ממנו, המתפתחים דרך הגלגולים השונים שלנו.
עזרה נתן תשתית עליה ביסס את דבריו על ההתפתחות של הדרך האנושית כתוצאה ממנגנון ההתחלקות והסביר שהמנגנון האנושי שלנו פועל על שלוש פונקציות: המערכת האוטומטית, המערכת החצי אוטומטית, המערכת החופשית והזכיר מנגנון נוסף של פיצוי.
*** התקשור אחרי ההסברים שלי.
המערכת האוטומטית = כל הדעות, האמונות, הקביעות שבחלקן הן גם הגנות. לא משנה כמה זמן עובר, זה יכול אפילו להיות מיליון שנה, אם נפגוש מישהו שפגע בנו, "האוטומט קופץ". אנחנו לא יודעים למה אנחנו לא סובלים אדם מסוים, למה אנחנו מפחדים ממנו ולמה אנחנו מרגישים מאוימים ממנו. אנחנו מרגישים את האנטגוניזם מפני שהמערכת האוטומטית "קפצה" כהגנה, כמו זרם-פחת בחשמל שמגן עלינו מפני התחשמלות. זה הישרדותי.
למערכת הזאת אנחנו בדרך כלל לא מודעים. אנחנו מודעים לה רק כשנוצר קצר ואנחנו מטפלים בה, אם בכלל, רק כשיש משהו שמאוד מפריע לנו.
בכל תחום בו קופצת המערכת האוטומטית אנחנו מגיבים: לכל סיטואציה יש לנו במאגר תגובה אוטומטית שנשלפת ללא שליטה. למשל, מונעים מעצמנו דברים, מתרחקים מאנשים מסוימים, מגבילים את עצמנו ובעצם חוזרים על אותם דפוסי הגנה.
עזרה מסביר שבגלל זה שאנחנו בכלל לא מודעים למערכת הזאת, היא משחזרת את עצמה. זה מה שנותן לה כוח כי ברגע שנאיר את השמש עליה, היא כבר לא תהיה מערכת אוטומטית, היא תהפוך לחצי אוטומטית. כלומר, המערכת הזאת מתוחזקת בזכות העיוורון, בזכות זה שהיא לא ידועה לנו.
המערכת החצי אוטומטית = נבדלת מהמערכת האוטומטית בכך שהיא פועלת על בסיס של מודעות כשהמערכת האוטומטית פועלת על בסיס אימפולסיבי בלתי מודע.
המערכת החצי אוטומטית מייצגת את אותם הדפוסים הקיימים במערכת האוטומטית, שעלו למודעות שלנו והחלטנו שאיננו מעוניינים בהם, שהם מפריעים לנו כמו למשל כעס שמפריע לנו ביחסינו עם עצמנו והעולם ואנחנו מחליטים שלא יפה, לא נאה, לא כדאי לכעוס וכיוצ"ב ואז משתמשים במערכת החצי אוטומטית כדי לעצור את המערכת האוטומטית, אבל בעצם לא השתנה דבר, כיוון שהדפוסים האלה עדיין קיימים בה ומפעילים אותנו. כלומר לא טיפלנו בשורש הכעס ושחררנו אותו, אלא ניסינו לשלוט בו דרך אמונה נוספת "זה לא יפה".
המודעות ש"זה לא טוב" "לא יאה" וכו', ששמה מעצור לתגובה האוטומטית, מונעת ממנה מלצאת לאור. למשל, עולה כעס ואז המערכת החצי אוטומטית עולה ואומרת, "זה לא יפה לכעוס, מה את רוצה ממנה, מה היא עשתה לך"….. וכדומה.
כלומר, במערכת החצי אוטומטית יש שיפוט וביקורת, אבל עדיין אין פתרון ואין וויתור על הדפוס המגן והמערכת האוטומטית ממשיכה לקפוץ. אלא מה, יש כבר משהו שמורה על כך שאולי זה כבר לא נחוץ לנו. במובן מסוים זהו "חטא על פשע", כי אנחנו עוד מבקרים ושופטים את עצמנו, כועסים על עצמנו שסלחנו וויתרנו או "סתם" לא שבעי רצון. המערכת החצי אוטומטית מביאה למודעות משהו ממה שקיים במערכת האוטומטית, לא את השורש אלא את השורה התחתונה של זה "כן יפה או לא יפה" וכן הלאה.
