בקבוצות הלימוד בכלל ובוותיקות בפרט, אנו מדסקסים נושאים להבנה מעמיקה על מנת שנוכל להפנים מושגים ולשנות תפישה וחשיבה בהתאם. באחת השיחות להבנת המושגים, ארעי, אשליה לעומת הנצחי, נושא משמעותי להבנת החיים ומשמעותם, ניתן תקשור שהועבר מעזרה, המדריך האישי שלי מחברי ספיראלת האור, בו הוא הסביר את משמעות הארעי, שמכנים אותו גם אשליה, במובן שאיננו נצחי.
כמו למשל, הגוף הפיזי שלנו המסיים את תפקידו עלי אדמות, כשהנשמה הנותנת חיים לגוף, היא חלק מהנצח, לעולם אינה מתכלה. הבנה המאפשרת לקבל את החיים שאחרי החיים, את המוות כמעבר, כהשתנות, כהתפתחות במקום כאסון, עם הצער הנלווה לכך.
או, כפי שאומרות הישויות "הדבר הקבוע ביותר ביקום ובקיום הוא השינוי" כלומר, הכול נמצא בתהליך של חוויית הפוטנציאל ומימושו, בתנועה מתמדת של שינוי. כשהפוטנציאל, המהות, הנשמה היא חלק הנצח, אך ביטויי מימושה זמניים לצורך מימוש הפוטנציאל שלה.
היא עצמה, הנשמה, נצחית אך הגלגולים, ההשתקפויות, או התלבושות (כפי שמכונות ההתבטאויות לצורך מימוש), זמניות, מה שהישויות מכנות 'אשליה לצורך'.
*** הארה: במילון המונחים באתר ישנם הסברים למושגים כמו למשל, "ראשית ההתחלות", "סוגיה גרעינית" וכדומה.
עזרה מישויות ספיראלת האור:
"הברכה והשלום, תמיד שמחים על היענות. נבקש לומר לכן, קודם למידע האישי, מספר דברים.
ראשית, מבקשים אנו כי תתפושנה את רעיון ההישרדות של כל אנרגיה באשר היא, בין שזה כדור הארץ, כוכבים אחרים, בין שזה אתן במעבר החיים הנוכחי ובמעברים אחרים.
ולמה הכוונה?
כל אנרגיה נוצקה מהנצח, אך היא, כאינדיבידואל איננה נצחית.
אומר הדבר שישנו איום על הקיום (במירכאות, או שלא במירכאות), על כל השתקפות באשר היא; איום על הקיום מפני שהשתקפות איננה נצחית, היא אשליה.
כל העולמות אשלייתים במובן הזה שאינם נצחיים, ועל כן מולד, מובנה לתוך כל אנרגיה, צורך ההישרדות והקיום בצורה הבסיסית המשמעותית והחזקה ביותר.
כל אנרגיה אינדיבידואלית חייבת להגשים את עצמה דרך חוויה אחרת היא מתכלה, ומנקודת המבט בה מדברים אנו היום, יכולות אתן להבין שזה איננו רק עניין של הגשמה דרך חוויה, דרך כל ההשתקפויות של כל אינדיבידואל, אלא עצם היווצרות האינדיבידואל קשורה באיום, הוא איננו נצחי, הוא חלק מהנצח, אך איננו נצחי כאינדיבידואל עצמאי.
כלומר, גם כדור הארץ, מובנה לתוכו אותו איום על קיום. בדיוק כפי שאתם מגבילים את זמן היותכם בכדור הארץ, כך מוגבל זמן החיים של כדור הארץ עצמו. לא מדובר בשמונים שנה, מדובר בביליונים של שנה, אך מדובר ברעיון של הגבלה.
כלומר, הרעיון של ארעיות יוצר היאחזות מצד אחד, התגוננות מצד שני, והרבה פעמים התגוננות קשורה בהיאחזות, לא תמיד.
ההיאחזות יכולה להיות קשורה בצורך למשוך עוד קצת, להבטיח את הקיום של האינדיבידואל העצמאי.
האם חשבתן על כך פעם שהיאחזות יכולה להיות מהסיבות שהאינדיבידואל העצמאי בעצם מושך עוד זמן, אם אפשר לומר כך, זה לא משהו מודע.
