התיישבתי לכתוב משום מועקה בלתי נשלטת התופסת מקום בחיינו, עקב האירועים הדרמטיים הרגישות הקולטת שלי גבוהה מאוד ואני קולטת את הסובב, ובפרט את אלה שאני מחוברת אליהם מאוד ומצויים במצוקה. אני לומדת להבחין ולשחרר אך זה לא בא טבעי.
אינני מצליחה להכיל את מה שאני יודעת לגבי מה שעלינו לעבור, לגבי הבחירות שלנו, מתוך התבוננות משתאה. אני מתאמנת להכיל ולקבל את כל מה שבא, גם שעולים סיוטים ובפרט כשהם עולים מתוך ידיעה שעדיין אינה מופנמת לגמרי, שכול מה שעולה נובע מדעות, אמונות, קביעות ופירושי עבר ואין להם בהכרח כל קשר למה שיקרה.
אני מתאמנת להיות, להוות בעכשיו, לשים נקודה במקום שלוש נקודות, כדברי הישויות, קרי, המשך יבוא…. יודעת שככול שאהיה בקשר מודע עם הישויות המדריכות, כך ירחב לבי ותגדל ההפנמה המשחררת מיצירת ""סרטי אימה"" עקב המתרחש בארצנו, בעולמי ובעולמנו.
חשה חוט של אינסטינקטיביות מגנתית פנימית הממאנת להשתחרר, מפני ""הרעה"" שנפתחה ועלולה להתגלגל ככדור שלג במדרון…. יודעת שזה אבסורד, עשיתי על זה עבודה ועדיין לא משוחררת מכך…
אולי שחרור אינה המטרה אלא הכלה וקבלה ברמת "זה מה שקיים, נקודה!!
שמחה שיישרתי קו עם עצמי ואשמח לשמוע את דברי ההכוונה שתמיד מצליחה לפתוח את לבי לרווחה.
ישויות ספיראלת האור: "שלום יקרה ואהובה, חלופות העיתים אכן פועלות בעצמות משתנות. עליות ומורדות וסיבובי משמעות וכיוון, הם מסממני התקופה.
יש לכם הזדמנות להתחבר לתדר האיזון בגמישות מופלאה על כל הרבדים ולנוע עמו ובתוכו במלוא!!!"
אני: מה שאומר שאיננו עסוקים בציפיות או מחשבות על מה ואיך יהיה, או בפחדים מסצנריו עתידי כזה או אחר ונעים בהוויה נוכחת עם מה שמתרחש מתוך הענות לרגע.
זהו אתגר להפנים ולהסביר…. ובכלל המורכבות הנשמתית עדיין אינה ממש מובנת או מופנמת.
ישויות ספיראלת האור: "זוהי אכן שפה נלמדת שעדיין לא הרבה יבינו, אך כולכם מבינים כבר שאיזון מתרחש כל העת. שתדר האיזון במהותו מסמל את ההשתנות המתמדת תוך אחדות ניגודים הרמוניה שלמה, בתנועה ותנודה מתמדת, כשהכול קורה בדיוק בסנכרון המדויק לכל שבריר שניה, בקיום וביקום ועל כן ניעה עם התדר פירושה גמישות, היענות והשתנות מתמדת.
מבקשים אנו להמשיך קו מחשבה אנושי לינארי, על מנת תוכלי להתבונן מהשתקפותך האנושית בתהליך המתארע (מלשון אירוע), בדחיפות הולכת וגדלה: ההשתנות ניכרת אצל כל ההשתקפויות האנושיות וקצבה גדל, עד כדי יצירת תחושה של ניתוק אחיזה ואבדן שליטה אצל רוב ההשתקפויות ב'כדור לימוד'.
תחושה זו אמתית מכיוון שמדובר, כמו ברעידת אדמה איטית, אך הולכת ומתעצמת, בשמיטת הקרקע מתחת לרגלי ההרגלים, תבניות החשיבה והאמונה, תוך כורח מציאות של מציאת עוגן חדש.
כורח מציאות זה מתבטא גם בהתקפים שלוחי רסן הפורצים את גבולות האפשר, בכל תחום. כשאנו אומרים שלוחי רסן, הכוונה היא לפריצת גבולות המקובל, המוכר והקיים תוך חיפוש של מקרות הישענות חדשים וישנים.
