מיפתח זיכרון קטן זו בחירה כמו הבחירה שלנו היום לפרוץ אותה, בחירה חשובה ומשמעותית שבלעדיה הנשמה לא הייתה יכולה לחוות את עולם החושים, החומר ואת כל הרגשות.
אנו חיים עדיין בתפישה הישנה של כדור הארץ ומצויים במעבר לתפישה חדשה כאשר התוכנה הישנה, עדיין משמשת כאזור הנוחות המוכר שלנו שאתו אנו יודעים להתמודד. אך כיום נוצרת הלימה בין המוח האנושי, התפישה הישנה, למוח האתרי = מוח הנשמה, ספריית הידע שלה.
תהליך זה מכונה בפי הישויות המדריכות 'ההפרדה שנפרדת מעצמה'.
קרי הדעות האמונות, הקביעות, הפירושים, הפחדים, החרדות, החששות וההגנות מפסיקים אט, אט לנהל את חיינו, בזכות ההכרה שאלו תופעות שנוצרו כתוצאה מהחיים במיפתח זיכרון קטן בכדור הארץ. ואנו נשמות טהורות, ילדי הבורא המשתמשים בגוף הפיזי כיצירה לצורך הגשמה. כל התופעות שנוצרו ועדיין מתקיימות נובעות משכחת המקור שאנו, הנשמה, מעצם היותנו מחוברים לגוף הפיזי כאילו וזה "אני" ולא יצירה, תלבושת, השתקפות, לצורך הגשמה דרך חוויה.
הישויות המדריכות מסבירות את השינוי שאנו עוברים בשנים אלו במיוחד ומדגישות את הצורך להיזכר במקורנו:
ישויות ספיראלת האור:
"נוצרה תוכנה אנושית "בכדור לימוד" שהתהוותה במשך מאות ואלפים של שנים אנושיות, תוכנה שמאפשרת חיים "בכדור לימוד" ומדובר על רמה תפקודית מעשית, תכליתית, של חיבור אנרגיה שאין לה צורה לצורה והתבנית הזו מאוימת.
כלומר, כל פחדי הקיום וההישרדות מתעוררים מפני הגנה אינסטינקטיבית של כל מבנה על עצמו וככל שהמבנה יותר עתיק, כך ההגנות שלו יותר גדולות.
אנו מדברים על מבנה במובן שגם התוכנה האנושית הקולקטיבית שכל מי שמתחבר ל"כדור לימוד" התחבר אליה, מהווה בסיס לתיפקוד אנושי אישי וכללי.
בכל עולם יש תוכנת תיפקוד שונה בהתאם לעולם שהאיום עליה הוא כמו מוות ואין לזה קשר לאמת מפני שכל תוכנה ניתן לשנות ודבר איננו מתקשר סתם עם דבר אחר, "דומה מושך דומה ומשלים" ולכן, חוויה של אמון מלא, של נוכחות מלאה, של ידיעה ברורה שכל מה שקורה נכון ונחוץ וכד' היא מאד נדירה, כמעט בלתי מושגת "בכדור לימוד" וזה הכיוון.
כך עד שמגלים שזו תוכנה, זו לא אני, אלא יצירה שכבר לא משרתת, כמו בגד שהתבלה, ובעצם כך מתאפשר חיבור למהות פנימית שנותנת חיים ל'בגד' הזה (האישיות העכשווית), והיא העניין, המהות ולא 'הבגד'. זהו שינוי שאין כדוגמתו.
ברגע שאתם מתחברים ל'מהות האור'. מבינים ומפנימים ש'הבגד' זו ההשתקפות הנוכחית, מטבע הדברים נוצר חיבור לרב ממדיות ורב ממדיות אומר ההפרדה שנפרדת מעצמה.
במילים אחרות קיימות לכם השתקפויות 'בכדור לימוד' כמו גם בעולמות אחרים וכל ההשתקפויות קורות בו זמנית, כמו השמש הזורחת בו זמנית לכל העולמות. מודעות זו מאפשרת חיבור למרכז תודעתי הכרתי האני הנשמתי, 'מהות האור' ממנה ניתן לראות, לחוות, לחוש, בו זמנית את כל חלונות החוויה, את כל היצירות שיצר המרכז הזה כדי להגשים עצמו דרך חוויה ויחד עם זאת לחיות את החיים במלוא בתלבושות השונות, כל עוד יש בהן צורך.
מדובר בקשר בלתי אמצעי של ההשתקפות הנוכחית עם כל ההשתקפויות 'בכדור לימוד' ובכלל, עם 'מהות האור' שמחוברת ל'אנרגיית האם', בורא עולם, שמעולם לא נפרדה ממנה וזו ההפרדה שנפרדת מעצמה כלומר, החיבור למהות הבסיסית, לאחדות וליחיד ואין סתירה.
נעשה איזשהו סיכום קטן שאנו מבקשים להבהיר; מהות האור היא זו ששולחת כל העת איתותים אל המוח האנושי וכפי שאמרנו קודם האיתותים נשלחים אל אותם המקומות הרגישים שיכולים לקלוט אותם 'לטוב ולרע' וזה שהם מעוררים פחדים זה לא משנה, מה שמשנה זה ההתעוררות שגוררת אחריה פעולה, תגובה מפעילה, ובסופו של דבר גוררת ומאפשרת שינוי ו'בכדור לימוד' עולם של זמן זה עניין הליכי שיכול לקחת ימים, שנים, עד שההפרדה נפרדת מעצמה עד שאותו מקום כאוב, בודד, כמהה, הופך להיות חלק אינטגראלי מהכלל.
אם אנחנו מדברים על הפרדה עליכם להבין שכל כמיהה, שאיפה, חרדה, פחד, טראומה, כל דבר בעצם כמו אי בודד בתוך הים ואין קשר בין אי לאי וכל עוד אינכם מחוברים לים אינכם מחוברים לאיים.
החיבור לים, למהות הנשמה, ל'מהות האור', למהות הניצוץ, לרעיון שקיים דבר כזה, מאפשר להבחין באיים השונים.
האיים הם; דעות, אמונות, קביעות, פירושים שהפכו להיות מבודדים. פחד יכול להחזיק מעמד כל עוד הוא מבודד. ברגע שבאות עוד נקודות מבט שמאירות אותו מכיוונים שונים הוא מתמוסס.
זה כמו קרח ושמש. כשאתם מבינים שכל חרדה או כל חשש הוא בעצם אי בתוך הים ואתם מסוגלים להתבונן על האי הזה, לראות איך הוא נוצר ומה מאפשר לו להישאר מבודד, אתם יכולים לבחור לוותר עליו ואין מדובר פה על תהליך מסובך, כל מה שנחוץ זה אומץ לראות, נכונות לראות, נכונות להכיל ולקבל. אנו יודעים זה קל לומר…"