לאורך הגלגולים האנושיים "פיתחנו שרירים" של כוח, עוצמה, יכולות שונות ויחד איתם נוצרו מסקנות, אמונות, דעות וקביעות, פחדים וחרדות. שהרי איש אינו לומד בתיאוריה והנשמה מגשימה עצמה כאמור, דרך חוויה.
בעיקרון, קיים בכל נשמה חוסן, קיימת עוצמה שהישויות המדריכות מכנות "נקודת חוסן ועצמה".
זו אותה תכונה או עוצמה, המאפשרת לנו לחוות ולהתגבר על כל האתגרים שבדרך.
הבחירה הנשמתית מתקשרת לאפיון. הבחירות הנרכשות הן תוצר = "תלבושת" נרכשת.
לדוגמה: "תלבושת" הלוחם המהולל, "תלבושת" המרפאה, "תלבושת" של ליצן החצר וכדומה. ה"תלבושת" נתפשת אמיתית לאותו רגע אך באותה מידה היא "תלבושת". לצורך החיים האדם משתמש בכישורים מסוימים לצורך הגשמה דרך חוויה; ליצן החצר נותן לו מעמד, נותן לו מקום, נותן לו פרנסה. זו צורת חיים.
בגלגול מסוים אנו נשענים על הכישורים הנרכשים. למשל, בחירה של חוש ההומור הציני של הליצן, או בחירה של כוח פיזי חזק ועוצמתי כדי לכבוש, להגיע ולהשיג. זה כישור שנגזר מאופי הנשמה, אך לא בהכרח חוסן הנשמה.
אנחנו חווים את החיים גם דרך הפחד. בתחילת הדרך העוצמה בלתי ידועה, היות ועוד לא חווינו אותה, הפחד הנשמתי מניע אך לא בהכרח מודע. מבחינת החוויה והניסיון המצטבר איננו יודעים עד כמה אנחנו חכמים, עד כמה אנחנו מסוגלים, כמה יש לנו כוח להתמודד ולהתגבר.
כפי שקיימת נקודת חוסן ועצמה, קיימת נקודת פחד, המהווה מגננה ונקודת תורפה.
אם נתבונן על הפחד כמשרת, נוכל להבין שהוא משמש כמגן מפני אותם הדברים שאנו פוחדים מהם, שלא יחזרו שוב. הוא משרת את ההימנעות מדברים שנפגענו מהם בעבר, כמו שמשרת את המודעות אליו והיכולת לרפאו. אין לנו יכולת לרפא אלא את מה שאנו מודעים אליו ובשלים לרפאו.
הישויות המדריכות מדברות על שני סוגים של נקודות חוסן ועוצמה. האחת נשמתית בסיסית ודומיננטית והשנייה משנית, מלווה, גלגולית, המשמשת בהתאם לצורך.
מדובר בשתי רשויות: הרשות האחת היא נשמתית = תכונה נשמתית מולדת = אופי נשמה, והשנייה, בעקבות אופי הנשמה, הנשמה רוכשת בדרכה כל מיני מיומנויות עליהן היא נשענת, לצורך מעבר מסוים. זה תמיד נוגע בנקודה הראשית, אך היא לא תמיד נבחרת נטו למעבר נתון.
פחד נשמה מלווה אותנו לאורך הדרך בדיוק כמו נקודת חוסן ועוצמה. פחד נשמה אינו בחירה, אלא תוצאה. גם חוסן ועוצמת נשמה אינה בחירה, אלא תוצאה של אפיון מסוים, של קוד מסוים מעצם ההיות.
נקודת חוסן ועצמה, נשמתית – במהות הבסיסית יש לכל אחד מאיתנו חוסן ועוצמה.
חוסן של אחד יכול להיות ברגישות הקולטת שלו, אצל אחר החוסן יכול להתבטא בכוח העמידה שלו. נקודת חוסן נוספת יכולה להתבטא בגמישות מאוד גדולה, תנועתיות מאוד גדולה, היענות אינסטינקטיבית גדולה וכיוצא באלה. לכל אחד מאיתנו יש בבסיס, בגרעין הנשמתי, איזשהו כוח מלווה לאורך כל המעברים המאפשר לו להגשים את עצמו דרך חוויה.
נקודת חוסן ועוצמה מסוימת לחיים מסוימים היא בחירה; בחירה על מה להישען.
קרי, נקודת חוסן ועוצמה בסיסית, נובעת כתוצאה מאופי הנשמה שלנו, חלק מאיתנו ו"ככה זה", אינו משהו שיכול להשתנות, או משהו שאפשר לקחת מאיתנו. זה חלק מהאישיויות שאנו לובשים לאורך הדרך. אינו בר שינוי. נקודת החוסן והעוצמה היא תכונה בסיסית, אפיון בסיסי של הנשמה שלעולם לא משתנה. נקודת עוצמה משנית יכולה לאורך הדרך להתבטא באיזושהי תכונה, מיומנות או כישור.
