המהות הבסיסית של כל אחד מאיתנו, היא פעימה קולטת. אנחנו לבושים בגוף פיזי כזה או אחר לאורך הדרך, אבל מה שבעצם מוביל או מוליך, זו הפעימה הקולטת שלנו או "מהות הרגש הבסיסית", כפי שכינו אותה הישויות המדריכות.
ברגע שאנחנו נולדים לאיזשהו עולם, לאיזושהי תוכנה, פועלת המהות הזאת על פי התוכנה, משום שעלינו ללמוד לחיות ולהסתדר בכל מקום שאנחנו נמצאים.
כך קורה שהקליטה שלנו היא בהתאם ליכולת, למסוגלות, לבחירה של הנשמה באותו זמן.
מבחינת הנשמה, מורכבותה האדירה בעלת האיכויות והכוחות, מתבטאות, כמטאפורה, כמו קלידוסקופ שמורכבותו קבועה, אך בכל סיבוב שלו מופיעה תמונה = אישיות אחרת. כל אישיות כזאת מותאמת לעולם אליו תיוולד עם האיכויות המתאימות, כדי לממש עצמה במיטב היכולת.
הפעימה, "מהות הרגש הבסיסית" פועלת במיטבה בכל מקום אליו נולדת האישיות/ההשתקפות.
הדעות, האמונות, המסקנות והקביעות שאספנו בדרך, מתבטאות בעיקר בכדור הארץ, בו בחרנו במפתח זיכרון קטן, בקליטה בהתאם למיפתח הזיכרון. כלומר האישיות מתרחקת מהאינסטינקטים, מהקליטה הטבעית השלמה. פעמים רבות התחושות והרגשות שלנו מקבלים את הפירוש של מה שהיה, או מה שאנחנו מפחדים שיהיה, ומבוססות על מסקנות שאספנו לאורך הדרך, מותאמות לזמן עבר ואינן עדכניות להווה. כלומר, עד כה אנחנו עדיין לא קולטים באופן עדכני בכדור הארץ, מתוך התבוננות משתאה.
דבר שבחרנו לשנות בחיים האלה; בחרנו לקלוט יותר ויותר באופן עדכני מעבר לדעה, אמונה ותפישה. במילים אחרות בחרנו לפתח את החלק הצופה מקצה ההר המקבל תמונה רחבה הרבה מעבר לזו המשתקפת מהתבייתות על ציפייה, על פגיעה, עלבון, פחד, חרדה וכדומה. ואנחנו עושים את זה בהמון המון צורות לאורך השנים. גם כשאנחנו עושים שיווי צורה עם אנשים אחרים, אנחנו קולטים נקודת מבט אחרת וראש אחר. זה לא אומר שאנחנו מסכימים עם זה, אבל זה אומר שיש לנו יכולת לראות שלא רק את מה שאנחנו רואים שקיים, או נכון.
הזכרתי את הפעימה הקולטת כיוון שככל שאנחנו מפתחים את המודעות הרוחנית שלנו, מתפתחת היכולת להקשיב לאינטואיציות שלנו, לתחושות הבטן, הרגישות שלנו גדלה בפועל ואנחנו קולטים את הלך הרוח של הסביבה, העולם. הולך גדל ומתרחב שדה הקליטה שלנו מבחינת המודעות ההכרתית כך קורים הרבה דברים, אציין שניים:
1. דבר אחד שקורה, הגברת הרגישות הקולטת פורטת על פירושים, דעות, אמונות וקביעות שקיימים גם בנו מתוך היותנו בתלבושת אנושית. כמו למשל חוויות הפחד, הסבל הכאב, האובדן שמהדהדות ביתר עוצמה בתקופה זו, גם אם לא איבדנו מישהו קרוב ב-7 באוקטובר. יש לזה השפעה על מצב הרוח, וזה מעלה, חוויות דומות בתוכנו.
