כל מי שמתחבר למודעות שמעבר לזמן ומקום, לרוח המניעה, ומאפשרת את החיים האנושיים, מצוי בתהליך של החלפת התדמית שעטינו על עצמנו כהגנה, המסתירה את אפשרות החיבור לכלל האישיות שלנו. תהליך ההחלפה פירושו שאנו מכירים במהותנו הרוחנית ובבחירה להיוולד בגוף פיזי בכדור הארץ, ולאט, לאט, מוותרים על שיפוט, ביקורת והשוואתיות הגורמים לנו לייצר תדמית מסוימת ומצומצמת ולחשוב שזה "אני".
הישויות המדריכות מכנות זאת "עטיפת האנרגיה שמשתנה", הן מציינות שאצל כולנו עטיפת האנרגיה החדשה גוררת אחריה התקלפות של קליפות, דעות, אמונות, קביעות, התנהגויות והתנהלויות וכד', שאנחנו משתמשים בהן כדי להגן על עצמנו. לא יכול להיות שמישהו יתנהג בצורה נחמדה אם הוא לא נחמד, או יהיה "טוב" אם אין בו "טוב" לב, יתנהג באגרסיביות אם אין בו אגרסיביות. קרי, לא יוצא מה שאין. בתדמית ההגנתית, הארצית שאינה מחוברת לרוח, השימוש בתכונה מסוימת נעשית בצורה מוקצנת בכדי להגן עלינו. את זאת הם מכנים "מעטה", "תדמית", שאנו לובשים בדרך כלל מבלי להיות מודעים אליה.
אני מזמינה אתכם לבדוק אצל עצמכם היכן שמתם מעטה המסתיר אתכם מעצמכם, מפני שהדבר מונע מאיתנו התחברות לחלקים אחרים, רחבים, נרחבים וגדולים באישיותנו.
אנחנו נולדים עם 100% אישיות, אך השימוש במוח הוא ב- 5% מאישיותנו. קרי, יש בנו בלי סוף איכויות, כוחות ויכולות שהדחקנו בשל חשש, או שאיננו מודעים להם כלל. אנחנו לא באמת מכירים את עצמנו על מגוון האיכויות הקימות בנו.
השתחררות מהמעטה משחררת את כל מה שלא מאוזן, את כל מה שלא מסונכרן, ואינה מאפשרת שימוש יתר בתדמית, מפוררת את מנגנון ההגנה מה שמעלה את הפחד.
הישויות המדריכות הרבה פעמים נותנות דוגמאות אישיות, על מנת אבינם דרכי, כך שנהיה מודעים לכל מיני דברים שמתפרקים ומתפוררים ולא נפחד מהם. אנחנו לא נפסיק להיות נחמדים, מי שעטה מעטה נחמדות, אלא שהוא כבר לא ישמש כמעטה הגנה. הנחמדות תהיה שם כי היא שם. אפשר להיות גם אסרטיביים וגם נחמדים. לא צריך להיות נחמדים במקום אסרטיביים. כשאתה מגונן על עצמך אתה מתנהל כמו כלב שנובח כל הזמן, או כעוטה איזשהו מעטה של נחמדות, נעימות וכדומה על מנת לא להיפגע. הכול נובע מזיכרונות עבר, זה לא משהו שאנחנו מודעים לו.
מה שיוצא מזה זה שהמעטה שיצרנו הוא ביטוי של מה שאנו חושבים שנכון, מתאים ומקובל, המוכיח עצמו כעת כלא נכון ולא מתאים, כך שההתפוררות מוכרחה להביא מעטה אנרגיה חדש.
המציאות שלנו משתנה בזה שהדעות שלנו משתנות, ההתבוננות על עצמנו משתנה. לכולנו, ללא יוצא מן הכלל, יש סטיגמה על עצמנו, בין שהיא נוקשה יותר או פחות: "את זה אני יכולה, בזה אני טובה, בזה אני לא טובה. זה לא אני".