נקודת חוסן ועוצמה משנית המודגשת לצורך מעבר חיים מסוים, מתבטאת במיומנות שרכשנו לאורך הדרך ומשרתת אותנו לצורך נסיבות חיים ואירועים שאנו פוגשים בגלגול מסוים.
על פי התפקיד שבחרנו להגשים במעבר חיים מסוים, אנו בוחרים בנקודת חוסן ועוצמה שתסייע לנו לממש את מה שבחרנו להגשים, כשהחוסן הנשמתי הבסיסי תמיד עומד לרשותנו.
כלומר, נקודת החוסן והעוצמה תתבטא בכל מיני גלגולים בהתאם למה שאנו לומדים, רוכשים ונחוץ לנו. איננו רוכשים דבר שאין לנו יכולת לרכוש, להכיל ולהשתמש, אך הקשר לנקודת החוסן והעוצמה הנשמתית הבסיסית אינו תמיד ישיר/גלוי.
הרבה פעמים ההיפוך של נקודת העוצמה היא נקודת הפחד. יכול להיות שנקודת עוצמה של מישהו היא גמישות, אך משמשת כנקודת חולשה מאוד גדולה כיוון שהאדם הפך כל כך גמיש משום צורך השייכות וההתאמה לסובבים אותו מפחד שמא תאבד גמישותו.
דוגמה נוספת: כוח עמידה יכול להפוך לנקודת החולשה אצל אדם שמתעקש ולא זז, לא גמיש, שעשוי ללא חת אך לא מתכופף גם כשצריך להתכופף. כל נקודת עוצמה יכולה להתהפך לנקודת פחד, כל נקודת פחד יכולה להתהפך לנקודת עוצמה בדיוק באותה מידה, בין שהפחד הוא נשמתי או נרכש. יותר קל למוסס פחד נרכש.
פחד, בשונה מנקודת חוסן ועוצמה שהיא אפיון נשמתי, הוא "קליפה" שדבקה בנו, או הדבקנו אותה, עקב תהליך הלידה הראשוני. ה"קליפה" הזאת ניתנת להסרה. נכון שצריך לחוות אותה מפני שה"קליפה" הזאת היא שביל מיצוי, כשמוצה ניתן לשחרר אחיזה.
כל הפחדים שעולים לנו הם ברכה מפני שאם הם לא יעלו ולא יציקו לנו, לא נהייה מודעים להם ועל כן לא נטפל בהם. רק כשנפגשים עם הפחד והוא מספיק מפריע לנו, אנו מטפלים בו.
לפעמים אנחנו "מתגברים" ו"מסתדרים" אומרים לעצמנו ש"יהיה בסדר", כדי לעבור את האתגרים ולחיות את החיים. לא שמים לב לכך שאנחנו מטייחים להגנתנו. כאמור, רק כשזה מספיק מציק לנו עולה הדחף לקחת את ההזדמנות ולטפל בו. אפשר לפרק את המטען הזה, אין צורך ללכת איתו.
פחד בהיפוך אותיות = דחף – דחף המניע את הקיום.
נקודת הפחד יכולה להיות נשמתית, כפחד הנובע מההיוולדות הראשונית "ראשית ההתחלות" של הנשמה, המלווה את כל מעברי החיים, עד שנוצרת מודעות לכך שזוהי מסקנת לידה, יצירה לצורך ולא אמת מוחלטת.
הישויות המדריכות אומרת שלרוב הנשמות יש איזשהו סוג של הלם ביציאה הראשונית של הנשמה, ב"ראשית ההתחלות". ההלם יכול להפוך לנקודת פחד. הפחד יכול ללבוש כל מיני צורות.
פחד גלגולי נובע ממסקנות שהוסקו בעבר, עקב חוויות חיים טראומטיות, המשרתת את הגלגול הנוכחי.
הפחד הבסיסי (שנראה שהוא הכי אופייני בעולמנו), הוא הפחד מאובדן שליטה, הקיים אצל כולנו במינון כזה או אחר. יש לו אינספור צורות ביטוי. למשל, מאחורי הפחד ללכת למקומות חדשים, או הפחד לנהוג במקומות שאנחנו לא מכירים, עומד פחד מאובדן שליטה. פחד להתקרב, להיות באינטימיות עם מישהו אחר, מאחוריו עומד הפחד מאובדן שליטה. סוגי פחדים הנובעים מפחד ראשי אחד, שהוא פחד מאובדן שליטה.