הקדמה זו מיועדת להגביר הבנה לדברי עזרה, אחד ממדריכיי האישיים מספיראלת האור, שכבר לפני שנים רבות ביקש להראות ולהסביר דרכי מה פירוש שהקוד הנשמתי שלם, כל אופציות המימוש טמונים בו מעצם ההיות והוא מתממש בסדר אקראי מופתי. כלומר שכל החוויות והגלגולים שלנו מצויים כפוטנציאל בקוד הנשמתי ומתבטאים דרך נסיבות החיים בגופים השונים, בין שאלו השתקפויות אנושיות או אחרות. עזרה הציג לי תמונה של עין גדולה כשמה שמשך אותי להתמקד בדימוי הזה, הוא באישון. האישון כסמל לצופן הנשמתי, כשבגלגל העין ראיתי חוטים, חוטים, כנימי דם, רשתות עדינות שהשתקפו מהאישון כשכול חוט מסמל גלגול.
יכולתי להתחבר לחוט כלומר להתבונן בהשתקפות (בגלגול), אך בחרתי להתבונן בהתפעלות אמיתית בתמונה הכוללת של אישון/הקוד/הצופן הנשמתי, ובו זמנית בכול מה שהשתקף ממנו מעצם היותו מבלי להיכנס לפרטים. כל מה שקשור לתכנון ומחשבה, כפי שאנחנו נוהגים בתפישה האנושית, פשוט לא רלוונטי. הכול קורה בסדר אקראי ומופתי על פי מגנוט והתמגנטות והאישון נשאר שלם, כחלק מהאחדות וייחודי בו זמנית.
התקשור מביא נקודת מבט אחרת על ההשתנות המתמדת המתרחשת מאליה, למשל, שמוות הוא בעצם מעבר לממדים אחרים, שאנו כל הזמן נעים בין הממדים על הרבה מאד רבדים בהרבה מאד עולמות ובהרבה מאד צורות. שנשמות שבחרו לחוות את הגלגולים הארציים כמונו, יצרו לעצמם עולם חוויות של הגוף והשאירו עמוק בתת המודע את זיכרון היותן "ניצוץ אלוה ממעל" שלבש גוף על מנת לחוות את האנוש במלואו. שכחנו מקיומם של עולמות חוויה נוספים, אך במעבר החיים הנוכחי בחרנו להיזכר במהותנו הראשונית.
הישויות המדריכות מעבירות לנו מידע על מנת לסייע לנו להכיל במודע ובהגיון הארצי ממדים ונקודות מבט נוספות, להסביר לנו שאנו נצחיים אהובים, שייכים ומשמעותיים מעצם היותנו ושממש לא משנה איזה גוף, באיזה זמן, לכמה זמן, היינו או נהיה, זו אשליה לצורך הגשמת הפוטנציאל הנשמתי ולא העניין עצמו, אלא רק הביטוי של העניין.
הכל הוא ביטוי של ביטוי של ביטוי וכו', ברגע שביטוי מסוים מסיים את החוויה שלו ואת הגילוי שלו הוא 'נאסף אל עמו'. הישויות המדריכות אומרות לנו שבאופן קולקטיבי יקומי וקיומי, מוצו כל נקודות המבט הנפרדות ומתאחדות אל נקודת מבט יקומית אחת, מה שהישויות מכנות "ההפרדה הנפרדת מעצמה". התודעה משתנה בכלל ובכדור הארץ בפרט. מה שאומר שהנגישות למידע, לפתרונות, לתבונת הדורות, לתבונה והבנה יקומית מתאפשרת. במילים אחרות הידע והניסיון המצטבר מכל הגלגולים זמינים לנו כאן ועכשיו. תם העידן של ההפרדה בין גלגול לגלגול ביננו לבין בוראנו. אני מניחה שכל מי שקורא דברים אלה בפרט ומחובר למידע היקומי מבין שבחרנו במודע לשנות את האחיזה בתפישה האנושית כאמת יקומית, דרך ההתחברות שלנו אל תאי הזיכרון הפנימים והיכולת שלנו לקבל מידע ולאפשר לעצמנו לעבור מגלי בתא לגלי אלפא ומתוכם לגמא ותטה.
גלאי האלפא שאנחנו מגיעים אליהם במדיטציה יהיו היום יום שלנו וכדי "להתחבר", נצטרך גלים נוספים ארוכים יותר (שנכנסים בזמנים אלו לכדור הארץ), שיאפשרו את השינוי בפועל. טווח החוויה בחומר משתנה, הפרופורציות משתנות, ההתנהלות וההתנהגות משתנים, אך זהו תהליך מאתגר ביותר. כל זאת מכוון שכבר מיצינו, אך שכחנו. אנחנו משנים את הדברים לא רק במחשבה הפרטית, אלא במחשבה הקולקטיבית.
ברגע שנוכל להשתחרר מ"הקטע" הזה שמישהו הכין עבורנו תוכנית, נוכל להשתחרר ולהיות עצמאים ונוכל לחזור לעוצמה, למקור, ולמלוא הייחוד של עצמנו, אין יותר עבדות, אין יותר עליוניות, אין יותר "משתלטים עלי" או "מחליטים בשבילי" זה לא קיים מפני שזה לא קיים בי יותר, זה התהליך.
עזרה מישויות ספיראלת האור: " הפעם ברצוננו לגעת בדינמיקה הקשורה בתבניות חשיבה, בידע שהצטבר, קרי בחלקים שכבר נחוו. אך ברצוני להראותך תמונה ממבט אחר ואחזור למה שכינית 'אישון', קרי למהות האנרגטית, לקוד הנשמתי הייחודי, בו קיימים מלכתחילה כל צורות הביטוי, כל האופציות להגשמה דרך חוויה.
בואי נסתכל יחדיו ממקום זה, שאיננו מקום של חשיבה כפי שמוכרת לך, אלא מקום של אינסטינקט חוויתי-קיומי-הישרדותי.
הפוטנציאל הייחודי על מנת לשרוד, כמו כל פוטנציאל ייחודי מראשית הבחירה, "משקף" עצמו, "זורח", אל חוץ, או אפשר לומר "זורחות" ממנו כל אופציות הביטוי מעצם היותו. זוהי פעימה ייחודית כפי שזוהי פעימה כללית, מעין דופק קוסמי כפי שזהו דופק אישי. ומדוע דופק? היות שכמו נשימה, ישנה מחזוריות של שאיפה ונשיפה על המרווח שביניהם. ישנם יחסי גומלין בין כל החלקים לבין עצמם, בין כל יחוד לייחודים אחרים על כל חלקיהם וכולי. עד כאן מידע ברור, או לפחות מידע מוכר.
כעת, האנרגיה הפועמת, "זורחת" לממדים שונים מעשירה עצמה דרך יחסי גומלין, דרך מפגש עם הממדים, העולמות השונים ודרך כך משנה צורה, משווה צורה, משום שמושפעת היא מהממד/העולם איתו באה במגע.
זה אומר שני דברים בסיסיים: 1)- שהפעימה המשותפת מהדהדת בכל הממדים, כפי שכל הממדים מהדהדים בה. כלומר – גם המימדים/העולמות, מהווים השתקפות של "האחד": כולם עשויים מאותם החומרים, במינונים שונים ומה שמייחד כל עולם, או כל ממד, הוא מינון 'החומרים' וצירופם, כך שעקרונית כל דבר יכול ומתחבר לכל דבר, משום הדומה ומעשיר עצמו, משום, בזכות, השונה. ההרכב הייחודי של כל מימד/עולם, מאפשר לכל השתקפות לגלות פנים שונות של עצמה בעצמה.
ההתאמה נוצרת מאליה משום דומה ומשלים המאפשרים זאת. אני עדיין מדבר מהמקום של האינסטינקט הבסיסי שיש בו את כל ההגיונות כולם, מעצם ההיות (התדרים), אך עדיין אין מדובר בשיקול, במחשבה ובתכנון כפי שמקובל בכדור הארץ. מדובר על השתקפות אינסטינקטיבית מעצם ההיות, המתאימה את עצמה מעצם ההיות, לכל ממד או עולם אליו היא משתקפת. המאפשרת להגשים עצמה דרך עצם, המפגש ויחסי הגומלין הנוצרים בו = הדהוד.
