לאורך השנים מזכירות לנו ישויות מדריכות שונות, שלי ושל אחרים, שכל אחד מאתנו הוא ניצוץ אלוה ממעל, חלק מבורא עולם, אהוב,
רצוי ושייך מעצם היותו. נשמה טהורה.
נשמע נפלא!!! אך כמה באמת חשים עצמם כנשמה טהורה, אהובה ושייכת מעצם היותה, הלכה למעשה יום, יום, שעה, שעה?
כמה מאתנו חיים את החיים מלאי חמלה, אהבה ואכפתיות לעצמנו
ולכל יצור נברא מבחינת החוויה היומיומית שלנו?
כמה חשוב להתחבר לתפישה הזו הלכה למעשה וכמה זה יכול לשנות ולהשפיע עלינו, על הסובב ועל איכות חיינו?
הפעם אני בוחרת להניח אל פתחכם הבנות שעבורי מהוות בסיס לשינוי התודעתי וההתפתחותי. בסיס שיעשה קודם כל היגיון וסדר בתפישה.
ההכרה בבורא שאנו חלק ממנו, היא ההכרה (ההיזכרות המודעת), בנשמה שאנו, בחלק מפאזל הבורא, הלובשת תלבושות, השתקפויות (הגלגולים השונים), למען הגשמת הייחוד שלה.
כלומר, הכרה והפנמה מודעת, שהגוף הנוכחי שלנו הוא כלי חשוב ומשמעותי, אך כלי בלבד, יצירה של "מהות האור"/הנשמה, דרכו מתאפשר מימושה של הנשמה הלכה למעשה.
אנחנו, הנבראים הופכים לבוראים.
פירושו, שכל אחד מאתנו מהווה חלק מהפאזל האלוהי, אחד יחיד ומיוחד, אך חלק ייחודי, המגשים את הפוטנציאל האלוהי, דרך מימושו בעולמות רבים ושונים. פוטנציאל הבורא מתממש דרך כל אחד מאתנו.
במילים אחרות, כל אחד מאתנו ייחודי, סובייקטיבי, המממש את פוטנציאל הבורא דרך היותו נברא. קרי, שהופך בעצמו לבורא דרך יצירת כל הכלים שיאפשרו זאת = ההשתקפויות, הגלגולים.
המודעות להיותנו נבראים ובוראים בו זמנית מאפשרת "החזרת עטרה ליושנה". קרי, מאפשרת לנו לחיות מתוך זיכרון מודע שלעולם איננו באמת לבד, שאנו חלק מ… משרתים את הכלל ומקבלים שרות מהכלל מעצם ההיות ומתפתחים סימולטנית זה בעזרת זה.
בכך אנו משיבים אמון וביטחון מעצם ההיות, המאפשר לנו להפיק מהיצירה, מעצמנו העכשווי ומהסובב אותנו, את המיטב – לתת ולקבל במלא.
ההכרה בבורא עולם, או כפי שהישויות המדריכות מכנות את הבורא "אנרגיית האם, אחדות הניגודים ההרמוניה השלמה״, היא למעשה ההכרה המשלבת ייחוד ואחדות, כך הלכה למעשה, מתאפשר שינוי תודעתי, המוביל ליחסי גומלין של שוויון ערך.
בעולמנו מתקיימת עדיין הכרה נפרדת – כאילו יש אלוהים בחוץ שיגן, שיעשה, שיציל, שיסדר… שפעמים רבות נתפש כמושיע ומציל במקום שנתפוש את עצמנו כמצילים ומושיעים של עצמנו קרי, בוראי המציאות שלנו, המשתמשים בגוף כיצירה לצורך הגשמת ומימוש פוטנציאל הניצוץ לטובת עצמנו והסובב באותה המידה תוך שאנו לוקחים 100 אחוזי אחריות על חיינו, תפישתנו והשימוש בכוחות שלנו לטובתנו ולטובת הכלל – "אני = אנחנו".