כל מקור הישענות ישן, יוכיח עצמו כמשענת קנה רצוץ, על מנת יתארע שינוי להבנה והכלה שהמשענת היא ברוח האדם, בערבות ההדדית, בשיתוף הפעולה והאינטרס החברתי שאינו מותיר זבל בטבע ואינו מאבד עצמו לדעת באלכוהול, סמים, מסיבות בוטוקס וכיוצא באלה. המעבר הוא למציאת עוגן פנימי בעצם ההיות מתוך קבלת עצמכם כאחדות ניגודים הרמוניה שלמה.
זהו מעבר אתגרי מאין כמוהו בהתחשב בהישענות מאוד מסיבית עדיין, בתפישת עולם לינארית שאמנם 'מתעקמת' עכב גילויים מדעיים וטכנולוגיים למשל, אך עדיין בכל הנוגע לרפואה, לפסיכולוגיה ולהתנהלות האנושית, מושתתת על המוכר ועדיין מחפשת את העוגן בבורא שבחוץ במקום בבורא שבתוך כל אחד ואחד מההשתקפויות הנשמתיות ב'כדור לימוד' או בכל עולם אחר.
כל מה שנכון ונחוץ הוא להגדיל את המודעות האישית ועד כמה שניתן הכללית, לכך שעל הדגש המודע לעבור למהות האור (הנשמה), הנותנת/מאפשרת, חיים בגוף, על מנת להגשים את הפוטנציאל שלה. ומכאן, שהכול בר חלוף, זמני ומבטא את פוטנציאל הבורא בנברא, המתגלה כל פעם בצורה אחרת, גם בתוך פרק חיים אחד;
שהרי, כל השתקפות כאדם, מגלה בתוך עצמה אינספור תכונות, כישרונות ויכולות ומגיבה לסיטואציות שונות, בצורות שונות, לאנשים שונים בדרכים שונות כשכול זאת מהווה דוגמה לגווני האישיות, המתבטאים דרך החיים עצמם – דרך צלילים, צבעים, טעמים, ריחות, מגעים, הטבע, האנשים והאירועים, דרכם מתעוררות התכונות והאיכויות ובאות לידי מודע.
זהו תהליך הגובר בשנים אלו, כך שההכרה המודעת תכיל יותר ויותר מהמגוון האישיותי הקיים בה, כך שתת ועל המודע ייכנסו לפעולה מודעת וכתוצאה יתאפשר שינוי של נקודות מבט על העצמי והחיים.
תוך כדי התעוררות הידע הזה, מתאפשר 'זיכרון ההיות', קרי, מתאפשר למודע ההכרתי להכיר בזמניות, באשליה לצורך ומתוך כך להיזכר בעוגן הבסיסי הנתון לכל אחד מאיתנו מעצם היותנו: הבורא שבתוכנו ומחוצה לנו.
במילים אחרות, להיזכר במודע שכל אחד מאתנו נשמה טהורה, ניצוץ אלוה ממעל העושה דרכו על פני עולמות, על מנת לממש ולתקף את פוטנציאל הבורא דרך כל נברא.
שכלוף האנרגיות = שכלול וחילוף, המתארע, (מלשון אירוע), ב'כדור לימוד', מתארע ביקום כולו. ניתן לתאר זאת בדרך לינארית כ'מחזות', 'מחזות', כשכול מחזה מסמל חיים מסוימים בתקופות מסוימות, בעולמות מסוימים, 'מחזות' שמשתתפות בהן המון נשמות בתלבושות שונות, כשלכל אחת תפקיד בתוך המחזה הספציפי, המאפשר לה להביא לידי ביטוי את הפוטנציאל הטמון בה, לגלות, ללמוד, להתגבר דרך התנסות, על הטבעות של אמונות לגבי עצמה והחיים. 'מחזות', 'מחזות', שניתן לכנות גלגולי חיים, מעברים, השתקפויות רבות דרכן ניתן ליישם את הקוד הנשמתי וכדומה.
מטרת ה'מחזות' אותם אנו מכנים 'גבולות הוויה' קרי, גבול המאפשר מיצוי ובכן כל 'גבולות ההוויה' מתפוררים אט, אט, משום מיצויים, מה שמאפשר יצירת תשתית חדשה, משותפת, של ניסיון מצטבר, המשוחררת מאחיזה בדעה, אמונה, או קביעה והווה בנוכחות
מלאה ומתוך היענות לחיים בכל רגע נתון.
