נשאלתי מה עושים אם רוצים מאוד לשכנע מישהו במשהו?
קודם כל אני מאמינה שהתפקיד שלנו הוא להעביר את מה שאנו חושבים, רוצים, מאמינים כמתנה שלנו לעולם, לביטוי של עצמנו ולאפשר לשני לקחת מזה את מה שנכון, שמתאים לו, או לא לקחת בכלל. לשני יש זכות בדיוק כמו שלנו להאמין במה שהוא מאמין, בשונה מאיתנו.
על מנת להעביר את רצוננו חשוב שנהיה שלמים עם מה שאנו רוצים.
חשוב שנהיה מאוד ברורים לגבי הרצון שלנו, מה חשוב לנו ומה אנו מבקשים.
ואז…. להרפות מזה לגמרי בתוכנו קרי, לא לפתח תלות בכך שיקבלו את דברנו, רצוננו, לא לבנות בניינים בדמיון שלנו של מה יהיה אם כן, או מה יהיה אם לא, או לחילופין לא לכעוס, להיעלב ולהיפגע כשאין היענות לבקשתנו או רצוננו. מתוך הידיעה והאמונה שהכול פועל לטובתנו העליונה והמידית בכל רגע נתון של זמן.
כך גם כשאנו מעבירם את דעותינו או אמונותינו, מדריכים ומלמדים. זה תמיד מזכיר לי את הבדיחה על מי שהביא לארץ שקי קפה והצהיר במכס שזהו מזון לציפורים וכששאלו אותו אם ציפורים אוכלות פולי קפה הייתה תשובתו "ירצו יאכלו, לא ירצו לא יאכלו"….
כשנשב מול מישהו נעולים על הצורך שלנו, סביר להניח שלא נהיה בהקשבה אליו וגם לא נהיה רגישים למה שמדבר אליו. אין מדובר בוויתור על רצוננו מדובר בוויתור על להחזיק בו, ביחד עם ההבנה והידיעה שכל אחד רוצה, חושב, עושה דברים בצורה שונה.
אין הכוונה בלהרפות מהרצון שלנו, אלא להרפות מלהחזיק בתוצאה המבוקשת שהשני יעשה, ייתן, יתחשב וכדומה ושזה יהיה כמו שרצינו. הכוונה לשחרר עצמנו משבי הרצון שיכול לעורר תחושת כפיה וכתוצאה התנגדות.
הגישה של : Take it or leave it מאפשרת לשני זכות בחירה ענקית. איזה זכות יש לנו על מישהו אחר שיעשה את מה שאנו חושבים שנכון? מדובר בשוויון ערך.
כשאנו שבויים ברצון, ברעיון בדרך מסוימת, איננו מאפשרים לעצמנו ולקוסמוס דרכים אחרות… יש להניח שישנן עוד דרכים מלבד הדרך שאנחנו רואים ש"כך צריך להיות" וחוסמים אפשרויות כשאנו אוחזים או מצפים לדברים בצורה מסוימת, כי יש הרבה אופציות שאיננו רואים.
כשנפגשים עם השני ואיננו נמצאים במקום של מוכרחים לשכנע אותו, אלא באים במקום זאת בכנות, מלבנו, ממקום של רשות לקבל סירוב, נהיה יותר נוכחים, קשובים לאחר, לנסיבות ונדע כיצד להציג בפניו את רעיונותינו, רצוננו כשאיננו תולים או מתנים את תחושת הביטחון והערך בכך שמישהו יגיד לנו "כן" או "לא". כשבאים לאדם ואומרים לו מה אנו רוצים ושואלים אותו מה הוא רוצה ומה הוא חושב, אנו מאפשרים כבוד, מרחב אופציות, להיענות, או לא להיענות לנו.
אני מציעה לבקש דברים, רק במידה ויש בלבנו מוכנות נפשית של "לא", של סירוב, מה שמאפשר לנו מרחב הבעה חופשי מתנאים ופתוח לאחר להיענות, או לא.
בזמנו נתנו לנו הישויות תרגילי אימון ביצירת בקשות מתוכנו ואז להרפות מהתוצאה ולשחרר את הבקשה ליקום בבחינת Let go & let God שהרי אם לא נשחרר איך היקום ייענה לבקשותינו ?…
אנו יוצרי המציאות שלנו, אלא שהמציאות הזו שלובה במציאויות אחרות, וכשאיננו נענים גם למציאויות האחרות, לא ניתן ליצור סנכרון מספק.
חשוב לדעת מה אנחנו רוצים ולהרפות, לאפשר את אופציות המימוש.
אני רואה לעיני רוחי תמונה של גולש גלים, כשהגולש זו הנשמה והגלשן הגוף אותו היא מנהיגה על פי תנאי הים – ים החיים.
הרעיון הוא של הקשבה אחד לשני, של היכולת לראות את השני כמו שהוא בלי להיות עסוקים באגו ובערך שלנו, ברצון שמשהו יתרחש, או לא יתרחש.
הישויות מדברות על "ים או אוקיאנוס הידע" אליו אנו מחוברים בלי דעת בדרך כלל, בו קיימות כל האופציות האפשריות. ואמרו לי "תתבייתי על האופציה שאת רוצה ותרפי. שימי לב שאת מתבייתת על האופציות שאת לא רוצה? כמובן שלא ראיתי שאני עושה זאת….
אני מתאמנת ולומדת ללכת עם האמון ברצונותיי, כשאין לי מושג אם, מתי ואיך יתגשמו מתוך פתיחות ואמונה.