במלאת שלושים למותה של רות אלי
מאת: תלמה בר – אב בארץ היית מלכות נסתרת כשהלכת רחוב נשמתו עצר. אנשים הושיטו מבט צמאים לגעת במה שמעבר לדברים. חייכת מבלי לדעת למה. לא הבנת מדוע לך קדים היית תקווה וארץ לא נודעת כמו רפרוף כחול של פרפרים. עכשיו חזרת אל אצילות נוהרת שם מאורות קדים את נעה…