המערכת החופשית = היא המערכת שפעולתה מתאפשרת בכל מקום בו קיים בנו אמון בעצמנו, באינטואיציה וההכוונה הפנימית שלנו, אמון שהכול לטובתנו העליונה והמידית, שהרי אנו ניצוצות אלוה ממעל בתלבושת אנושית לצורך. קרי, שדבר אינו קורה אלא אם כן יש בו צורך כשלהו. שאנו ממגנטים אל המציאות שלנו את כל מה שמאפשר לנו להגשים את מהות הנשמה דרך הגוף, הכלי הנוכחי.
המערכת החופשית כוללת את התגובות המודעות והאינטואיטיביות שלנו הקשורות לבחירה מודעת ובלתי מודעת להתכוונות מודעת ובלתי מודעת, טבעית, הנובעת מאמון וביטחון מעצם היותנו, נובעת מהידיעה שיש טעם ומשמעות בכל מה שמתרחש ושטוב ורע הם דפוסי אמונה בעיני המסתכל ברגע נתון של זמן, כגבריות ונשיות, שבילי חוויה ומיצוי, יצירות לצורך.
כשעזרה מדבר על המערכת האוטומטית ועל העיוורון שמתחזק אותה, או על בורות שמתחזקת אותה, הוא מתכוון להאיר את עיננו למנגנון נוסף שנוצר כתוצאה ממיפתח הזיכרון הקטן אליו נולדנו המחבר אותנו לחסר, להשוואתיות וכד', המאפשר לנו להתקיים אף על פי כן ולמרות הכול = מנגנון הפיצוי.
מנגנון הפיצוי
עזרה מדגיש שבאופן בלתי מודע כשהמציאות אינה תואמת את הציפיות והרצונות שלנו, בכל מקום שאנו סוגרים, או מונעים מעצמנו דברים, בכל מקום שאיננו מסופקים, שאנו מתוסכלים לאורך זמן, או מרגישים כישלון, אנחנו זקוקים לסוכרייה/לפיצוי. כך נולד מנגנון הפיצוי וזה תפקידו, לפצות.
ישנו "חוק שימור האנרגיה" שהמשמעות שלו היא שכל דעה, כל מחשבה, כל מסקנה, ברגע שהיא נוצרת, משמרת את עצמה וממגנטת אליה את הדומה והמשלים, כדי לתחזק את עצמה. זה נכון לגבי כל פחד, חרדה, חשש, קביעה, אמונה, או דעה שיש לנו על עצמנו, על העולם והחיים. בבחינת מחשבה בוראת מציאות.
אם סגרנו כוחות ויכולות מסוימים שלנו בגלל כל מיני מסקנות שהסקנו בדרך, אנחנו מפתחים פיצוי באופן אוטומטי. זה כאילו להחזיר לעצמנו את החלקים שלקחנו. זה משהו עקיף, כי הפיצוי מוביל בד"כ להרס עצמי. כשהכוונה הבסיסית היא לעשות לנו טוב.
למשל, כשאנחנו מאמינים שאנשים הם רעים, או כשאנו פוחדים שיפגעו בנו, אנחנו פוגשים לאורך החיים הרבה מאוד אנשים שפוגעים בנו. כשאנחנו מאמינים שאנשים הם טובים, אנחנו פוגשים לאורך הדרך הרבה מאוד אנשים טובים. כלומר, כל מחשבה וכל מסקנה שיש לנו, שהיא לא משהו חולף, ממגנטת אליה הוכחות. ככה היא משמרת את עצמה, ככה היא מזינה את עצמה אחרת היא תתכלה ותמות. חוק שימור האנרגיה משמר גם את הפיצוי.
