כבר הרבה זמן לפני שהמדריכים נתנו את שכלוף (שכלול וחילוף), המערכת האנרגטית ב-2012 שעוד מעט יצא ספר בנושא, שכלול וחילוף השאקרות. לפני המידע הזה הכינו הישויות את השטח בכך שדברו על חילוף כיוון הנשימה מהיקום לקיום. קרי, השאיפה מושכת את האנרגיה מהקוסמוס, והנשיפה מפזרת אותה ומורידה אותה לאדמה.
השאיפה היא מלמעלה והנשיפה יורדת למטה. הפוך ממה שהורגלנו עד אז שהפך היום כבר למודע. הישויות המדריכות מדברות על ההיפוך כעל משהו בעל חשיבות מאוד גדולה גם פיזית, גם מבחינה פסיכולוגית וגם מבחינת נקודת ההסתכלות שלנו; נשימה מגובה קומתנו הרוחנית, אל הגוף ולא הפוך.
הנפש היא המקום שמחבר או מאפשר את החיבור בין דחיסויות האנרגיה, את השכלוף בין האנרגיה האדמתית לאנרגיה הנשמתית, בין הניסיון העכשווי לניסיון הכללי, בין הנשמה לגוף, היא המתווך.
שכלוף = שכלול וחילוף, של אנרגיות שבאות מהיקום, מתודעת הניצוץ שאנו, ממיפתח "זיכרון ההיות", החיבור לספריית הידע, אל הגוף, אל כאן ועכשיו, אנרגיות שיורדות לאדמה ומשתכלפות כל הזמן.
מדובר על צינור אנרגיה רב מימדי, כטבעות, טבעות של אור שאנחנו מוקפים בתוכן. כלומר, ההילה שלנו רב מימדית זורחת לכל העולמות, וכל העולמות זורחים אליה. כך שהנשימה היא מגובה קומתנו הרוחנית אל הגוף הפיזי. האנרגיה עוברת דרך כל השאקרות, עוברת דרך ההילה, חוזרת מהאדמה ומשתכלפת. תקשורת רב רובדית ורב מימדית בו-זמנית.
כך גם האנרגיה בכדור הארץ משתכלפת.
כלומר, מתאפשר לנו לחוש ולחוות את השכלוף דרך הנשימה המאפשרת חיבור לישות הרוחנית שאנו ודרך זה לגוף, להשתקפות.
דרך נוספת שיכולה להקל על חוויית החיבור בין הרובד הרוחני לרובד הפיזי בעזרת הנשימה מתאפשרת דרך הדימוי שהשאיפה היא קבלה, התרחבות, התפזרות, התמסרות, פתיחה לקליטה והנשיפה היא מיקוד, התמקדות ותרגום הנקלט דרך השאיפה לחוויה מודעת, למודעות ערה.
עכשיו, לאחר שברור למה הכוונה ניתן להשתמש במשפט שנתנו הישויות "שאיפה קבלה…. נשיפה נתינה ושחרור…." כמנטרה שאנחנו חוזרים עליה עד שהיא הופכת לחלק מאתנו.