בחיים האנושיים הצורך במוכר, בידוע ובקבוע כל כך גדול, שלפעמים אנו שוכחים שהצורך במשתנה גדול, חשוב ומשמעותי לא לפחות. אנו נוטים להתקבע בדברים מוכרים והפתיחות לשינוי הולכת וקטנה, מכל מיני סיבות.
יש צורך לאזן בין הקבוע למשתנה ולחיות מתוך ערנות, תשומת לב, מתוך ההבנה שמובן מאליו אינו קיים דבר המאפשר לחוות את המוכר והמשתנה בד בבד ולייצר יציבות ואיזון בתוך עצמנו תוך סנכרון ביניהם.
ה"קבוע" קשור לחינוך, לתרבות, לדעות, אמונות וקביעות, שנרכשו לאורך השנים, דרך הגלגולים השונים, החוקים החברתיים/תרבותיים שנצרבו בתודעתנו.
במילים אחרות ה"קבוע" נתפש כאמת וקשור לתפישת עולם אנושית שנוצרה במכוון, כתוצאה ממיפתח זיכרון קטן.
מיפתח הזיכרון הקטן ייצר דפוסי הישרדות וקיום, פחד מהלא ידוע, חיפוש וסקרנות לגלות, אך בעצם יצר שכחה של מהותנו הנשמתית, שכחה שנבחרה במיוחד לצורך הגשמת הפוטנציאל הנשמתי בגוף פיזי בכדור הארץ, דרך 5 החושים.
כשאנו מבינים ומפנימים שכל אחד מאתנו הוא נשמה שבחרה מראש לחוות עצמה דרך גוף פיזי במיפתח זיכרון קטן, אנו נזכרים שבגוף פיזי הראיה הרחבה מועטה ומנותבת על ידי החושים האנושיים המסווגים על ידי "טוב ורע".
מה שאומר בגדול, שרובנו שכחנו שהחיים הם בחירה שלנו לצורך הגשמה, שכחנו את הטעם והמשמעות של האירועים והחיים כאמצעים למימוש הפוטנציאל הנשמתי דרך למידה, התפתחות, גילוי, התחדשות והשלת הישן מחיינו.
עם היפתחות הזיכרון הנשמתי במוח האנושי אנו מגלים שהמימד הרוחני נתון לנו מעצם ההיות ומאפשר לנו להתחבר לידע שאנחנו נשמה טהורה, שכל אחד יחיד ומיוחד, שווה ערך לכל השאר, חלק מפאזל הבורא שבלעדיו הפאזל אינו שלם.
היום אנו יכולים להבין ולקבל שאדם שנימצא עדיין תפוס בחשיבה אנושית כאמת בלבדית, זו ההתנסות שלו, המשרתת את עצמו ואת כולם, אך הוא נשמה טהורה.
ככול שנקבל את עצמנו והסובב כנשמה טהורה במהותה, המצויה בתלבושת אנושית שיש לה מטרה, טעם ותועלת הן לנשמה שבחרה בגוף זה והן לכול הסובבים אותה, ישתנו חיינו, מנהגנו ותפישתנו, לחלוטין.
רגשות אשם, פחדים, חרדות וקביעות גורל כאלה ואחרות, נוצרים כתוצאה מאמונות מסוימות לגבי עצמנו והחיים, מצביעים על השכחה שיצרה פער בין הנשמה שהיא ניצוץ אליה ממעל, שקים בה פוטנציאל אדיר, לבין התפישה האנושית של אותה נשמה בגוף פיזי ברגע נתון של זמן.
שכחה שאנו נשמה גורמת להתייחסות אך ורק לעולם הפיזי, השופטת, המבקרת והמשווה עצמה על פי הקריטריונים החברתיים.
ההבנה וההפנמה שבחירה במיפתח זיכרון קטן, היא בחירה בראיה מצומצמת בגוף, שלא הכל רואה ולא הכל יודע וכל הזמן למד ומפתח את הרגישות שלו כלפי עצמו וכלפי אחרים ומראש נסלח, מאפשרת למוסס ולוותר על רגשות אשם, ביקורת, שיפוט, קארמות וכיוצא באלה.
ההתרחקות מהניצוץ הביא לפגיעה בערך, לתלות, לחוסר עמידה בתנאים, כשהמדידה של הערך העצמי שלנו נובעת מראיה סובייקטיבית מצומצמת ביותר, מהשקפת עולם וחשיבה ששולטת עלינו.
על מנת שנוכל לחבור למהות שאנו ולטעם ומשמעות חיינו עלינו ליצור קשר מודע לאור שבפנים, למהות ולראות עצמנו כחלק אינטגראלי מבורא עולם, חלק חשוב, אהוב, רצוי ושייך מעצם היותו בתלבושת אנושית, כרגע.
המטרה להגיע למקום של שוויון ערך מלא, אי אפשר להתחבר לשוויון ערך מלא כשיש רגשי נחיתות, רגשות אשם וכדומה.
כדי להגיע למודעות, יש צורך לעשות קודם הפרדה מלאכותית כדי שנוכל לראות ולהכיר את תוכנת האנוש שדרכה חווים את כדור הארץ, על כל החוקים שלו ולהבין שזו תוכנה אחת מיני תוכנות רבות אחרות, שכן לכל עולם התוכנה שלו.
כל הזכויות שמורת לדורית יעקובי