ישבתי לתקשר ושאלתי את הישויות המדריכות אם אני מקשה עליהם משום ההיתפסות לתוכנה הישנה, ואולי אני לא "העיקשת" היחידה שמתקשה להיפרד ממנה. חשוב לי להדגיש כי התקשור מיועד לכולם כשאני רק משמשת להם כדוגמה כך שהרבה אחרים יוכלו להזדהות עמה.
באנו להיזכר ולזכור שכולנו שוויי ערך ועל אף תפישות אנושיות איננו ניכרים באמת בכספנו ובמעמדנו, אלא באיכות האנושית שלנו, בטוב הלב שלנו, בחוכמה ובתבונה שלנו, בכישרונות שלנו ובדרך השימוש בהם, גם אם מדובר באנשים שאינם מלומדים מבחינת הקריטריונים האנושיים.
הישויות מדגישות שעלינו להבין ולהכיל את מטרת החיים האנושיים על מנת לוותר ולשחרר את ההתנגדות הנובעת מההשוואתיות.
העיקרון הוא קבלה עצמית ושל האחרים כנשמות טהורות אחיות שכולן מטרה משותפת של הגשמת עצמן דרך ועם כל הסובב. קבלת עצמנו כנשמות טהורות בלבוש אנושי, כשאיננו זוכרים מבחינת המודע האנושי את מקורנו, שכולנו אחד, שחוויית עצמנו מתאפשרת דרך תרבויות שונות, מינים שונים, דתות, גזעים ולאומים, שכולם משמשים כמצעי מימוש, יצירות לצורך וכי במיפתח זיכרון קטן אנחנו עושים דברים הנובעים משכחה זו. זיכרון שמאפשר, חמלה, שלום ואהבה.
מהניסיון האישי והמקצועי שלי אני יכולה לומר שאחד הקשיים שאני נתקלת בהם אצלי ואצל אחרים, הוא התסכול והפער שאנו חשים בהעדר זיכרון מודע לנשמות שאנו, כשהמציאות היא שונה מהתמונה הדמיונית שיש לנו לגבי עצמנו, לגבי יחסים, לגבי איך העולם צריך להיות וכדומה.
הכוונה לחוויית פער בין הציפיות מעצמנו לבין התיפקוד במציאות היומיומית במציאות המלווה בדרך כלל בהמון שיפוט וביקורת, עם הרבה תחושות תסכול ופגיעה בערך, מתוך ההישענות היא על החסר, על הפער ולא על היש.
חוויית האבסורד של רמת חוסר הקבלה הנובע מהציפייה הלא מודעת שלנו להיות נשמה טהורה בעוד אנו מוצאים את עצמנו כבני אדם.
הפעם בחיים האלה אנו עושים מהפך, מפתחים מודעות לתמונה הדמיונית והופכים אותה למציאות, בכל שטחי החיים. מהנשמה אל הגוף, הכלי, המממש כך שהזיכרון הנשמתי יקבל באהבה, בחיבוק ובחמלה את החלק האנושי, במקום כפי שעדיין מתרחש, שהוא דוחה את הארצי ובעצם דוחה את עצמו ונמצא כל הזמן בתחרות ובקונפליקט עם עצמו.
עזרה מישויות ספיראלת האור:
"לשאלתך אם אינך העיקשת היחידה המתקשה להיפרד מהתוכנה הישנה; אינך היחידה וזה הקושי אותו באת/ם לפתור – לאפשר לידע הפנימי לעלות ולתפוס את מקומו של הידע הארצי כמנחה, כמכוון, כמאיר.
הקשיים אינם נתפסים מבחינתנו כ'טיפשיים', כעיקשות, אלא כצורך הישרדות וזה הבדל גדול בתפישה.
צורך ההישרדות הארצי מבקש להישען על המוכר והידוע לו.
התבונני בתהליכי הפרפר וחשבי: האם ישנה אפשרות לוותר על אחד משלבי ההתפתחות עד ליצירתו? זהו דפוס שנוצר, על פיו מתקיימים החיים בכדור הארץ, ועד שאין נוצר דפוס קיומי חלופי המאפשר לפרפר להיווצר מבלי הצורך בתהליך המאפשר את לידתו, אין אפשר לשנות את הדפוס.
