נולדתי חצי שנה לפני קום המדינה ומאז שאני זוכרת את עצמי אני מייחלת לשלום, ל"איש תחת גפנו ותאנתו ישב"… ימים אלה מעלים את הזיכרון הזה עם התחושה המכווצת והמייאשת לעיתים, שנראה שאנו כל כך רחוקים מהחזון הזה, שאינו מצליח להתגשם, בשל חוויית מאבקים וחיכוכים פנימיים וחיצוניים.
פעם אחר פעם, אחר פעם, איננו מצליחים לכבד איש את רעהו, ממשיכים להילחם על דעות ואמונות כאילו שהן חשובות יותר מאיתנו בני האדם ובשם הצדק, האמונה, כועסים, שונאים, נלחמים, מנסים להתפייס ושוב רבים….
פעם אמר לי יהושפט אחד מהישויות המדריכות שלי; "שלום ניתן להשיג אך ורק עם ב… שלום. במלחמה משיגים מלחמה, גם אם לרגע נדמה שהביאה שלום".
עלינו לזכור שכולנו נובעים מאותו "אחד", שכולנו שווי ערך, שייכים, אהובים וחשובים מעצם היותנו כמו כל אחד אחר, שהרי הפאזל האלוהי שלם רק עם כל אחד מאיתנו!
איך אנחנו מפנימים סוף, סוף, ידיעה עתיקת יומין זו; שכוחנו באחדותנו, שכוחנו בשוויון הערך, שכוחנו בחיבור לזיכרון שאין איש חשוב מאיתנו באמת, כפי שאנחנו לא חשובים יותר, צודקים יותר, חכמים יותר, מאיש? כולנו שווים בפני בורא עולם ואיש אינו לוקח לעולם האחר אלא את הניסיון המצטבר, אך משאיר אחריו שובל של זיכרון, השראה, "לטוב או לרע"…
ביכולתו של כל אחד מאתנו להתחבר לזיכרון הזה שכל אחד הוא ניצוץ אלוה ממעל בתלבושת אנושית. תלבושת המיועדת להגשמת האנרגיה הנשמתית הלכה למעשה, תוך גילוי והתמקדות בחיבור אל האור הפנימי, אל האנרגיה הנותנת חיים לגוף ומאפשרת חיים דרכו, במקום בחיבור לשכחה של מי אנחנו באמת ששמה דגש על הגוף, האגו, המעמד, הרכוש, השליטה, כאילו הגוף, הכלי, זה "אני".
כל אחד יכול להיזכר בהיותו חלק מבורא עולם ולהתאמן בתפישת שוויון ערך בה הוא שווה ערך לאחרים ואחרים שווי ערך לו, ללא הבדל דת, מין, גזע, ולאום ולשנות בכך את תפישת עולמו והתנהלותו.
כל אחד יכול להתאמן בהתבוננות והקשבה לנקודת המבט של האחר, לסובייקטים אחרים, שחושבים אחרות, שרואים אחרת, שמאמינים בדברים אחרים. להקשיב ולהתבונן אינו אומר שאנו מסכימים או אוהבים את מה שאנו שומעים ורואים, אך תמיד ניתן לקבל את הלגיטימיות של מחשבת האחר, בשביל האחר ועבורנו להבנה ויצירת גשר של קשר.
כל אחד מאתנו סובייקטיבי וצודק מנקודת מבטו, אך נקודת מבטו היא אישית וכשאינה לוקחת נקודות מבט אחרות בחשבון, נוצרת הפרדה במקום חיבור, מלחמה במקום שלום, קודם כל בתוך עצמנו.
גם אנחנו, כל אחד מאיתנו, מורכבים מתכונות רבות ממנעדי רגשות רבים. יש בנו את כל "הטוב" וכל "הרע", את כל הנעים והנחמד, הדוחה והגס, הכול, הכול, קיים במנעד ההתנסות האדיר שלנו ומהווה נקודת מבט דרכה אנו חווים וחווינו את העולם. אך, בשום אופן אינה מורה על מי אנחנו, אלא מצביעה על תרכובת גדולה של איכויות שלא תמיד ולא בהכרח חיות בשלום אחת עם השנייה. ואז, על מנת לחיות בשלום, עם עצמנו, נוצרות "בריתות אמת סובייקטיביות לחלוטין" משולבות בדעות אמונות וקביעות על עצמנו ועל החיים שהאישיות מחזיקה בהן כאילו והן אמת אוניברסאלית שאין בילתה, הנתפשות כמובן כצדק אוניברסאלי שיש להילחם עליו.