מנגנון הפיצוי מתקיים ופועל רק על ידי חסר. חייב להיות חסר על מנת שהפיצוי יעבוד.
עזרה מישויות ספיראלת האור:
"השלום והברכה כאן עזרה וחברי ספיראלת האור. ברצוננו לשוחח עמכן היום ולתת לכן ברשותכן שיעורי בית, על מנת שהמידע שיועבר יקבל את החיבור הייחודי, האישי, הספציפי לכל אחת מכן.
נשוחח היום על מנגנון שאתן מכירות – המנגנון האנושי. מנגנון שמופעל על ידי הנשמה, בדרך כלל בלא שום מודעות אנושית הכרתית, לפעמים, לעתים רחוקות עם מעט מאוד מודעות הכרתית. אך קודם ברצוננו להזכיר את העובדה שלכל נשמה ישנן x השתקפויות (גלגולים), ב- x עולמות. שבכל עולם ישנן תת השתקפויות ותת תת השתקפויות (גלגולי משנה באותו עלם ומה שנובע מהם), שתפקידן למצות חוויה עד תום באותו העולם.
ובכן, בכדור הארץ, או כפי שאנו נוטים לכנותו 'כדור לימוד', ישובות אתן כתת השתקפות שמחוברת לתת תת השתקפויות נוספות בכל העולמות המקבילים בכדור הארץ, שמחוברת להשתקפות הראשית שזה הקוד הנשמתי, ולכל תת ההשתקפויות האחרות בעולמות אחרים.
ובכן, בזיכרון של כל עולם קיימות כל תת ההשתקפויות של אותו עולם.
במילים אחרות, קיים הזיכרון של כל הגלגולים, הניסיון המצטבר, הידע הכוחות והיכולות שהתממשו כתוצאה מאותם גלגולים, קרי השתקפויות, תת השתקפויות וכדומה.
כל הניסיון המצטבר, המסקנות, הדעות והאמונות. במילים אחרות, ההסתכלות של אותו עולם, רשומה כ"אגף" בתוך הספרייה הכוללת של התנסויות הנשמה.
כשנשמה חוברת לעולם מסוים, היא חוברת למעשה ל"אגף הספרייה" הקשור לאותו עולם. האגפים האחרים אינם מוארים באותה עת מבחינת המודעות ההכרתית, כשאותו "אגף בספרייה" מואר דרך החיים עצמם: הצלילים, הריחות, הצבעים וכו', הם שגרירים, או אפשר לומר גם טריגרים, של הניסיון המצטבר, של המידע שקיים בספרייה הספציפית. ואם בכדור הארץ עסקינן, הרי שזיכרונות עבר עולים אל הווה כתוצאה מאיזשהו גירוי בסביבה הקרובה ו/או הרחוקה שהעלו אותו, את אותו ידע, את אותו זיכרון.
כלומר, ישנה פעולה אוטומטית, חצי אוטומטית וחופשית:
פעולה אוטומטית = כל אותן דעות, אמונות וקביעות שעולות מאליהן כתוצאה מגירוי סביבתי. האוטומטים של תגובות בני האנוש הנובעים מפירושים, שבדרך כלל אין להם שום קשר ורלוונטיות לזמן ומקום, אך יש להם קשר לצורך הבסיסי ביותר בשייכות ולצורך הבסיסי ביותר של הישרדות וקיום. כלומר, הם משרתים הגנות.
פעולה חצי אוטומטית = כל אותן תגובות אוטומטיות שיש לכם מודעות אליהן. שהרבה פעמים נגדעות בעודן באיבן ,משום נקודת הסתכלות אחרת באותו הרגע, כשיפוט, או ביקורת השוללים את התגובה האוטומטית, אלא שעדיין היא איננה מתנקה משום שההתנתקות שלה קשורה במודעות המגשרת ומחברת בין עבר להווה.
פעולה חופשית = היא זו הנובעת ישירות מהרצון החופשי, מהרוח החופשית, מהבחירה והמודעות לה בכל רגע נתון של זמן.