כלומר, שגם תהליכים הקשורים בצמיחה פיזית, רגשית, מנטאלית ורוחנית אצל בני האדם, מושפעים ישירות מדפוס התפתחותי זה.
מכאן התפתחו להן כל האמונות הקשורות עם צורך "לשקוע עמוק על מנת לעלות גבוה", או "יש צורך בזמן על מנת ש…דבר א' או 'ב יתרחש", או "יש צורך להתאמץ, לעמול או לעבוד קשה על מנת ש…", שלא לדבר על הקשר לערך, לאגו אנושי, הכרוך בכל האמונות הללו. אין שום חשיבות לעובדה שכל זה אינו נכון אלא אם כן מאמינים בו. זה קשור בכך שזאת האמונה בתוכנה הישנה ועל פיה מתאפשרים חיים בכדור הארץ.
ההתנסות בכדור הארץ כרוכה בזמן, דבר שהוא זר לחלוטין למהות שאנו. זמן כרוך בסבלנות, בתהליכים, בסדר מופתי, במיצוי פרפקטי, וכיוצא באלה. כלומר, מדובר במערך הישרדותי שלם המגן על עצמו, המספק חיים, המאפשר חיים שאין עולה על שום דעת אנושית לשנותו מפני שזה 'קדוש'.
את מבינה שהפחד מאובדן שליטה עולה באופן אוטומטי ומחסל כל רעיון או עניין העלולים לסכן את השליטה, את ההישרדות.
בדיוק בשל כך, שינוי של תפישה על כן מתבקש. שכן, ללא שינוי תפישה והבנה שכל הדפוס הארצי הוא דפוס שיכול להשתנות ללא סכנת כליה, לא ייווצר שינוי.
אין פלא, על כן, שלאורך ההיסטוריה האנושית כל מי שניסה לסתור חוקי הקיום נדחה, סולק, הועלה על מוקד וכד', בוודאי העלה את חמת השומרים על החוקים, המוסר, הסדר וכיוצא באלה, כפי שכל כך ניתן לראות בימים אלה של דחף שינוי כה אינטנסיבי.
מה שאנו מבקשים לומר סותר לחלוטין את חוקי הקיום המובנים והמוכרים בכדור הארץ למרות שאין, ולו אדם אחד, שאינו נשמה, היודעת בתת המודע שלה, שכדור הארץ הוא 'כדור לימוד', התנסות ומחקר בשיטה מסוימת וכי ישנן הרבה מאוד שיטות לימוד נוספות.
ההיצמדות היא לחוקי כדור הארץ בהיעדר זיכרון מודע וער.
את יודעת שחוויית החיים ב'כדור לימוד' כרוכה בהרבה מאוד פחד על כל רמות ההוויה החומרית, וכשיש פחד ישנו איום מפניו, וכשישנו איום נוצרות אסטרטגיות מגננתיות, וכשנוצרות אסטרטגיות אלה נוצרים חוקים, דפוסים ואמונות שכבר בכלל לא ברור מהיכן נבעו מכיוון שהפכו לאמת יצוקה – 'ככה זה', עד כדי אין עוררין ושאלות אין שואלים.
זה נכון לגבי כל הדתות והמסגרות החברתיות המגנות על עצמן מפני התמוססות, מגנות על בני האדם בכך שהן מספקות מסגרת בטוחה מהעולם 'האכזר' שבחוץ.
את יודעת שכל זה איננו נכון כאמת יקומית ואת משחר ילדותך אינך מקבלת ו/או מאמינה לכל ה'שטויות'.
למעשה, אם תתבונני בעיני המסתכל הארצי תביני שהתנהגות זו לא מכבדת לא אותך ולא את טבעך האנושי. כבוד לפחד, לחשש, נחוץ על מנת להפיגו. אי אפשר להוכיח לאדם שמפחד שהפחד אינו קיים. זה איננו בר תפיסה מבחינתו והוא איננו יודע מדוע.