כל ייחוד באופן טבעי יכול להדהד את עצמו בלבד ובכך ממגנט אליו את הדומה והמשלים לצורך חוויה ומתמגנט אליו. הכול מקרי ושום דבר איננו מקרי= סדר אקראי מופתי מעצם ההיות. אצל בני אדם בכלל ובכדור הארץ בפרט, התפתחה מחשבה אנושית, התפתח הגיון אנושי, מחשבה שהתבטאה ביצירת המציאות בדרך הפיזית, דרך הידיים, הרגליים, בקצרה הביטוי הפיזי, ומנקודת ראות זו התפתחה יצירתיות פיזית הכוללת תכנון וביצוע של "מודלים" כולל הגוף עצמו. כלומר, הומצא מגרש משחקים שלם שהלך והשתכלל מרמות שונות של תודעה הכרתית וברמות שונות של תודעה הכרתית, הפך לגבול חוויה נבחר, הפך לאמת בלבדית.
אך אחזור אל 'האישון' = הקוד הנשמתי, שקרני הזריחה שלו התפצלו והשתקפו ולמעשה מתפצלות ומשתקפות בתנועה מתמדת, בזרימה מתמדת, כאמור מעצם ההיות. אי אפשר אחרת אם אומר זאת כך.
כעת, קרן מסוימת שהתפלגה והשתקפה, 'הלכה' בכוון החשיבה הארצית, פיתחה כביכול עצמאות כאילו המציאה את הגלגל ו'איבדה' קשר אל 'האישון', יצרה עולם שלם של חיים, שכאילו עוקף את 'האישון' ומתעלם ממנו: אין ספור 'סיפורים אשלייתים' שהפכו לאמת בלבדית.
מכאן שחל תהליך של שחזור בערוץ זה של קרן הבתא (כך אכנה אותה), חל תהליך של השתכללות בהיווצרות תת קרני הבתא הקשור לגוף, לצורתו, לדרך התנהלותו, לתפקודו כשכובד המשיכה הלך וגדל וכך נוצר איזון מוטה ואותה נשמה הפסיקה לחוות את עצמה כמהות נשמתית והחלה חווה עצמה כמהות ארצית.
נוצר פיצול בתודעה וחלק אחד (הרוח), הפסיק כביכול להיות מחובר לחלק השני (הגוף), שתפש שליטה, כאילו והא המקור ולא ההשתקפות.
זהו מצב שאפשר לתארו כיום ולחוותו בפועל אצל רוב בני האדם. חלק התודעה 'הרוחני' לצורך העניין 'נרדם' וכעת 'מתעורר' ושני חלקי התודעה הופכים אט אט לאחד מבחינת ה'תמצית המוכלת'; ב'תמצית מוכלת' הכוונה לסך הכול הניסיון המצטבר שכבר הופנם.
תהליך זה מאפשר הידקקות הווילונות כפי שקראנו לזה, כלומר- גלי הבתה מתחברים לגלי האלפא ונוצר איזון מחודש. כל זאת הקדמה בלבד. בשורה התחתונה נוצרו שני עולמות: עולם אחד: אינטואיטיבי, אינסטינקטיבי, המתנהל מעצמו מעצם ההיות, ניזון מיחסי הגומלין במגנוט והתמגנטות.
עולם שני: של סדר מופתי ליניארי, (לעומת סדר אקראי מופתי ביקום), בעל חוקים משלו, דרך התנהלות משלו, קצב משלו, אמת משלו, אמת המשנה פנים, אך איננה משתנה לאורך העידנים פרט ליוצאי דופן שהבינו אחרת.
החוקיות הכדור הארצית פעלה על הנשמות שבחרו בו כביתן החוויתי כך שתוכלנה לממש עצמן דרכה, חוקיות זו מוכיחה עצמה שוב ושוב כרלוונטית רק מבחינת הישענות על דעה, אמונה או קביעה מסוימת, אך בוודאי אינה רלוונטית כאמת יקומית בלבדית. גבולותיה של חוקיות אנושית זו נפרצים בשנים אלה, דרך החיבור למה שאנו מכנים 'זיכרון ההיות' = הנשמה שלבשה תלבושת אנושית על מנת לממש עצמה דרך חוויה, כשהתלבושת משמשת ככלי שלה לצורך החיים עלי אדמות ונפרצת על ידי גילויים של עולמות ואפשרויות חדשות מדעיות ואחרות".
כל הזכויות שמורות לדורית יעקובי.