2. אנחנו רואים הרבה מעבר, מבינים הרבה מעבר. יש לנו יכולת להבין שהכול מתקלקל לטובה, אם אפשר להגיד ככה, או משתבש לטובה במובן שאלו חוויות שמאלצות שינוי והשתנות. למשל, מאפשר לראות דברים מנקודת מבט שמעבר לחוויה הקשה. דבר זה לא אומר שנפרדנו מכל האחיזות שלנו בדעות, אמונות, קביעות, פחדים, חששות וחרדות ממה יהיה, איך יהיה וכן הלאה, שאספנו לאורך הדרך או התרגלנו לחיות ככה לאורך הדרך.
הישויות המדריכות מבקשות מאיתנו כבר זמן רב:
"אל תשאלו מה יהיה, תאמנו את עצמכם להיות כאן ועכשיו ותפעלו הכי טוב שאתם יכולים כאן ועכשיו".
אין שום יכולת לדעת מה יהיה ואיך יהיה, מפני שהשינויים הם כל כך דרסטיים והם בעוצמות כל כך גדולות ומהירות, שהמוח האנושי שמתוכנת לתרגם דברים בצורה מסוימת, לא יכול לתרגם אותם בכלל. זאת אומרת, זו ברכה לבטלה לעשות תחזיות, למשל. כדי שהמוח האנושי יוכל לראות תמונה יותר גדולה של הסתברויות, שיוכל להשתמש בפעימת הגובה שלו, יש צורך שהוא ייפתח לקלוט את הדברים ולעשות סינכרונים אחרים. אי-אפשר ממיפתח הזיכרון האנושי לעשות את זה עדיין, צריך להגדיל אותו, וזה מה שבחרנו לעשות.
אני מציינת את זה מעוד סיבה שהתקופה בה אנו נמצאים סביב ה-7 באוקטובר, וכל מה שעולה, כולל הניסים והנפלאות של הצלת המטוס, שכל כך מייצגת את העניין של "רלוונטיות לעכשיו"; שמה שרלוונטי זה כאן ועכשיו, מה שרלוונטי זה מי שנמצא בשטח כאן ועכשיו. באותו הרגע שטייס המשנה המפגע, ניסה להשתלט על המטוס לא רלוונטי מה שהממשלה הייתה צריכה לעשות, או מה שההוא היה צריך לעשות, או מה שההוא היה צריך לראות, לא רלוונטי. זה יהיה רלוונטי כשיחקרו את העניין אבל באותו רגע, מה שרלוונטי אלה החיים עצמם כאן ועכשיו המניעים לפעולה, ההתרחשות, ההתייחסות והתגובות שלנו לכאן ועכשיו, החיים עצמם. איך אמר איינשטיין "Necessity is the mother of invention" – כורח המציאות הוא אם כל ההמצאות.
כשאנחנו נמצאים במצבי כורח למיניהם, יש לנו את ההתייחסות והגישה שלנו, את יכולת ההמצאה, היצירתיות, יכולת הבריאה והיצירה. תדר הבריאה והיצירה שלנו פועל במיטב כשאין לו דבר שמפריע לו לפעול כמו דעה, אמונה, קביעה של מה צריך היה להיות, לעומת מה שמתקיים, פחד שמעכב מלפעול, מלהושיט את היד כשצריך להשיט אותה.
התקופה הזאת מעלה כבר הרבה מאוד זמן עוד לפני ה-7 באוקטובר, את כל התבנית האנושית; את מדורי הגיהינום ומדורי גן העדן באותה מידה. כל התכונות של השליטה וההשתלטות, הקורבנות והמקרבנים, הטוב והאכפתיות והחמלה, התמיכה העזרה, כל התכונות האנושיות למיניהן עולות בצורה שאי אפשר להתעלם או להדחיק אותן. התבנית האנושית מתגלה ואז היא פועמת ופועלת על זיכרונות שלנו, המודעים והבלתי מודעים, כשאנחנו חווינו קורבן או היינו מקרבן, עזרנו או עשינו, שלטנו וכדומה, דבר הפועל על הפרט והכלל באותה מידה.