כשהראיה וההבנה מתרחבים ניתן לשנות נקודות מבט ולייצר גשר בין המתבונן/הצופה, לחווה במקום להילחם בהם.
בימים אלה של מאבקים על דעות ואמונות, של התלהמות ואלימות חשוב יותר מאי פעם להיות מחוברים לצופה שלנו, המתבונן, לראייה ולהבנה שיש טעם ומשמעות בכל דבר, שדברים קורים עבורנו ולא נגדנו, שכל מה שבא לפיתחנו בא לפתחנו, להעשירנו, ללמדנו, לטובתנו. לאפשר לחווה, המתבסס על חמישה חושים פיזיים, להשתחרר מפחדים, חרדות ודאגות ולתפקד במיטב בתלבושת, הגוף. כשהראיה וההבנה מתרחבים ניתן לשנות נקודות מבט ולייצר גשר בין המתבונן/הצופה, לחווה במקום להילחם בהם.
הישויות המדריכות מכוונות אותנו בדרכים שונות להתחבר למידת המרחק המאפשרת פרופורציות ביחד עם מידת הקירבה המאפשרת את עצם החוויה, את מימושנו.
הדמויים בהם משתמשות הישויות המדריכות כמו למשל הצופה-המתבונן, לעומת החווה, נועדו לעודד אותנו להכיר בנקודות מבט אלה ולתרגל את השילוב ביניהם כדרך לייצר שינוי של התנהלות והתנהגות.
ישויות ספיראלת האור:
דמו לעצמכם את השינוי האדיר שנובע מהכרה ב'צופה', המתבונן בזיכרון האנושי כנקודת מבט, במקום כבאמת אוניברסאלית ומתוך כך מכיר באי הרלוונטיות המוחלטת של כל האמונות, הדעות והקביעות ושל כל המסקנות, ללא יוצא מן הכלל. או שמא נאמר, מכיר בתפישה האנושית הסובייקטיבית ומסקנותיה, אך באותה נשימה מודע לכך שזו אינה אמת בלבדית, אלא אמת הנובעת מחוויית מיפתח זיכרון קטן, ביחד עם הבנה, חמלה להיווצרותן, למהותן ולטעם ולמשמעות שבקביעתם של דעות, אמונות וקביעות אלו;
שהרי מעצם הבחירה להתגלם בגוף אנושי ב'כדור לימוד' נערמו ונאספו אמונות, דעות, קביעות 'טובות ורעות' שמצויות בתודעת ה'חווה'. ברגע שנשמה נולדת לגוף פיזי תודעת ה'חווה' מתעוררת דרך חוויה, דרך עצם ההיוולדות לכדור הארץ, דרך ההורים, דרך המשפחה, אירועים, צבעים, צלילים וכיוצ"ב.
כל אותן השלכות שנעשות משום הדעות, האמונות והקביעות שנעשות דרך ה'חווה' על פי הזיכרון האנושי, משתנות מעצם גילוי וחווית ה'צופה' הלכה למעשה.
'כדור לימוד' מונע על פי שלושה ערכים בסיסיים:
א. שייכות
ב. הישרדות וקיום
ג. הגשמה דרך חוויה אינדיבידואליסטית עם ובעזרת זמן ומקום, תנאים, חברה, תרבות, דת, מין, גזע, לאום…
כלומר, הדבר הבסיסי הוא הצורך בשייכות.
הדבר הבסיסי הנוסף הוא ההישרדות והקיום
והדבר השלישי המימוש, ההגשמה של התכנית, של האפיון, האישיות בה בחרה הנשמה לצורך מעבר נתון.
שלושה מוטיבים אלה המתנהלים יחדיו, קשורים באופן ישיר לאקלים מסוים, לתנאים מסוימים שעל ברכיהם נוצרות אותן אמונות, דעות וקביעות, פחדים והגנות, מלחמות ושלום וכן הלאה…
מדוע אנו מציינים זאת מפני שה'צופה' יודע זאת.
לא פעם השתמשנו בביטוי "מראש נסלחתם" כלומר, הנשמה בהתגשמותה בעולם בו 'מיפתח הזיכרון' כל כך קטן, כשהגוף, התלבושת, האישיות, איננה מחוברת לזיכרון היותה 'יצירה לצורך מימוש הפוטנציאל הנשמתי', בוודאי מסיקה מסקנות מתגוננות, מפוחדות, חרדתיות, כמיהות, ציפיות ורצונות וכן הלאה, כתוצאה מתרבות מסוימת זמן מסוים בו הגוף שוהה ב'כדור לימודי.
מלכתחילה נוצר עולם חוויה של הפרדה לצורך חיבור וכעת אתם מצויים בנקודת חיבור. לאורך דרך ארוכה חוויתם את ההפרדה.
היום אתם חווים לאט, לאט, את החיבור בין ה'צופה' ל'חווה' ונוצר 'צופה-הווה'! המהות הנשמתית מתחברת למודעות ה'חווה' בהכרה מודעת של הגוף המאפשר לנשמה לחוות עצמה דרך חוויה אנושית יום, יום, שעה, שעה, כאן ועכשיו.
האתמול מוכל בעכשיו, המחר מוכל בעכשיו. כל מה שקיים הוא 'הווה מתמשך'. זהו שינוי מאד, מאד, גדול בתפישה, בהתייחסות, שינוי שמוביל להתנהגות והתנהלות לחלוטין שונה.
אנו מדברים על תהליך. התהליך שלכם נוגע בהכרת ה'צופה' וביכולת להתבונן על ה'חווה' בדרך שמאפשרת קבלה, הבנה, חמלה, חיבוק ומיסוס, מפני שמנקודת מבטו של ה'צופה' ברור לחלוטין שכל המסקנות ההגנתיות האלה אינן רלוונטיות באמת.
הדבר היחיד שרלוונטי הוא החיבור לאמון מוחלט לעצם המהות הנשמתית, לבורא שבפנים, לבורא שבחוץ, היינו הך.
המאבק המתקיים עדיין נוגע בכך ש'החווה' מסרב להשתכנע בקיומו של ה'צופה'. אם הוא ישתכנע בקיומו של ה'צופה' הלכה למעשה, תישמט לו הקרקע מתחת לרגליו; הוא לא יוכל לרצות עונש, להכאיב לעצמו, להתחבא, הוא לא יוכל לספר לעצמו את כל הסיפורים שהוא מספר לעצמו כל כך הרבה עידנים, כייוון שזה לא יהיה רלוונטי, וזו נחלת בני האדם בכלל ואלה שמפתחים במודע את החיבור ל'צופה' שלהם בפרט.