אנחנו מדברים על מנגנון פסיכולוגי יקומי, אם אפשר לומר כך.
כלומר, נגע הפחד, החרדה והחשש, קיימים מלכתחילה ברמה כזו או אחרת, מפני שכל השתקפות היא ארעית, היא זמנית.
כל ייחוד הוא השתקפות, ועל כן ארעי וזמני מבחינת הנצח, חלק מהנצח, אך לא כאינדיבידואל עצמאי.
בתהליך הזה של השתנות מתמדת, אם כך, ישנו איום בסיסי שמשפיע על דפוסי התגוננות, הגנה, הישרדות, וכיוצא באלה, ביקום כולו.
כל מה שמאיים להפר את האיזון העדין, לרגע נתון של זמן, יוצר אוטומטית מלחמה. יש כל מיני סוגים של מלחמות, גם התקפלות יכולה להיות מלחמה. גם התנגדות יכולה להיות מלחמה.
איננו מדברים על מלחמה במונחים מסוימים, אלא על הרעיון.
ובכן, ישנה, מתוך מצע זה, תשתית שלמה של דרכי שמירה על העצמי, של דרכי התגוננות. ועל אף שהרעיון המרכזי הוא הגשמה דרך חוויה, קרי, ההגשמה דרך חוויה מאפשרת את הזנת הנשמה, בעצם ישנו משהו הפוך שמבקש כאילו לשמר את עצמו, ל'משוך זמן'; אינסטינקטים הפוכים, כשאחד מבקש להתקדם, לשנות, והשני מבקש לשמר.
ובכן, אל תוך תשתית זו תארנה לעצמכן 'ראשית התחלות' פרטית של כל ייחוד. זה לא משנה אם מדובר ב'ראשית התחלות' של כוכב, או 'ראשית התחלות' של נשמה אינדיבידואלית. לתוך 'ראשית ההתחלות', אם כך, נכנס הסיפור האישי של כל אינדיבידואל. כאן, מבחינתכן, נכנסות 'סוגיות גרעיניות' – דפוסי רישום התחלתי, ההופכים למסקנות מנווטות, אך 'סוגיות גרעיניות' קיימות לגבי כל יצור נברא. גם כוכב יכול להיות בעל 'סוגיה גרעינית' אם אתן מתייחסות לכוכב כאל ישות.
ובכן, תבניות מעכבות נוצרות בקלות רבה. הן לא מיועדות לעכב בד"כ, אלא אם כן הן נוגעות בצורך לשמר, אלא נוגעות בצורך לגונן ולהתגונן, בצורך לשרוד, לשמר בטיחות וביטחון.
אחד הכלים בעולם שלכן, בזן בודהיזם למשל, גם באמונה האינדיאנית, ליצור מצבים שמפוגגים את הפחד. אצל האינדיאנים דרך ההתמודדות איתו, דרך האבסורד. אצל ההודים דרך פיתוח ניטרליות וחוסר קשר איתו במובן של הכלתו. אפשר לומר במובן הזה של התעלות מעליו.
התרבות המערבית, כאן ועכשיו בעולם שלכן, היא היחידה המתמודדת עם הפחדים האלה, לפחות משתדלת. משתדלת לפוגג תבניות מעכבות המונעות את הזרימה.
עונים אנו על שאלות רבות שלא נשאלו בהכרח, של דורית, של אנשים אחרים שנמצאים בדרך של הבנה שמחשבה בוראת מציאות.
אלא שהמחשבה הזאת נבנית על איזשהו אבסורד בסיסי של הצורך בקיום, בהתפתחות והתקדמות, והצורך בשימור שסותרים אחד את השני לחלוטין. כך שבעצם מדובר בהבנה של ארעיות והיכולת לקבל אותה מבלי לייחס מיקוד באני, באני אוניברסאלי, אלא כאני זמני שנועד לצורך הגשמה דרך חוויה, שנועד לצורך השלמה.
לכן יש קושי בעולם שלכן במיוחד, אבל לא רק, עם כל מה שקשור עם אותן תבניות בסיסיות, זה "סוד" המלחמות בעולם, ביקום – הצורך לשמר והצורך לכבוש.
