בתקשור זה מדברות הישויות על כך שכולנו מורכבים מחלק "צופה", מתבונן, ומחלק "חווה", המממש בפועל את בחירת הנשמה לחיים הנוכחיים ולכל גלגול וגלגול.
ה"צופה" מאפשר את מידת המרחק, הפרופורציות, הראיה הרחבה שמעבר לחמשת החושים ואילו ה"חווה" מאפשר את יישום חמשת החושים דרך החיים, הלכה למעשה, רואה, מריח, שומע וכד'.
לאורך גלגולינו חווינו הפרדה בין שני החלקים, למעט ייחודים מעטים שחיברו את החלקים בפועל דרך חוויית החיים.
החיבור בין ה"צופה" ל"חווה" נקרא בפי הישויות "צופה-הווה". הם מסבירים שהשינוי המתחולל מכוון לחיבור, כלומר לכך שנחיה את חיינו כשה"צופה" וה"חווה" מסונכרנים 24/7 וההפרדה אינה מתקיימת עוד. במקומה, מתקיימים מרחק וקרבה בו זמנית = קליטה מערכתית רחבה לכל פרטי הפרטים בתנועה ותנודה מתמדת.
ישויות ספיראלת האור:
"השלום והברכה לכם, האור ואהבה כאן ספיראלת האור שמחים להיות עמכם, תודה על הענות תמיד שמחים על הענות ועוד יותר ולא פחות על הזדמנות להעביר מידע.
ראשית 'צופה' 'חווה' והווה קיים בכל אחד ואחד.
היכולת להיות צופה-הווה מתקיימת במודע אצל בודדים, או שמא נאמר אצל יוצאי הדופן לאורך ההיסטוריה האנושית, מפני שהחוויה ב'כדור לימוד' כרוכה בהפרדה שבין ה'צופה' ל'חווה'.
כל מה שקשור לאסכולות הישנות של הכהונה למיניה מראשית הזמנים ב'כדור לימוד', קשור ליצירת חיבור בין ה'צופה' לבין ה'חווה', בין הנשמה לבין התלבושת אותה היא בחרה ברגע נתון של זמן.
במעבר החיים הנוכחי ניתן להוות את החיבור הזה, דבר שעלה במאמצים על אנושיים לאורך ההיסטוריה. מצב ההוויה האנושי, התפתחות הבחירה, מהלך השינוי המגשר ומחבר בין עולמות, מאפשר הלכה למעשה את חווית הצופה-הווה, כך שאותו פער אדיר בין 'צופה' ל'חווה' נעלם כלא היה והשינוי מתארע אט, אט, יותר ויותר, בהתגלמותו, בהתגשמותו.
שינוי זה מאפשר את חוויית המימד התשיעי, את שוויון הערך, את היכולת להיות בו-זמנית בתמונת ה'חווה' הממוקדת, המצומצמת, במערך הפירושים האישי, ויחד עם זאת בהוויית 'הצופה' בתמונה הרחבה, במרחב הפועם, בחיבור להדהודים והפירושים שנוצרו כתוצאה מתפישה או אמונה מסוימת, דבר היוצר שינוי בפועל במערכת הפירושים האישיים.
אנו מדברים על תהליך המתאפשר מפני שהיכולת לחיות כצופה-הווה במהותו קורית בפועל, כשהפירושים האישיים, במובן של אגו, כבר אפילו לא עולים, מפני עצם הפרופורציות והחיבור בין הקרוב לרחוק יוצרים מרחב חדש.
אנו מדברים על יצירת מרחב חדש לכל הנאמר עד כה ולכלכם ולכולם באשר הם.
ה'צופה'– המהות האנרגטית הנשמתית, מחייה, חווה, משתמש, הווה את תכניתו, דרך ההשתקפות האנושית, דרך הגוף, בכך שהוא נותן חיים לגוף.
במילים אחרות, אין כאן עניין של רשות נפרדת גופנית. הרשות הגופנית היא חלק מיצירתה של הישות הרוחנית, לצורך הגשמה דרך חוויה. ההפרדה שנפרדת מעצמה פירושה שלגוף אין חיים משל עצמו, הוא מתפקד ומהמהם על פי האנרגיה הנשמתית, ה'צופה' שמניעה אותו.
ה'צופה' הוא הנהג שמפעיל את הגוף, מפעיל את 'התלבושת' על מנת לממש וליישם את מהותו, תכניתו ותפקידו ב'כדור לימוד'.
מהות ה'צופה' היא מהות מנהיגה, מכוונת. מהות ה'חווה' היא מהות מממשת מגשימה את התכנית של הצופה. אנו מקשרים את ה'צופה' למהות האור, לנשמה שמזרימה את עצמה לתוך השתקפות, גוף מסוים, על מנת לממש את הפוטנציאל שלה. הגוף מאפשר את ה'חווה', הנשמה לא יכולה לחוות בלי הגוף ב'כדור לימוד'. היא לא יכולה לחוות בלי גופים אחרים בעולמות אחרים. זהו כלי, אין לו ישות בפני עצמו.
הגוף הוא כלי משמעותי, חשוב שיש להזין אותו היטב, לדאוג לו ולטפל בו כמו שמטפלים בתינוק שנולד, לאורך כל שנות ההגשמה ב'כדור לימוד', או בכל מקום אחר.
כלומר, מדובר פה על אחריות קרדינאלית של ה'צופה' 'ל'חווה' שלו כשבעצם ה'חווה' גוף למעשה כלול ב'צופה', אין לו קיום בלעדיו.
לכן אנו מדברים על 'צופה-הווה' ומה פירוש?
המהות הנשמתית מגשימה עצמה דרך גוף מסוים על מנת לחוות חוויות מסוימות. הכלי דרכו היא חווה את החוויות הוא הגוף.
כל הדעות, האמונות, הקביעות נמצאות בזיכרון האנושי, במסכת המסקנות שהוסקה בזיכרון האנושי, ואנו מדברים על החיים ב'כדור לימוד' בלבד כרגע, מפני שהמשימה שלכם היא להשלים מעגל בחיים האנושיים, אנו לא מדברים על עולמות אחרים, ישנן השלמות מעגל בכל מיני עולמות בצורות שונות.
ובכן כך בחיים האנושיים נערמו ונאספו אמונות, דעות, קביעות 'טובות ורעות' שמצויות בתודעת ה'חווה'. ברגע שנשמה נולדת לגוף פיסי תודעת ה'חווה' מתעוררת דרך חוויה, דרך עצם ההיוולדות לכדור הארץ, דרך ההורים, דרך המשפחה, אירועים, צבעים, צלילים וכיוצ"ב.
כל אותן השלכות שנעשות משום הדעות, האמונות והקביעות שנעשות דרך ה'חווה' על פי הזיכרון האנושי.