לאורך ההיסטוריה האנושית, מתקיימת להרבה מאתנו הרגשה פנימית של איזשהו געגוע לחיבור מיטבי, לאהבה חובקת, להרמוניה, לשלווה פנימית, לביטוי מיטבי וכדומה זוהי הרגשה שאינה בהכרח ניתנת להגדרה. כאילו יש משהו אחר שהוא מעבר למה שאנו יודעים, מעבר למה שאספנו. החוויה היא שיש משהו נוסף ושלא הכול מסתיים כשהחיים מסתיימים.
דבר שיכול להתבטא בתחושה של "מה??? זה כל מה שיש"??? התוקפת אותנו בעקבות ההשוואה בין התחושה, הכמיהה, לבין מה שקורה בפועל. הרגשה מלווה, על פי קיומה או העדרה, אנו מודדים את רמת האושר שלנו.
תחושה זו דוחפת לחיפוש מתמיד, ריצה להשיג, להגיע, על מנת לחוות בפועל את אותו געגוע בלתי מוסבר, כמיהה לחיבוק אלוהי, שייכות אולטימטיבית.
אם נסתכל לאורך ההיסטוריה האנושית בצורה הזאת על ההתפתחות נוכל להבין שמה שדוחף אותנו, נועד לחבר אותנו לידע הרבה מעבר למה שאנו יודעים כאן ועכשיו. הצורך להתחדש, להתרגש, להתפתח וכדומה.
הישויות המדריכות מסבירות לנו שבחיים הנוכחיים, יש לנו אפשרות להפיק יותר מעצמנו ומחיינו מכיוון שמיפתח הזיכרון היום הוא הרבה יותר גדול ממיפתח הזיכרון שהיה פעם לכוהנים וליידעונים של פעם. היה ערוץ מסוים שהם היו מחוברים אליו אבל כל השאר לא היה מחווט כפי שהוא מחווט היום והטכנולוגיה היא דוגמה טובה לכך, גילוי של עולמות אחרים, החלליות המופיעות בעולם, אנשים שעוסקים בחוצנים ועוד.
חלק נכבד ממה שקשור לנזירות, לכוהנות, התבטא בכל מיני טקסים שנועדו להעלות את רמת החיבור לרוח שהיום כבר נתון לנו ללא מאמץ. כיום, הפעם, בחרנו לגלות את היכולת הזו ולהתחבר למקדש הפנימי, לאלוהים שבפנים ולוותר על התלות בטקסים חיצוניים כתחליף למשהו האמיתי. להתחבר לאמון פנימי, לנביעה פנימית מבלי שאנו משווים את עצמינו לאיש, ועושים מתוך הידיעה כי כל מה שאנו עושים קשור בהזדמנות להביע את עצמנו, לתת מעצמנו = להגשים עצמנו. כך, ההזדקקות לתנאים חיצוניים פוחתת. להתחבר למקום הפשוט, הנקי, האוטנטי.
עדיין אין המודעות והאמון רווחים שאם נוותר על טקסים מסוימים, או נפסיק להתנהל בצורה מסוימת, לא נוכל להתחבר לידע, ליכולות, לאלוהים שבפנים.
המודעות לזה שאנו מחוברים מעצם היותנו לשפע אינסופי של חיבוק ואהבה, ידע ומודעות ועלינו רק לגלות זאת בתוכנו, מאפשרת יצירת משענת אמתית פנימית שאינה תלויה בתנאים חיצוניים.
בתת ועל המודע אנו מחוברים לכל הידע שקשור אלינו ומעבר. כלומר, כל השתקפות שיש לנו במקום אחר, הטבעות שיש לנו מחיים אחרים, הכל נמצא פה איתנו. העל מודע הוא מעבר למודע שלנו כנשמה, הוא הקשר של הנשמה עם כל הנשמות האחרות, הספרייה הקוסמית.
תת המודע מחובר לכל הידע שלנו, הניסיון המצטבר, הספרייה האישית שלנו שקשורה גם לספריות אחרות. לכן תפקידנו להיזכר בכך. באופן אישי, אני רואה את תפקידי למצוא את הדרכים להזכיר זאת לעצמי ולאחרים כדי לחולל את השינוי.
התזכורת המודעת יוצרת מסגרת התייחסות על בסיסה ניתן ליצור בסיס חדש ויציב. מסגרת התייחסות, היא הקרקע שתתחבר למידע. להזכיר פירושו לחבר אותנו להכרה מודעת, להבנה, בסיס ידע במוח האנושי, שאם לא כן הדברים לא יתחברו ויחדשו. זה חייב להתיישב לכל אחד מאתנו.
יש הרבה מאד כלים ודרכים שונות אך יש לזכור את העיקרון של ה"אין", של בורא עולם ושאנחנו חלק מהפאזל שלו. הכל קשור עם הכול, הכול נועד למען הגשמת הפוטנציאל. זה הבסיס וכל דבר שאנו מקבלים וככל שאנו יודעים שיש לו קשר לדברים אחרים איננו נשארים נעולים על היבט אחד ומגלים עולם הרבה יותר גדול ורחב.
עם פיתוח המודעות הרוחנית מתאפשר לנו יותר ויותר, להתחבר בחיי היומיום שלנו, למצב תודעתי שמחובר ליקום, לעולם ומלואו, בשקט, בנחת, בלי רוח וצלצולים, מבלי לקרא לזה בשמות, להתהדר במשהו, או להיתפס לתנאים חיצוניים. בחרנו להתחבר לנשמה, לטבעי, אין צורך ""בנוצות"" כפי שהיה פעם כשאנשים היו במיפתח זיכרון קטן יחסית להיום.