ובכן, לא נרחיב בכך, מפני שבאנו לדבר על התבניות המעכבות שלכן, אך דענה שהתבניות המעכבות אינן קיימות בכדי, מפני שכל עניין הארעיות, הזמניות, ולא משנה אם זה זמני ביליוני שנים, או עשרים שנה, או רגע, יוצר תחושה של חוסר ביטחון, יוצר תחושה של חוסר, יוצר תחושה שכנגד, של היאחזות ב'יש', וכיוצא באלה. האם הרעיון ברור?"
שאלה: מה פירוש חלק מ…
עזרה מישויות ספיראלת האור: "שואלת את מה פירוש חלק מ…. אומר הדבר שכל אחד מאיתנו הוא בסך הכול השתקפות אשלייתית של קוד גרעיני אחד, שמעולם לא יצאנו מ'אנרגיית האם', ש'אנרגיית האם' (כפי שאנו מכנים את בורא עולם), מעולם לא נפרדה מ'האין'. כלומר, כל אחד מאיתנו, אם ניקח אותנו כדוגמה, מהווה ביטוי ייחודי אומנם, אין סתירה, נקודת מבט ייחודית של קוד ספציפי מאוד מורכב.
אין לאף אחד מאיתנו קיום עצמאי, זאת האשליה.
כולנו קרניים של אותה שמש, וברגע שהקרניים, (שהן שליחות המפיצות את השמש ומאפשרות לה לקבל הזנה), נוגעות בכל העולמות ומוזנות מהם, ההזנה חוזרת אל השמש, וזהו תהליך בלתי פוסק.
ובכן, כל עוד הפוטנציאל לא מיצה את עצמו, הקרניים זורחות. אך ברגע שהפוטנציאל מיצה את עצמו, הקרניים מתכנסות והפוטנציאל מתכנס אל בוראו, לצורך העניין, 'אנרגיית האם' אל 'האין'.
כלומר, כל רעיון של ייחוד הוא רעיון אשלייתי, מעולם לא יצאנו מ'אנרגיית האם', מעולם לא נפרדנו משום מקום. אנחנו אף פעם לא לבד. אנחנו פנים שונות של אותו הדבר.
אי אפשר בלעדינו כפי שאי אפשר בלי אף אחד אחר, וכל זאת נכון, שריר וקיים ואשליה בדיוק באותה המידה.
למוח האנושי, קשה מאוד לעכל את זה ולהתמודד עם זה. ולא רק למוח האנושי, מפני שברגע שנוצר האינדיבידואל העצמאי, ברגע שנוצרו ההשתקפויות שלו ולכל השתקפות חיים משלה, התחזק לאין ערוך הצורך בהישרדות וקיום, בשימור ובהתפתחות ושינוי.
כלומר, השמירה על תבניות מסוימות היא שמירה על אני, הכל אשליה אך זה גם נכון. האם זה ברור והאם ניתנה תשובה?"
שאלה: השמירה על אשליות, או השמירה על האינדיבידואל שזה אותו דבר – אם האינדיבידואל הוא זמני אז למעשה "אנרגיית האם" גם כן זמנית.
עזרה מישויות ספיראלת האור: "נכון, אכן. זה מה שנאמר. גם 'אנרגיית האם' היא זמנית. כל מה שהשתקף מן 'האין' הוא זמני. ואיננו יכולים לומר מה יקרה כשכל השתקפויות 'האין' ימצו את עצמן. קרי, 'האין' ימצה את עצמו. ה'אין', האנרגיה הנצחית היא זו המשתקפת דרך כל השתקפויותיה, היא חווה את עצמה, והחוויה יוצרת הכרה בכל נקודות המבט, גוררת אחריה התמרה."
שאלה: למעשה היא יוצרת דבר חדש שמתחיל את כל הגלגול מההתחלה.
עזרה מישויות ספיראלת האור: "יכול להיות, יכול להיות שלא. זה מה שכל כך מביך.
זה מה שכל כך קשה לתפישה.
זה מה שכל כך מאיים.
כל אינדיבידואל עצמאי מבקש לחוות את עצמו, לשמר את הגבולות שלו, להוכיח את עצמו, למצות את עצמו, והנה זו רק אשליה, ובכלל חלק משלם שמשלים את עצמו כל הזמן.
זה הפירוש של שלם פירושו משלים את עצמו כל הזמן".