הוא יודע שיש דברים עליהם לא מדברים, אותם לא מטילים בספק ועליהם לא מתווכחים, ואין לזה שום קשר להבנה ולהיגיון קוגניטיבי. הכל נובע מפחד שהצורך ההישרדותי העלה, או אם נאמר אחרת, איפשר. זהו חלק מההתנסות ב'כדור לימוד', שעבורך ועבור רבים אחרים, תם ונשלם, אך יש רבים שעבורם עדיין לא.
גם הטבע האנושי שלך, עליו את מתלוננת, אותו אינך מקבלת כמות שהוא, מובנית לתוכו התפישה האנושית שאחרת לא היית יכולה להתחבר לחיים במישור האדמה ולבצע את מה שלקחת על עצמך.
אז קודם כל נחוץ כבוד לטבע האנושי, הכרת המנגנון שלו, ואחר כך, מתוך חיבור לאופי הנשמה, לזיכרון המהות שכולנו חלק ממנה, יתאפשר השחרור מהאחיזה בו. ה'תחליף' עדיין לא נבנה בצורה מספקת, עדיין אינו מהווה 'סלע איתן' עליו אפשר להישען.
את, כרבים אחרים, מתקשה לראות את התמונה הכללית של מה שלקחת על עצמך בכל תחום ובעצם פועלת דרך ההקשבה לאימפולס הפנימי ולאינטואיציה המורים לך מה לעשות, מה נכון, היכן להשקיע האנרגיה והיכן לא וכך נכון. אך עם מודעות גוברת למהות ההכוונה הפנימית, היא תעלה למודע ההכרתי באופן מידי, שוטף ויומיומי.
היות ולקחת על עצמך לשלב את הרבדים הפיזי, הרגשי המנטאלי לרוחני, את מזהה אותם דרך ניסוי ותעיה. זוכרת שאין טעויות???
מתקיים ניסוי ותעיה כתהליך למידה בכ'כדור לימוד'.
אין אפשרות אחרת בדפוסי האנוש, שהרי בתהליך מדובר, שהרי בעולם זמן מדובר.
יש לך/ם, הזדמנות יוצאת מגדר הרגיל להתאמן בראייה רחבה בנוגע לחייך/ם את/ם; לראות בבהירות את רשת האופציות המזומנת לך ולאפשר לעצמך להרגיע את החלק האנושי שמגן על עצמו על ידי כך.
משום בחירה במישור האדמה, עולים דפוסי מישור האדמה, מתעוררים לפעולה ומטשטשים את תחושת הביטחון המוצקה האופיינית לנשמה מעצם היותה.
אילולא היית מחוברת למודעותך הרוחנית ויודעת את מהותך, לא היית ערה למה שקורה וממשיכה להיאחז בדפוס התוכנה האנושית. תרגמת את הדברים זמן ארוך ממקום של שיפוט וביקורת עצמית דווקא משום התחושה שאת לא בסדר, משום שאינך עומדת בקריטריונים הנשמתיים עלי אדמות.
האם יכולה את כבר להבין את גודל האבסורד?
כעת את יכולה לקבל את ההוויה הפיזית כחלק מחוויה נבחרת שבחרת לשנות ואת משנה.
אל תוציאי אנרגיה על אי שביעות רצון, כעס או ביקורת, הפני את האנרגיה אל קבלה והבנה של התוכנה האנושית שלך ושל אחרים.
זה הרופא והמרפא הגדול ביותר עבורך.
זה הדבר שיאפשר לתדר הריפוי לפעול במלוא העוצמה לגבי עצמך, לגבי הסובב, לגבי כל יצור נברא.
בכל פעם שאת מוצאת את עצמך מוטרדת מהתנהגות אנושית שלך ו/או של אחר, אפשרי לעצמך לחייך באהבה רבה מתוך התבוננות אל מנגנון אותו את משנה מעצם ההתבוננות = ראייה קוונטית = התמרה".