אנו מזהים מי האחר על פי מראהו ודרך ביטויו ודעתנו עליו.
תבניות כדור הארץ תלויות בתרבות, בזמן ובמקום. מכיוון שכולנו תלויי זמן, תרבות ומקום, אכפת לנו מה אומרים עלינו. אנחנו עושים או לא עושים דברים על פי החוקיות והתבניות. מאוד קשה לשנות את זה. ועלינו לגלות כלי עזר על מנת לגלות יותר ויותר חלקים של עצמנו ולשוב להיות אותנטיים.
אנחנו בעצם פושטים את התדמית העכשווית לטובת האותנטיות שלנו, הגילוי שלנו. לא יכול להיווצר ואקום מפני שתמיד אנחנו נהיה עטופים באיזושהי אנרגיה אלא שהיא רק מתחלפת.
כך מתאפשרת המון חמלה מתוך החלק המפותח יותר בנו בעל ראייה יותר רחבה. זה כמו אימא לילד מפוחד. החלק הבוגר שלנו, החלק המפותח שבנו, החלק הרוחני שלנו נחשף וגדל. כשאיננו מודעים לכך זה מצטנע ותופס מעט מקום במרחב היומיומי.
לא בהכרח קל לנו מפני שעולים וצפים כל מיני רגשות ותחושות שחשבנו שכבר טיפלנו בהם. הם עולים אך בד בבד כבר מתעורר הצופה שבנו, האלמנט שמסוגל להסתכל על הדברים מנקודת מרחק, בפרופורציות ומתוכם לקבל היבט אחר ולמוסס את ההיבט של הפחד, הפגיעה, הכעס וכד'.
הנה ההתייחסות של אחת הישויות מספיראלת האור שנתן דוגמא אישית שלי להבנת ומטרת החלפת התדמית/המעטה, לי ולכולנו בדרך זו או אחרת:
אב-אל וישויות ספיראלת האור:
"בגוף הפיזי, חלה התעוררות רבתית של אפיונים שאינכם רגילים בהם בחוויה היומיומית.
את באופן אישי, (אך זה נוגע בדרכים שונות בכל אחד החובר לעטיפת אנרגיה זו), חווה התעוררות של עוצמות שאת רובן הדחקת משום שלבשת תדמית "נחמדה", כך נכנה אותה, עליה שמרת בכל מחיר מפאת פגיעה או היפגעות.
"מעטה נחמדות" זה מתפורר, ואת חשה חשופה ובלתי מוגנת ואלו מעט מהדוגמאות להמחשת בליל האנרגיות המעלה ממעמקים הכול; את כל ה"טוב", את כל ה"רע". לכן, למשל, זה איננו נכון לסייע לכל אחד להתלבש במעטה האנרגיה החדש עד שאין בו/בה את המוכנות ליצירת סנכרון חדש.
היינו אומרים שנוצרת תדמית חדשה, דבר שמבחינת עולם ארץ עשוי להיות ממש מאיים משום שזוהי משיכת שטיח רצינית מתחת לרגלי "ביטחון כרעי התרנגולת", שנוצר ב"כדור לימוד".
זהו ביטחון מזויף או מדויק יותר לומר ארעי, אשלייתי לחלוטין, משום הישענות על גוף במקום על רוח.
המעבר הוא להישענות על הרוח, מהות האור בגוף הפיזי בתלבושת אנושית.
זהו מעבר עצום ורב מכפי שאתם יכולים לתאר, שכן באמת מתפוררת "הקרקע היציבה", כביכול, שנבנתה במשך מיליוני שנה. קרי, מדובר בהחלפת/הגדלת כרטיס הזיכרון האנושי = חילופי תוכנה.
במילים אחרות ולסיכום כרגע, דורית, הכול בסדר שלו.
הרשו לעצמכם להכירכם מחדש. תנו לכל התופעות מקום. "אוקיינוס הידע" שלכם גדל וזוהר ומתמלא בכל ה"יש" שחסכתם ממנו לאורך הדרך."