כמה בכיתי על כל מה שקרה ב-7.10.2023, על האובדן המשפחתי אישי והכללי, על החטופים, על כך שבכלל דבר כזה יכול להתרחש…. אך כל עוד הייתי מחוברת רק לזוועה, הסיוט השתלט עלי בחלומות, במצבי רוח…
לאט, לאט דרך חיבור לישויות המדריכות, למדיטציות, להכוונה, לחיבוק, לעזרה ולתמיכה, קיבלתי הדרכה לקחת המון אוויר על מנת לייצר "מרחק מתבונן" שאינו מתעלם, אך אינו אוחז, שמאפשר להפסיק להדחיק ויחד עם זאת לשמור ראש מעל למים…
נראה לי שזהו אתגר חיי ובאמת שהתמודדתי ואני מתמודדת, עם הרבה אתגרים, גם עכשיו.
מה שנותן לי כוח הוא להתחבר במודע לכל מה שאיפשר לי ומאפשר, לחוש ברוח הבורא, בכך שאיננו לבד, בעם המופלא שלנו, ובכל היבט שמאפשר איכשהו להיות בעכשיו, להכיל את הכאב, את הזוועה (כמה מאתגר… כמה מאתגר…) מבלי לשקוע בו, מבלי ״לעבור לגור בו״!!
פתאום תפסתי את עצמי נזכרת במשפט המכונן מבחינתי "כל מה ששמים עליו דגש גדל" ואני ממש לא רוצה להגדיל את הזוועה, האיום, הפחד והייאוש, הם גדולים מספיק גם בלי העזרה שלי…
תפסתי שעל מנת לייצר איזון עלי לשים דגש על דברים שמחזקים וממלאים את לבי ומאפשרים לי לעמוד במרכז של עצמי בנסיבות הקיימות.
הבנתי שאין לי יכולת לייצר שינוי, כל עוד אינני מייצרת "מרחק התבוננות" המאפשר לי להכיר שמיצינו את חוויית החיים מתוך שכחה, כפי שהתוכנה האנושית אפשרה ושחוויית האבסורד, בלשון המעטה, של כל דפוסי הגיהינום והשאיפה לגן העדן העולים כיום בעצמה, נועדה על מנת להיזכר במקורנו ולהפסיק לשחזר, כי מיצינו!!!
לגבי ה"מיצינו" – תוכנת כדור הארץ היא תוכנת מיצוי, אחת מיני תוכנות רבות ביקום, שהנשמה משתמשת בה ובעזרתה מגשימה ומממשת את הפוטנציאל שלה.
כבר רבות כתבתי והעברתי מידע מתוקשר לגבי הרעיון שהנשמה, הנותנת חיים לגוף, היא חלק מהנצח ועוברת מגוף לגוף, מעולם לעולם על מנת לממש את הקוד הנשמתי שלה. כך כולנו.
הבנתי שכשאני מייצרת חיבור לבורא שאני/שאנחנו, ומפנימה שכך הוא, מתאפשר לי יותר ויותר להרפות ממנעדי הרגשות הקשים האלה ולייצר תוכנת אנוש חדשה, המבוססת על החיבור לחלק הנצחי שאנו, במקום מה שהיה עד עכשיו.
על מנת שזה יתאפשר, אני מבינה שאני וכל מי שהדברים מדברים אליו אמורים להתאמן בכך הלכה למעשה, יום, יום, שעה, שעה = להיות המעצימים והמגדילים את האור ולהתמקד בכל מה שמחזק את אורנו, מתוך החיבור המודע לניצוץ הייחודי שאנו וכל אחד מאתנו.
כל אחד מאתנו ישים לב, מה מעלה חיוך, יוצר הרגשה נעימה, מחזק אותנו אף על פי כן ולמרות הכול ואינו תלוי במצב או גורם חיצוני כל שהוא.
נשים לב כיצד ניתן למלא את לבנו באור, בחיבוק, באהבה מתוך שימת לב לדברים הכי "קטנים" כמו שמש בבוקר, עלה שצמח, רוח שנושבת, גשם שיורד קשת בענן, צבע, מוסיקה, מדיטציות, דמיון מודרך המעלה את החוסן, את האופטימיות והאמונה שהדברים בסופו של דבר יסתדרו על הצד הנכון ביותר לכולנו.
הדברים שמעלים ומרוממים את מצב רוחי ומשנים את התודעה וההתייחסות שלי למתרחש הם; תשומת לב והודיה לכל מה שביכולתי להודות לו. להתחבר לתודה, להודיה, לברכה שבכל דבר, ממש מרפא אותי, למרות שזהו אתגר מאוד לא פשוט…
השימוש בדמיון מודרך ליצירת מציאות מחבקת שבה החטופים חוזרים הביתה בריאים ושלמים, שחיילנו מוגנים ומנצחים את המלחמה הזו לנצח, החיבור לישויות המדריכות, להכוונה והדרכה, שליחת אור ואהבה לחטופים, לחיילים ולכולנו.
המדיטציות שאני עורכת בזום ללא עלות לכל תלמידיי משנים עברו עד היום, מחזקים ומעלים את תחושת האהבה, החוסן והעוצמה.
אלה הדברים העיקריים המשנים את מצב הכימיה במוח שלי ממצב של חרדות, פחד ודיכאון למצב של תקווה, תקומה, אורך רוח ואהבה חובקת כל.
לסיכום:
החיבור לרוח הבורא ולעם המופלא שלנו ובו זמנית לעכשיו; להווה נתון, לנוכחות בעכשיו, מאפשר לי לכתוב את המילים:
״שנהיה כולנו מגבירים ומעצימים את האור, שהרי כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן".