הפעם ברצוני להבהיר שוב, שהחוויות האנושיות מגוונות ורבות וכוללות בתוכן את חווית כל "הטוב וכל הרע".
במושג "הגשמה דרך חוויה" משתמשים המדריכים, על מנת לתאר את הגשמת הפוטנציאל הנשמתי, דרך כל צורות החוויה האפשריות, באותו עולם אליו נולדת הנשמה, דרך הדמות שהיא לובשת. הגשמת הנשמה את עצמה, על כל הדברים הנפלאים והנהדרים, הקשים והנוראיים שהיא חווה.
במעבר החיים הנוכחי בכדור הארץ, מדובר בהשלמת מעגל חוויה קרי, ביכולת להכיר בסך החוויות שחווינו ואספנו ככלים בעזרתם ודרכם אנו חווים את החיים בכדור הארץ. במילים אחרות, אלה החוויות שלנו ולא אנחנו.
לכל נשמה בחירה ראשית, דרכה מתבטא הצופן הנשמתי ומגשים עצמו. זוהי בחירה ממנה נגזרות בחירות משנה (הגלגולים השונים), המתממשת לאורך מעברים רבים בצורות שונות דרך דמויות שונות.
כשאנו נולדים לכדור-הארץ בפעם הראשונה, אנו חסרי ניסיון קודם ובאים עם הזיכרון שביכולתנו למצות את הבחירה במלוא, בהתאם לתוכנית שבחרנו.
אנו מגלים, פעם אחרי פעם, מה אפשרי ומה בלתי אפשרי ואוספים ניסיון מצטבר ואימון.
מה שאפשרי, נרשם בזיכרון כהצלחה, כהישג, כאפשרות וכד' כשבדיוק באותה המידה, בכל פעם שדברים אינם אפשריים עבורנו וזוהי חוויה הנרשמת ככישלון, כאסון, וכד' אנו ממשיכים לשאת את הזיכרונות בתת המודע, כמצע ורקע לגלגלים הבאים.
איננו זוכרים שנולדנו לעולם חוויית חמשת החושים עם זיכרון מאד קטן של מהותנו האמיתית ולכן ומכאן אנו מסיקים מסקנות על עצמנו ועל החיים כמו: "אני נפלא כל יכול, שווה, לא שווה, אני לא מבין, אני כישלון" וכד', וכך מתחילות דלתות היכולת להיפתח, או להיסגר, אחת אחרי השנייה, ואנו מתחילים "לסחוב" רגשות שונים ומושכים את המסקנות האלה בחיינו הלאה; מסקנות שנלקחו, נבדקות דרך חוויה "לטוב ולרע", בשל העולם המקוטב בו אנו חיים בכדור הארץ.
כשאנו באים הפעם הזו להשלמת מעגל חוויה בכדור-הארץ, זה אומר שבאנו להתחבר למה שהמדריכים מכנים, ה"קרן הארצית" (ההיבט הארצי של התגשמות הנשמה), על כל גלגוליה ולחברה לאיזשהו הגיון שהוא מעבר לה, באיזה שהיא דרך. (כל אחד עושה את זה בדרך שלו).
בעיקרון, עם הרחבת המודעות האנושית והתחברות לזו הרוחנית, מתגלה היכולת להכיל את כל הגלגולים האנושיים, במובן של קבלת הרעיון שיש לנו המון ניסיון מצטבר, דרך הרבה דמויות ("תלבושות"), שהווינו ואספנו, המון חוויות "טובות ורעות" ובאנו להכיל את כל הדברים הנפלאים והפחות נפלאים, שחווינו ועשינו ולחברם לאחד.
אין מדובר בזיכרון ממשי של כל מה שהיינו וחווינו, אלא ביכולת לקבל את הרעיון שה"תלבושת" הנוכחית, העכשווית, אינה אלא השתקפות של ניצוץ האלוה ממעל ולא הניצוץ עצמו.
במילים אחרות, להכיר ולהיזכר בכך שהדמות שלבשנו הפעם היא אחת מיני רבות, בזכותה מתאפשר לפוטנציאל, לצופן הנשמתי, להגשים את מהותו הלכה למעשה. תפישה משנה עולם!!!
כל הזכויות שמורות לדורית יעקובי.