הכינוי "אנשי המאסה הקריטית" מייצג את כל אלה שבחרו לפתח מודעות רוחנית, לחיות מתוכה ובכך לייצר שינוי תודעתי בכדור הארץ.
ישויות ספיראלת האור:
"מצב 'רב-הווייתיות' (רב רובדיות), מסמל מעבר ל'מימד התשיעי', המתאפשר כעת. בכול 'פרק זמן' נפתחת עוד אפשרות, (על פי גדילת המאסה הקריטית), עוד אפשרות להבין, להכיל, להרחיק ראות.
תיארת יפה את המצב העכשווי בכך שתרגמת את התוכנה הישנה ל'ביצה תובענית' המושכת לשחזר ולהישען על 'אמונות הוכחה' -הכוונה לאמונות שהוכיחו עצמן כנכונות לאורך הדרך ועל כן נשארת בהן האחיזה. על אף שרבים כבר מודעים לכך שזו אינה אמת אוניברסאלית, מנגנוני ההגנה עדיין נשענים עליהן.
בעצם את מתארת את החוויה האנושית כ'ביצה תובענית' אל מול קיומה של המודעות לרוח הנותנת חיים לגוף, קרי, 'ראיית נשמה על פני האדמה'. אלא שראיית הנשמה היא זו המשקפת את מקורות הזנת 'הביצה' ובמעבר החיים הנוכחי תופסת הרוח מנהיגות על החומר.
כלומר, החיבור למודעות הרוחנית מנתק את האחיזה באמונות, דעות וקביעות כמנחי דרכה הבלעדיים בכדור לימוד ומשתמשת בניסיון המצטבר ובידע המתגלגל, במקום שהידע ישתמש בה, כפי שעדיין קורה.
מקורות ההזנה הם כמובן הניסיון הקולקטיבי האנושי – 'תוכנת האנוש המתגלגלת', על פיה יישק דבר, כרגע.
במילים אחרות, מודעות הרוח בחומר מתירה את התפיסה והאחיזה בתוכנת האנוש המתגלגלת, בכך שמזכירה ל'ביצה התובענית' (לתוכנה האנושית), שהיא יצירה, חלק מאינספור יצירות לצורך הגשמתה דרך חוויה ואינה בבחינת אמת אוניברסלית.
על מנת להסביר את 'הביצה התובענית' ומקורה ההישרדותי כדרך חוויה נבחרת נאמר שתוכנה זו עשויה, מתוכננת, כך שחווייתה נוגעת בקטבים; 'טוב אל מול רע, עליון אל מול נחות, חכם אל מול טיפש, גבר אל מול אישה' וכיוצא באלה. קרי, חוויית האנוש מאפשרת התמקדות בכול 'ענף' נבחר ומיצויו = מיצוי ה'טוב', מיצוי ה'רע' וכדומה.
כול חוויה כזו, מגיעה להקצנה משום שמתאספת ונצברת עם הגלגולים, מותירה אחריה עקבות בלתי נמחים ומסקנות בהתאם; מסקנות לגבי כול סוגי 'ענפי' ההתנסויות, שהרבה פעמים אצורים בנפרד ואינם יוצרים קשר. כלומר, ניתן למצוא בלי סוף אמונות ואמונות סותרות מבלי שקיימת מודעות הכרתית לסתירה. זה דבר אחד.
דבר שני הוא, שאמונות אלה יצרו שביל המשותף למיליוני הנשמות שבחרו בשביל האנושי בדרך התגשמותן. מכאן שזו בבחינת 'דעת הרוב', הקובעת כמובן, שגם היא אינה מצויה במודע ההכרתי, אלא פועלת כמערכת אוטומטית דרך האינסטינקטים ההישרדותיים האנושיים.
במעבר ל'מימד תשיעי' נפתחות כנפי האור הנשמתיות, במודע ההכרתי, דבר המאפשר היווצרותו של ערוץ חדש, של תכנה חדשה.
היפתחות כנפי הראיה הנשמתית, מאפשרת כאמור, לגלות את מקורות ההיווצרות, את עובדת מיצוייה של התוכנה הישנה ואת היווצרותה של תוכנה חדשה, המושתתת על מודע הכרתי מתוקשר עם תת ועל המודע, בזרימה מתמדת, בלתי פוסקת.
ככול שכך מתרחש בפועל, ניתן לראות את 'הביצה התובענית' להכילה, להכיר בעושר ובמגוון ההתנסות והניסיון כתוצאה מחווייתה ולאפשר לה להפך חלק מ'אוקיאנוס הידע' הפרטי ולאט, לאט, האנושי.
ככול שיותר ויותר מאנשי המאסה הקריטית מתעוררים ופועלים בהתאם למהות האור שלהם, כך מתאפשרת הכלת הישן וקוממיות החדש.