ניתן לומר זאת גם כך: החוש השישי, הנותן חיים לגוף, ביטא עצמו, או התגלה דרך חמשת החושים הפיזיים לאורך מאות אלפי שנים, דרך כל הגלגולים בתרבויות ובתקופות שונות, כגברים או כנשים.
ובכן, החוש השישי פועל דרך חמשת החושים, משתמש בהם במודע כך שכל החושים הופכים מסונכרנים;
ראיה חושית ועל חושית,
שמע חושי ועל חושי,
מגע חושי ועל חושי,
ריח חושי ועל חושי,
טעם חושי ועל חושי
כולם מחוברים להם יחדיו דרך התודעה האנושית.
תארו לעצמכם איזה שינוי אדיר מתאפשר כשראיה חושית חוברת לתמונה רחבה, המצביעה על טעם ומשמעות של כל חוויה, המעשירה את רפרטואר ההבנה וההכלה, ההתנהלות וההתנהגות, חיבור הממס את תבניות החשיבה דרך תפישה אנושית מצומצמת ומאפשר חיבור לטעם ומשמעות החיים, לתפקיד המאפשר מיצוי והשלמת מעגל.
בשעה זו חוברים להם יחדיו ידע ומודעות משכבר הימים, מחוויות של גלגולים אנושיים ואחרים. נוצר איגום משאבי ידע, מודעות וניסיון מצטבר העולה להכרה המודעת ומאפשר שינוי תודעתי.
תהליך זה מערב את כל הרבדים דרכם הנשמה חווה עצמה ב'כדור לימוד'. קרי, הוא פיזי, רגשי, מנטאלי ורוחני כאחד.
לסיכום, הכי ברור שניתן כרגע לומר שחלה התקבצות של זיכרון בצורות רבות ושונות שמתבטא בחיפוש; בין שחיפוש עצמי, או חיפוש משמעות בכלל, המתבטא בהקצנות של אמונות ונקודות מבט הנלחמות על קיומן דרך הניסיון להוכיח את צדקתן, דרך גילוי של שיטות ריפוי, טיפול, התנהלות והתנהגות מחוץ לקופסא, דרך שבירת סטיגמות ואמונות, דרך חזרה בתשובה כמשל וחזרה בשאלה…
במילים אחרות, דרך התפכחות מתפישת עולם מסוימת לגבי העצמי, האחר והחיים ובעיקר דרך חיפוש משמעות הווייתית לחיים, המתבטא למשל, באי הסתפקות בתשובות שהיו אולי קודם מספקות, או שלא התעסקתם איתם קודם מפאת חשש לשנות ושמירה על אזור הנוחות, גם אם לא היה נוח בכלל.
חיפוש המתבטא בהעזה לחיות את החיים על פי מנגינה ורצון פנימיים ועוד דרכים אינספור המצביעים על חיפוש של חיבור לעוגן בטוח, משמעותי ומחבק.
שכלוף האנרגיות מתארע מעצם פתיחת המודעות ההכרתית למה שקיים מעבר לנגלה דרך חמשת החושים והחיבור המודע לחוש השישי.
אכן, היכולת להוות בו זמנית על מדרגת החוויה האנושית ב'הר המודעות' ובו זמנית לחיות מתוך הוויה המרחפת מעליו וקולטת 360 מעלות תמונה רחבה.
במילים אחרות, האנושות בפרט עוברת תהליך בו מתחבר החווה לצופה – מתחבר למודע ההכרתי הידע העל והתת-מודע.
המוח האנושי חובר למוח האתרי, (הקשור ומחובר לספריית הנשמה), נפתחים תאי זיכרון של המהות הנשמתית המאפשרת את חווית האישיות העכשווית, ביחד עם הכרה הולכת וגדלה לטעם ולמשמעות החוויה ובעיקר להשלמת המעגל האנושי ולאיגום המשאבים הלכה למעשה = פריצת גבולות החשיבה האנושית, תוך חווית הנהגת האנרגיה על החומר או כפי שאת אוהבת להתבטא 'החוויה של הרוח המאפשרת חיים בגוף, תוך אבחנה מודעת בין היוצר = הנשמה, לבין הגוף = הכלי המאפשר את התגשמותה למען חוויית הפוטנציאל שלה הלכה למעשה".
כל הזכויות שמורות לדורית יעקובי.