המאמר המעניין מדבר על תפישה עתידית בעקבות המתרחש כרגע בארצנו ובעולמנו. תוך כדי קריאה עלתה בי הבנה שדבריו המלומדים של הכותב, עדיין מתבססים על תפישת עולם ארצית ואינן מחוברים לסיבה ומסובב שמעבר.
אני מגלה שהמחשבות והתפישות האנושיות חכמות ככול שיהיו, נובעות ומתבססות ברובן עדיין, על תפישה ארצית לינארית ישנה, המודדת ושוקלת את החיים ב״טוב ורע״, מותר ואסור, אפשרי אל מול בלתי אפשרי, עליונות מול נחיתות, זכר אל מול נקבה קרי, מתבססות על חוויות ומסקנות עבר וכמיהות ותקוות עתידיות.
השינוי הגדול במעבר החיים הנוכחי, כפי שאני מבינה אותו, הוא דרך כל אחד ואחד מאתנו, כן, כן…, ״״אנחנו הקטנים״״ המשנים את התפישה שלנו ועוברים משלטון הגוף, (התוכנה הלינארית), לתוכנה של בו-זמניות הקשרית מעגלית, המאפשרת נגישות לספריית הידע שלנו שמעבר לזמן ומקום, בזמן ומקום. מאפשרת לראות דברים בפרופורציות רלוונטיות למסעה של הנשמה, במקום כהרגלנו בפרופורציות מצומצמות הנובעות מגלגול מסוים, מתוכנה מסוימת, כמו התוכנה האנושית.
אנחנו פורצים אט, אט, את תקרת הזכוכית של החשיבה האנושית על ידי היפתחות לזיכרון שכל אחד מאיתנו, הוא חלק מהשלם ואחד יחיד ומיוחד, המשתמש בתלבושות אנושיות ואחרות, על מנת למצות, לממש ולהגשים את הפוטנציאל הנשמתי שלו, כיוון שהמטרה היא הגשמת המהות דרך חוויה.
״זיכרון ההיות״ כפי שמכנות זאת הישויות המדריכות, מתעורר אצל כל מי שמפתח מודעות נשמתית, רוחנית, דרך המוח האנושי. כך מתעוררות סינפסות במוחנו, זיכרונות של ידע, כישורים, יכולות וניסיון קדום, שהיו קודם בתרדמת, קרי בתת המודע. כך נוצרים ממדי תודעה חדשים במודע הכרתי שלא היו קודם לכן בכדור הארץ, בטח לא כנחלת הכלל.
תם ונשלם המיצוי בכדור הארץ דרך שכחה כפי שהיה עד כה, מיליוני שנים והתחיל עידן של היזכרות בו אנו נמצאים, המאפשר שינוי כתוצאה.
זהו שינוי תודעתי קולוסאלי, בו אנו נפרדים מהאחיזה באשליית העולם הלינארי כאמת יקומית. עולם המתבסס, לצורך הישרדות וקיום בכדור הארץ, על מערכות תגובה אוטומטיות מבוססות זיכרונות ומסקנות עבר. במעבר החיים הנוכחי אנו נזכרים שמהותנו היא חלק מהנצח, אהובה, שייכת, משמעותית וחשובה מעצם ההיות, כמו כל אחד אחר.
שחשוב ומשמעותי להתפתחות ולהיפתחות שלנו לזכור שהפאזל אינו שלם בלעדינו וכול מה שמתרחש הוא זמני לצורך הגשמת הפוטנציאל ואינו בבחינת אמת בלבדית, אלא כדברי הישויות: "אמת לצורך".
כל המתרחש מוביל אותנו להבנה שתפישת המציאות הארצית, הפועלת על קוטביות היא "אמת לצורך". קרי, שהאמת האוניברסלית קשורה בתנועה ותנודה מתמדת הקשרית ומקושרת, בשינוי והשתנות. היא אינה עומדת בנפרד כמו "טוב, רע, שחור לבן" אלא שכול תפישה, לינארית ואחרת ביקום, מהווה ביטוי של הנצח דרך תפישות עולם שונות.
לקחנו על עצמנו אתגר ענק כשהכול, כל מה שמתרחש, משרת אותו.
כל מה שמתרחש מעלה את מערכת התפיסה/התפישה, האנושית על מסקנותיה, פחדיה, והתוכנה האוטומטית הנובעת מהתקבעות (בלתי מודעת על פי רוב), על תפישה, אחיזה בידוע והישענות על הקבוע במקום על המשתנה… כל זאת נובע מהשכחה המאפשרת הגשמה במיפתח זיכרון קטן דרך כל חוויות עולם ארץ, "הטוב, הרע", הנחשב, הבלתי נחשב וכדומה, כדרך מיצוי פוטנציאל נשמתי, דרך התלבושות האנושיות.
היום אנו נזכרים שדרך זו היא שביל מימוש המאפשר הגשמה, נקודה. במילים אחרות, המסקנות שהסקנו, האמונות והדעות על פיהן אנו פועלים, אינן אמת אוניברסאלית, אלא יצירות לצורך הגשמה, נחוצות וחשובות, אך יצירות לצורך, שניתן להרפות מלאחוז בהן.
"להרפות מלאחוז בהן" פירושו שאנחנו משתמשים בידע האנושי, אך הוא אינו משתמש בנו עוד, איננו שבויים בקונספציות אלא משתמשים בהן, לצורך.
ומה נעשה עם כל התקועים? נשאלתי.
התשובה נתונה בכל אחד מאלו שבחרו לייצר שינוי תודעתי הלכה למעשה, המשמשים השראה ודוגמה מעצם השינוי שהם מייצרים בתוך עצמם.
הישויות אומרות שזהו התפקיד של ״אנשי המאסה הקריטית״, אלה שבחרו באתגר הענקי הזה.
״אנשי המאסה הקריטית״ = כל מי מאיתנו שבחר ליישר קו עם התפישה הישנה לגבי עצמו, להכיר בנקודתיות שבה, הנובעת מגלגולי חיים מהם הסקנו מסקנות, הגנות, אמונות, דעות וקביעות בהן נכללות כל התפישות המבקרות והשופטות, להרפות אחיזה בהם כבאמת בלבדית. כיוון שאחיזה בתפישה גורמת לנו להתרחק, מבחינת המודע, ממי שאנחנו באמת, נשמות טהורות מעצם ההיות.
כשכול פרט מ״אנשי המאסה הקריטית״, יצליח בכך, כוח ההשפעה על הסובב אותנו יגדל וכמו אפקט האבן שנזרקת על פני המים, ישפיע ויגרום לאט אך לבטח, להיזכרות של כל הנשמות בלבוש אנוש במהותן ולשינוי כתוצאה.
כל אחד אחראי על עצמו ובו זמנית מודע להשפעתו על הסובב, כיוון שהוא זוכר שהוא אמנם אחד יחיד ומיוחד אך חלק מהפאזל האלוהי באותה מידה. כמובן שאין מדובר באגואיזם או אגוצנטריות, אלא במשימה אתגרית מאין כמוה, לשנות את המוח שלנו ממוח אנושי הנעול על תוכנה מסוימת, למוח שנפתח ומחובר למהותנו, למוח הנשמה, לזיכרון הרחב "שמעבר לזמן ומקום, בזמן ומקום" על פי הישויות.
דבר ההולך ומתעצם ככול שאנו משילים את קליפות הנפרדות, את השכחה ומחליפים כרטיס זיכרון במוחנו, במודע!!