הרבה מאיתנו נולדו עם הידיעה שיש מעבר למה שאנו רואים, גם אם איננו זוכרים. זאת אחת מסיבות החיפוש לאורך שנים, למשל דרך פיתוח ויישום של מודעות רוחנית. קרי, קיימת בנו ידיעה פנימית, שאינה מוגדרת, שאנו יותר ממה שמספרים לנו, שיש לנו את היכולת לעשות דברים ותפקידים נוספים, שאיננו זוכרים אותם מבחינת המודע ההכרתי. דבר המתבטא למשל, דרך ציפיות לעולם טוב יותר, כמיהות ותקוות לתפקד ולהרגיש אחרת בכל מיני תחומים, כמיהה לשייכות וכיוצא באלה. ניתן לקרוא לזה בהמון שמות וכל אחד ינסח זאת כראות עיניו.
לחיים הנוכחיים הגענו, על מנת להיזכר במהותנו שמעבר לזמן ומקום, בזמן ומקום, בחרנו להיוולד כמטאפורה, עם מערכת כפולה של תאי זיכרון וידע ישנים וחדשים. תאי האנרגיה הישנה המאפשרים לנו לתפקד בעולם כפי שגדלנו, כשמתחתיהם מתקיימים תאי "זיכרון נשמתי" הצומחים, גדלים, מתפתחים עם ודרך המודעות הרוחנית ו"זיכרון ההיות" וכך כמו "דוחפים" את התאים הישנים ומפרקים אותם, המפסיקים להיות רלוונטיים, כנחש המשיל את עורו.
דבר זה יוצר שינוי במערכת הפיזיולוגית, החשיבתית והרגשית ונוצר מבנה אנרגיה חדש, שינוי ב-DNA וכתוצאה ממנו ב RNA, קרי במערכת ההפעלה, המזכיר ומחבר אותנו למהות הנשמתית שלנו, לניצוץ שאנו, לקבוצת הנשמות שלנו, לאלוהים, מחבר אותנו למקור.
זוהי מעטפת המחברת אותנו כך, שהשקפת עולמנו נפתחת לנקודות מבט רבות ומגוונות מאלה על פיהן תפקדנו עד כה והכול הופך זורם יותר, מחזיר אותנו לאמון בעצמנו מקל על האימון של המוח ביצירת סינפסות חדשות המאפשרות הולכת זיכרון גדול יותר מזה בו אנו משתמשים, או השתמשנו עד היום.
מעטפת המקלה בהיזכרות של מי אנו באמת גם כשאיננו מודעים לכך עדיין.
לאט, לאט, נפרץ ומתרחב הזיכרון, גם אם אין לנו עדיין הגדרה מדעית לשינוי.
אך בתחושה מתקיים יותר עומק, יותר כוח, יותר רוגע, המאפשרים לנו למוסס תבניות ישנות המעכבות עדיין את החיבור למי שאנו באמת, מבחינת אמון וביטוי כל עצמנו. בתהליך יכולים לעלות פחדים, חרדות, אך בו זמנית עם יכולת לראות שהם נובעים מהשקפת עולם ישנה, תפישה ואחיזה בה ואינם בבחינת אמת נשמתית. כלומר, הם היצירה שלנו ולא היוצר/הנשמה/מהות האור. במילים אחרות, הדפוסים והאמונות אינם בבחינת האמת האוניברסלית.
הישויות המדריכות מדברות כבר כמה שנים על שכלוף (שכלול וחילוף) המערכת האנרגטית שלנו, במסגרת אותו שינוי תודעתי עצום שמעודו לא נחווה בכדור הארץ ונחווה גם ביקום.
המבנה החדש עליו מדובר, נוגע בכל הדברים שעלינו לשחרר, בדברים שמונעים מאתנו להרגיש שאנו נשמות טהורות ברואות "אנרגיית האם" (הבורא), בהשתקפות פיזית אנושית, השתקפות/כלי, בשרות ה"אני" הנשמתי.
כך שנשוב לחיות בזרימה חופשית בין הגוף/ההשתקפות, לבין המקור/הנשמה שלנו, דבר היוצר מערך לגמרי חדש במוח של תפישת עולם חדשה; חל שינוי בתגובות במשך הזמן ותוך כדי התהליך אנו מגיבים אחרת לגמרי מאיך שהיינו מגיבים כהרגלנו. מבינים אחרת, מכילים יותר ויותר, סולחים יותר וצוחקים על עצמנו יותר. ביכולתנו לראות בתוך התהליך היכן אנו מחזיקים והיכן קשה לנו להרפות ולהרפות.
לאחרונה אני מקבלת שדר בתחושה "את יודעת לעשות את ההפרדה" וכבר מזהה, יודעת, שהשדר הזה צודק שאני יודעת לעשות את ההפרדה בין הסיפור, קרי החוויות שעברתי, שהן בבחינת יצירה לצורך הגשמה דרך חוויה ולא "האני הנשמתי".
עם התפתחות המודעות הרוחנית אנו לומדים ויודעים לעשות את ההפרדה ולהסתכל מהמקום של "אני הנשמה שיש לה אוסף עצום של חוויות".
זהו תהליך, ההפרדה שאנו עושים, וכמו שאומרות הישויות המדריכות 'ההפרדה שנפרדת מעצמה', כך שאין צורך יותר להחזיק בסיפור. אנו אמורים להיות הרבה יותר משוחררים, רגועים ובטוחים, מה שאינו אומר, שבתהליך לא עולים מתוך תאי זיכרוננו פירושים ואמונות משכבר הימים, אך שינוי זה מאפשר לנו להבחין ולגלות את עושר החוויות העצום = היצירות, שנועדו כולן לשם הגשמת הנשמה את עצמה דרך כל השתקפויותיה .