כולם צודקים, כולם רואים את העולם דרך עדשות המשקפיים הייחודיים שלהם כולם, כולם, כולם!!! רק כשכל צבעי העדשות יכובדו, יהיה להם מקום , תוכל להיווצר קשת יפהפייה של אחדות ניגודים היוצרת הרמוניה שלמה.
זה תפקידנו לייצר את האחדות בתוכנו ועם הסובבים אותנו להפנות את כל האנרגיה שלנו לנבוע מתוך הזיכרון שכולנו במהותנו "אחד", שווים וחשובים בדיוק כמו כל אחד אחר.
באנו להיפרד מאחיזה לינארית של קיטוב ולחבור לספיראליות של קשר והקשר, למגוון האינסופי שאנו חלק ממנו, שכל אחד מאיתנו מייצג חלק ממנו, כל אחד הוא אחד יחיד ומיוחד וחלק מהכלל בו-זמנית שאי אפשר בלעדיו.
על מנת לסייע לעצמי ולאחרים לעשות את השינוי בתפישה ובהתנהלות שכל אחד מאיתנו ייחודי וצודק מנקודת מבטו, אני מזכירה לעצמי שכל מה שבא לפיתחי בא לפתחני ועל כן אני בוחרת להתמקד בהכרת התועלת, בהכרת הטעם, באומץ להתחבר למראות הסביבתיות, המורות לי דברים ומעוררות מודעות לגבי עצמי והחיים.
אני בוחרת להתמקד בהודיה והוקרה על ה"יש" המרחיבים את לבי להכלה הולכת וגדלה של עצמי ושל הסובב, המביאה לקבלה ולשלום.
רוני ויינברגר, (העוסק בליווי, הנחיית והדרכת תקשורת מקרבת למנהלים, הנהלות וארגונים, מרצה ומנחה), כתב קטע שממש מתחבר אלי שאני מבקשת לשתפכם בחלק ממנו ובהזדמנות זו להודות לו על שכתב את מה שעל לבי על מנת להקל ולסייע לנו בימים מאתגרים אלה.
רוני ויינברגר:
"הימים הללו קשים, מורכבים ועצובים. מספר מחשבות שעולות בי ושאני רוצה לשתף: חשוב מאוד לשמור על עצמנו, על יקירנו ועל שכנינו בימים הללו.
– במיוחד עכשיו חשוב לקחת אחריות על תשומת הלב שלנו, על הדבר שאנו מתמקדים בו ועל החומרים שאנו צורכים בימים הללו.
– כדאי לזכור שאנחנו לא רואים הכול ולא יודעים הכול. קורים הרבה מאוד דברים שאנחנו לא מודעים להם. מה שאנחנו רואים שוב ושוב בלופ חדשותי,
או ברשתות החברתיות, זה לא בהכרח הדבר היחיד או העיקרי שקורה.
הלוואי והיינו רואים בלופים חדשותיים וברשתות החברתיות גם את כל המחוות המדהימות של עזרה הדדית, אכפתיות, חמלה ואהבה.
– חשוב להיזהר מהכללות. משיפוט של ציבורים שלמים. אין טובים מוחלטים ורעים מוחלטים. וחשוב גם להישמר מעצימת עיניים. מפרשנות מיטיבה ואופטימית מדי, לתופעות הרסניות ומדאיגות.
– יש להכיר בכך שהמצב מורכב. שאין פתרונות פשוטים. הלוואי והיו.
אף אחד לא יכול לפתור את זה ביום אחד, בשבוע או בחודש, לא משנה באיזו נחרצות הוא מדבר. הרבה היו רוצים ואף אחד לא יכול.
– ואף אחד גם לא יכול להרוס הכול ביום אחד. זה מאוד מורכב ולא הכול אבוד. להיזהר מפטליזם. לא הכול נחרב. זה לא הסוף של שום דבר.
זה עוד שלב בדרך המאתגרת שאנו עוברים.
– מה שאנו רואים וחווים עכשיו הוא הפירות והתוצרים של תפיסות, אמירות, החלטות, תהליכים ופעולות שנעשו בעבר. את הפירות של התפיסות, ההחלטות והפעולות שמתרחשות עכשיו נראה בעתיד. הלילה הכי ארוך בשנה הוא גם הנקודה שבה משתנה המגמה והימים מתחילים להתארך.
– אנחנו מחוברים, משפיעים ומושפעים. כל הזמן. מה שאנחנו עושים משנה. לכל אמירה או פעולה, קטנה כגדולה יש השפעה חשובה.
בתקופה הזו במיוחד חשוב להפחית רע ולהרבות טוב ברמה האישית, המשפחתית ובמעגלי ההשפעה שלנו.
– חשוב להמשיך להאמין. להמשיך להתפלל".