במעבר החיים הנוכחי באנו להשלים מעגל במובן של חיבור, חיווט מחדש, של המוח האנושי לניצוץ שאנו.
המודעות למהות שאנו, מעבר לדעות, אמונות וקביעות מאפשרת לנו להפיק ולבטא עצמנו בצורה מיטבית ומרבית, בחיי היומיום ולייצר תפישת עולם חדשה בתוך אותו הגוף. זוהי פריצת דרך ענקית שמעולם קודם לכן לא נחוותה בכדור הארץ.
ההיזכרות במהות בסיסית טהורה, נקייה, אהובה ושייכת מעצם היותה, שיש לה מטרה להגשים עצמה דרך חוויה. היא אחת יחידה ומיוחדת וחלק מהכלל באותה המידה. קרי, מהווה חלק ממהות גדולה של בורא עולם שכל אחד מאתנו השתקפות שלו, החווה עצמו דרך כל נשמה ונשמה.
כול החוויות וההתנסויות בכל העולמות, אלה שאנו מפרשים כ"טובות" או "רעות", נועדו בכדי שהמהות הנשמתית הזאת תביא את עצמה לידי ביטוי, זאת יצירה של המהות, בתוך גוף אליו היא משתקפת. וכשהיא נכנסת לתוכו, היא נותנת לו חיים כדי שדרך הגוף הזה ודרך גבולות העולם, גבר/אישה, סביבה כזאת או אחרת, תוכל הנשמה, "מהות האור", לבוא לידי ממש כיוון שהמטרה היא כאמור, הגשמה דרך חוויה = האוכל והמים של הנשמה.
על זה בא העניין של ההשלמה. מה זה אומר השלמה? זה אומר שהיינו בכל המצבים האפשריים, מיצינו את כל יכולת היצירה, ההיגיון והריפוי דרך כדור הארץ, באנו לאסוף את כל החוטים האלו לאריג אחד. הדובדבן שבקצפת שגם ההטבעות שאספנו לאורך הדרך, לאורך הגלגולים השונים, מתגלות כקליפות המסתירות את אור המהות, כחלונות הסתכלות, כגבולות, כיצירות שנוצרו כדרכי מימוש. על מנת נממש את הפוטנציאל הנשמתי שלנו חייב להיווצר מה שהישויות מכנות "גבול הוויה" = עולם מסוים, הורים מסוימים, מין מסוים, תקופה מסוימת, יחד עם מסקנות כתוצאה. לאורך ההיסטוריה אנחנו חווים את עצמנו דרך ההטבעות, הדפוסים, המסקנות,
הדעות והאמונות כשאין לנו מושג מבחינת המודע ההכרתי שאלו יצירות לצורך ובשום אופן אינן ה"אני" הנשמתי, אלא תלבושות בהצגת תיאטרוני החיים המאפשרים מימוש.
זהו שינוי ענק, ההכרה המודעת שאלו הן יצירות, שמיצינו את דרכי ההתגשמות בכדור הארץ והגיעה העת להכיר בכך שאנחנו וכל אחד מאיתנו במהותו הוא נזר הבריאה, המשרת את עצמו ואת האחר ומקבל שרות מעצם ההיות. לכל אחד מאיתנו תפקיד והתפקיד הזה משרת אותנו ואת האחרים בדיוק באותה המידה ואינו מופיע על במת החיים אם אין בו צורך. כל מה שאין בו צורך מתפוגג ונעלם, עם מיצויו, נשאר רק מה שיש בו צורך, גם אם אנחנו לא אוהבים אותו, כל עוד לא הכלנו אותו יש בו צורך.
חוויית האבסורד אותה אנו חווים בארצנו ובעולם, מכריחה אותנו להפסיק לעשות עוד מאותו הדבר ולמצוא דרך חיים אחרת, חדשה, הנובעת ממודעות להיותנו חלק מהבורא, מ"אחדות הניגודים ההרמוניה השלמה".
בחרנו להתגבר על מאבקים חיצוניים ופנימיים גם בכך שאנחנו מקבלים את קיומם של גבולות וחוקי עולם ארץ, משנים את הניתן לשינוי ומקבלים את שכרגע לא ניתן לשנות. כמו למשל, מעצם גבולות הגוף איננו יכולים לעוף, אך ניתן לעוף בדמיון.
הגוף הפיזי זקוק לישון, לאכול, לשתות, לקבל את מה שנחוץ לבריאותו ותפקודו המלא. אלו גבולות שיש להתחשב בהם על מנת לא להעמיס עליו, שמעמיסים עליו, זה יוצר אתגרים נוספים בדרך, המקשים על שינוי, לעומת זאת עלינו להתיר גבולות תפישה ומחשבה במדיניות, במערכות שונות כמו במערכת החינוך, הבריאות וכיוצא באלה.