לפעולה החצי אוטומטית אתם מודעים בדרך כלל. לפעולה החופשית בוודאי ובוודאי שמודעים. לפעולה האוטומטית בוודאי ובוודאי שלא מודעים, ולכן היא נשארת כמנגנון
המשמר עצמו בזכות חוסר המודעות, מוזן בזכות חוסר המודעות, ומשמש כמערך ההגנה של הנשמה בגוף, כך שכשהיא מתחברת או מתעברת לגוף הפיזי, היא מוגנת ובטוחה להרגשתה, גם אם איננה זוכרת מדוע, למה ואיך, יש לה תחושה של חומת ביטחון.
חומת הביטחון, רק כשהופכת למקור היתקלות, חסימה, עכבה, עצירה, נבדקת. לעתים מוסטת, לעתים מונפת, לעתים נשמרת על ידי צבא מגנים בנאמנות ובמסירות מעבר אחרי מעבר, אחרי מעבר.
צבא המגנים צריך לאכול, לשתות, וליהנות. במילים אחרות, זקוק להזנה. וכיצד יקבל הזנה אם הוא כל הזמן עומד על משמרתו? אין לו זמן להתיישב לאכול. אין לו זמן להיעצר ולחשוב. זה צבא הגנה פרטי נאמן ומסור מאין כמוהו הפיצוי. קרי, כאן נולד הפיצוי.
מדברים אנו על שני מישורים שמתנקזים לאחד בעת ובעונה אחת:
המישור הראשון של התפתחות המנגנון. מנגנון התפישה, החשיבה, המנגנון הפסיכולוגי של הנשמה בגוף, ואנו מתייחסים כרגע לכדור הארץ, למרות שבעיקרון יש מנגנון פסיכולוגי בכל עולם, במובן תפישתי ופסיכולוגי.
ובכן, מדברים אנו על מישור מנגנון הנשמה בגוף ומבקשים להבהיר כיצד אמונות, דעות וקביעות הופכות להיות מצע הביטחון, התשתית עליה יכולה להיוולד הנשמה שוב, ושוב, ושוב, בלעדיה היא לא חווה ביטחון בגוף פיזי בכדור הארץ, כשהכול עניין של תפישה ונקודת מבט.
המישור השני הוא מישור תוצאתי שמתפתח, התפתח, יתפתח… כתוצאה מאותן הגבלות, גבולות, חומות שהושמו כהגנה. דוגמה פשוטה ביותר ואפילו פשטנית: מי שבמאגר מסקנותיו קיימת הגנה מפני תנועת יתר, מפני פיזור, המושלכת על הרובד הפיזי, ייפתח פיצוי, באחד מהרבדים האחרים: ברובד המנטאלי הדמיתי, ברובד הרגשי, או ברובד הרוחני. קרי, יצור תנועה מחשבתית, תנועה רגשית או תנועה רוחנית, כפיצוי.
אם וכאשר זה איננו מושלך לרבדים האחרים, הפיצוי יהיה ברובד הפיזי עצמו. והוא יכול ללבוש אינסוף צורות כיד הדמיון היצירתי של הנשמה בגוף.
כלומר, על כל הגבלה יש סוכרייה. על כל הענשה, וגם זו הגבלה, יש איזשהו סוג של פיצוי מפני שבבסיס הבסיסי ביותר, יש לנו כולנו צורך לטעום את כל הטעמים ולא נסתפק רק במר ובחריף. נרצה גם את המתוק, את המלוח, את החמוץ, וזוהי כמובן מטאפורה בלבד.
כלומר, הדחף הטבעי הבסיסי של הנשמה, לגלות דברים חדשים, להרחיב ראות, גורם לה ליצור מערכות פיצויי שיאפשרו לה, מעבר לחריטת המעגל של תבנית מסוימת, מוצא אחר, נוסף. מוצא שמתפקידו לפתוח, לא לסגור. אך מכיוון שזהו מנגנון של פיצוי, התפקיד שלו לפצות וזה אף פעם לא מסתיים.
