"היו היה פעם כך סבתא אומרת, היו היה פעם קרקס…. מחבל לחבל שם דמות מתנדנדת, דמות הליצן הננס… שמש עולה יורד גם הליל, אך הליצן עוד ממשיך וצוהל"….
אלה מילות השיר העולות במוחי בעקבות המתרחש בעולמי, בעולמנו, כסמל ל"עולם כמנהגו נוהג", לשחזור הרגלים, מנהגים, התנהלות וכל היוצא מאלה שוב ושוב. עולם ישן של תבניות אמונה וחשיבה שהפך לקרקע הבטוחה של קיומנו, המוכיחה עצמה בשנים אלו כממש לא בטוחה; לא בטוח להישען על ציפיות כיוון שהן מהוות חיץ ביני לבין נוכחות בכאן ועכשיו, לא נכון לי להישען על דפוסי "צריך ומוכרח" שאינם משרתים אותי מכל מיני סיבות. ל
משל בגיל 75 אין לי את אותה יכולת שהייתה לי בגיל 20, 30 וכד' ואם אצפה מעצמי להפיק את אותן תפוקות, או להיראות כפי שנראיתי אז, אמצא עצמי בחוויה מעכבת, מכאיבה ומתסכלת. אלו כמובן רק דוגמאות מעטות.
מכיוון שגיליתי שלא נכון להישען על מה שבעצם מתפרק ומשתנה בהתאם לזמן ומקום, לגיל, לתרבות, למין גזע ולאום, התחיל חיפוש, לא בהכרח במודע, על מקור נצחי של ביטחון. חיבור לאמון ואמונה בעצמי, בחיים, בבורא עולם, שאיבדתי לאורך דרכי האנושית.
כל פעם מחדש אני מזכירה לעצמי שחוויה זו שלי ושל הרבה אחרים, מביאה מתת המודע מראת זיכרון שלעיתים בכלל לא נמצאת או הייתה במודעות הערה שלי. מראת זיכרון של עולם הרמוני בו אני בסדר כמות שאני, חלק מהכלל וכד'.
הישויות המדריכות מזכירות לי ש"איזון מתאפשר כשמתקיימת מידת מרחק וקירבה מתאימה בכל רגע נתון של זמן" תזכורת זו מאפשרת לי לתפוס את "מידת המרחק" ,על מנת אוכל כתוצאה ממנה לקבל נקודות מבט נוספות, לזוז משיפוט, ביקורת, חוסר אונים, תקוות וציפיות שלא התגשמו לגבי עצמי והן כהשלכה.
אימון במידת מרחק המאפשרת לי לגלות את טעם הדברים, השרות שלהם עבורי ולבחון מחדש האם עדיין נחוצה לי אותה "תגובה אוטומטית" והאם אפשר כבר אחרת…
התגובות האוטומטיות לדברים עדיין פועלות ולפעמים ממש מציקות, אך יש לי כבר ידיעה והתנסות שאפשר אחרת שככול שאני נשענת עליה, 'על האפשר אחרת', נפתח לי עולם חדש של התבוננות והיענות ולאט, לאט, התגובות האוטומטיות שוכחות, נחלשות, כיוון שפיתחתי הישענות חדשה על מידת מרחק המאפשרת קירבה. קרי, התבוננות המאפשרת למידה ובדיקה האם נכון, אפשר ומתאים, אחרת.
הדמיון הוא הכלי בה' הידיעה בעיני, לייצר מרחבים חדשים ולשם כך אני מציעה תרגיל שיאפשר "אימון במידת הקרבה והמרחק בכל רגע נתון של זמן" כדברי הישויות.
תרגיל אימון בדמיון ליצירת מרחק מקרב ומשנה.
* דמו עצמכם עומדים בראשו של הר גבוה מאוד ומתבוננים ממנו 360 מעלות סביב. דבר אינו מסתיר לכם או מוסתר מכם.
* כעת מתוך מידת המרחק, אפשרו לעצמכם לחוש את מה שכואב, מפריע, מכעיס, מפחיד וכדומה.
* הניחו/שימו/אפשרו, את מה שעלה בתחושתכם או לעיני רוחכם, בתוך הנוף עליו אתם מתבוננים, תוך גילוי גודל הנפח שהוא תופס בנוף ובהקשרים שאותו דבר יוצר בסביבה.
* המשיכו להתבונן עד שתרגישו שנוצרת מידת מרחק, המאפשרת לכם להכיל את מה שקשה היה לכם קודם, לגלות את תפקידו, כמה מקום הוא תופס בחייכם ולהדהודו בתוככם ובסובב אתכם קרי, למה הוא גורם.
* המשיכו להתבונן וגלו דרכים חדשות, הבנות אחרות, הן לגבי עצמכם והן לגבי הסובב, שביכולתכם לאמץ.
ההתבוננות מתוך מידת מרחק מייצרת פרופורציות אחרות ופותחת מרחב חדש של קבלה, עשיה והבנה.
נ.ב. ניתן לעשות זאת גם לגבי רעיונות חדשים שעוד לא יישמתם ולבדוק את הרלוונטיות שלהם. בהצלחה ובאהבה רבה, דורית.