שמנה לב היטב: תפקיד מנגנון הפיצוי לפצות. איך אפשר להגיע לסיפוק, שהרי המנגנון יצא לחלוטין מתפקוד… אם תפקידו לפצות, יש צורך בצורך. יש צורך באי הסיפוק, יש צורך בחסר בכדי שהמנגנון יתפקד. זו ההזנה שלו = חוק שימור האנרגיה.
במילים אחרות, מדברים אנו על מנגנונים אנושיים משוללי קשר עם מודעות רוחנית נשמתית. מפני שאפשר לומר, (זה לא מאה אחוז כך אבל אפשר לומר) שתוכנת האנוש המתגלגלת משוללת קשר מודע למהות הרוח, למהות שיצרה אותה!
הקשר הוא קשר עקיף ועוקף. כל ההמצאה של האלוהים והשלכת הכוח, הידע והחוכמה על האלוהים היא פיצוי, היא קשר עוקף. הוא איננו קשר ישיר, מבחינת המודע האנושי. למרות שנאמר בכתובים שלכם שכל אחד מכם ניצוץ אלוהה ממעל, זה איננו נתפס מבחינה חשיבתית, תרבותית, מעשית כשוויון ערך, כבורא שבורא כל העת ללא הפסק את המציאות שלו. כלומר, ההתייחסות של בני האדם לאורך ההיסטוריה לעצמם, למעט יחידים, יחידי סגולה, איננה כאל ניצוץ שבורא את המציאות שלו.
כעת, מבקשים אנו לסייע בידכן לשנות את תוכנת האנוש המתגלגלת, לפתוח את שעריה, לפתוח את מעגליה לחיבור אל מהות האור, לחיבור אל הרוח שיצרה את הגוף.
על מנת זאת, צועדים אנו עמכן ומבקשים לסייע לכל אחת מכן ליצור את החיבור, להכניס את "השקע לתקע" במודעות ההכרתית. "השקע" קיים בתוככן כל הזמן אחרת לא היה קיום. לשם כך, מבקשים אנו להאיר את עיניכן למנגנון שאתן בחרתן כדי שתוכלנה להנהיג אותו.
הקושי הגדול ביותר כבני אדם הוא להתגבר על המערכת האוטומטית, אך זה גם הדבר הפשוט ביותר, הפוך על הפוך. משום שבאותו הרגע שהמודעות ההכרתית האנושית מוכנה להכיר ביוצרה, קרי, בעצמה כישות רוחנית יוצרת, ברגע שההכרה המודעת מוכנה להכיל את עובדת הניצוץ הבורא קרי, את הקוד הנשמתי, על תכונותיו, יכולותיו וכוחותיו, באותו הרגע נוצרת הפרדה בין תוכנות.
באותו הרגע יש לכן יכולת להתבונן על הישות הרוחנית שלכן ודרכה אל הגוף, ולתפעל את הגוף על פי הישות הרוחנית. באותו רגע יש לכן יכולת לגלות את 'מחסן התלבושות' שלכן, עליו כבר שוחחנו יותר מפעם אחת, לשוות צורה עם כל התלבושות בכדי לחבר במודע את עצמכן לזיכרון העוצמות, הכוחות, והיכולות. להתייחס אל 'מחסן התלבושות' כאל ארגז כלים ענק שמשרת אתכן ולא להיפך. ומידית מפסיקים האוטומטים לשלוט.
המעבר הוא בדרך כלל מפעולה אוטומטית לפעולה חצי אוטומטית. וזאת משום שקשה עדיין על התפישה האנושית להכיל את העובדה שאין צורך בזמן ושאפשר לוותר על התהליך כשהוא כבר מוצה. כל עוד לא מיציתן, יש לכן צורך לחוות באופן תהליכי.
ברגע שמיציתן אין קשר יותר לזמן ולתהליך, הכול בו זמנית. אינכן צריכות ללמוד מחדש שפה שכבר דיברתן אותה, וזוהי רק דוגמה.