בעזרת הכלי של הברכה ביכולתנו להיטיב, לשפר ולהעשיר את המציאות שלנו לעין ערוך ולשנות את מצב הרוח שלנו. זה אימון בלקיחת אחריות על שינוי מצב הרוח שלנו, הגישה, ההתייחסות, מצב הבריאות שלנו וכד'.
לברכות מטרות רבות אחת מהן מיועדת לאפשר לכל מאווי הלב שלנו להתגלות, לצאת לאור, להביע אותם בקול רם ולברך את עצמנו בהם בהווה = כך נוצרת מציאות. כבר נאמר שכל דבר נוצר פעמיים, פעם בדמיון ופעם, לאחר מכן, במציאות.
נתקלתי בהרבה אנשים הנזהרים מלברך עצמם בקול רם מפחד (למשל), קנאה, עין הרע, מחוסר פרגון עצמי ואפילו מהאמונה התפלה שאם יצהירו על רצונם בקול רם הוא לא יתגשם. ברכה = הצהרת כוונות.
הרעיון הוא להעז לשים במילים ולנסח את מה שאנו באמת רוצים בלי להתייפייף, או להיענות לאיזה שהן סטיגמות חברתיות שלבקש או לרצות דבר מה הוא כן או לא "יפה". עלינו לברך כמו ילד שמעז להביע את מה שהוא באמת רוצה.
שהרי הקושי לברך את עצמנו קשור בתבניות חשיבה ותפישה חברתית, מה נאה ומה לא נאה, מה מקובל ומה לא מקובל, מה "מגיע לי ומה לא", מעבר לדפוסים האישיים ולזיכרונות.
הברכה אמורה להיות בהווה ומבוססת על רצוננו כשאנו מברכים, עלינו להתמקד רק על מה שאנו רוצים, בלשון הווה, (כאילו זה כבר קיים לנו בפועל), בכל העוצמה ולהרפות. קרי, להרפות מ"איך" זה יקרה מתי והאם. להתמקד במטרה כוללת, בתוצאה הסופית של מה אנו רוצים. כשרצוננו לחיות בשפע כלכלי, נראה את עצמנו חיים בשפע כלכלי הלכה למעשה כעובדה קיומית, עכשיו.
לדוגמה "אני מברך/מברכת את עצמי ביצירתיות שופעת", היא ברכה משולבת ביצירת מציאות, יש לזה עוצמה ענקית. יצירת הברכות האישיות מכל הלב מבלי לעצור, להסס או לחסום ואין הכוונה לתובענות.
רצוי לקרא או לשנן את הברכות בקול או בדמיון, בכוונה מלאה לפחות פעם או פעמיים ביום עד שהברכה נטמעת ומופנמת.
השחזור שוב ושוב נחרט במוח והופך כך למציאות, לכוונה המממשת וממגנטת את עצמה.
כוונה אמיתית, מלאה, מכל הלב והנשמה, היא זאת שיוצרת מציאות בלי מאמץ.
אנו מברכים ללא השימוש במילים כגון: "אם", "אולי", "לא"…
הברכה נאמרת בביטחון מלא ללא צל של היסוס, חוסר ביטחון, או דבר השולל אותה. כאמור, עלינו להתייחס לברכה כאל משהו שקיים כבר עכשיו. איננו מתפללים, איננו מתחננים, איננו מבקשים, אלא קובעים תוך הזדהות עם התחושה.
אנו אמורים להתמקד על מה שאנו רוצים בלבד = המוח לא שומע "לא" מה שאומר "הלוואי שלא יהיה" = "הלוואי שיהיה" זה היינו הך מבחינתו.
איננו יודעים איך ולא אמורים לדעת איך יגיע או יתגשם רצוננו, עלינו לסמוך על היקום שימלא את בקשתנו, כפי שאומר הג'יני במנורת הקסמים של אלאדין: Your wish is my Command
כבר אמרו חכמנו: "כאשר יגורתי בא לי"; אנו יוצרים כל מיני תסריטים של איך צריך להיות, על מנת להגן על עצמנו מפני כל הדברים מהם אנו מפחדים וחוששים ובכך אנו עשויים למגנט לעצמנו את הדברים בהם איננו מעוניינים.
לכן הדגשתי שהברכות עובדות אך ורק אם הן נובעות באמת מתוכנו, אם אנו אומרים ומתכוונים במאה אחוז למה שאנו אומרים. מכאן ההמלצה לקרוא את הברכה עוד פעם אחרי שהיא נכתבה על ידכם, ולשים לב אם פיכם וליבכם שווים. כל מה ש"פיכם וליבכם אינם שווים", תניחו בצד.
ברגע שאנו מתבייתים על משהו ספציפי שיתגשם בדרך ספציפית, אנו סוגרים את כל האופציות האחרות אותן אנו לא רואים.
חשוב לפתוח את מקסימום אופציות ולכן עלינו להיות מאוד בהירים במה שאנו צריכים ורוצים באמת ולהגדיר את הבקשות שלנו בצורה מאוד בהירה וברורה בלשון הווה כשאיננו עסוקים בדרכי המימוש, נשאר מקום להמון דרכים ולגילויים חדשים. או כפי שאומרים הישויות המדריכות: "נשאר מקום ליקום להפתיע אתכם".
האופציות המוכרות לנו, יחסית למה שאפשרי, מעטות יחסית למה שיכול להיות. כך שאם אנו מתבייתים על דרך מאוד ספציפית שברכותינו יתגשמו, אנו מגבילים את עצמנו.
כאמור, כל דבר קורה בעיתוי הנכון. עלינו להבין ולהאמין שהכול קורה לטובתנו העליונה ומתרחש בעת הנכונה גם כשזה לא עומד בצפיות שלנו שהדברים יתקיימו במיידי. לעיתים שיש לנו רעיונות, תוכניות, יעדים, בראש, לוקח זמן עד שמגיע זמן היישום שלהם, כיוון שאנו קולטים אפשרויות שאינן מתורגמות לזמן מימושן. איך אומר יהושפט: "התפוח לא ייפול מהעץ שניה לפני שהוא בשל" או כפי שאמר שלמה המלך: "לכול זמן ועת לכל חפץ".
הברכות הן רק לגבינו.
במילים אחרות זה אינו לעניין לומר שאנו מבורכים בילד מאושר. הוא יחליט בשביל עצמו אם הוא יהיה מאושר או לא. אני יכולה לומר שאני אימא מאושרת, שהיחסים שלי עם הילדים נפלאים, אך איני יכולה לקבוע לגבי האחר.
הברכות הן אמצעי הזנה
אנו אמורים להרגיש מבורכים כל יום מעצם היותנו. לאפשר לנו להיות אנחנו. כשמרגישים מבורכים הרבה יותר קל לנו להיות אותנטיים, פחות מתביישים, פחות מסתירים ופחות מפחדים, יותר מעזים ופחות נעצרים/מתעכבים.
יש לנו האומץ לבצע את הרעיונות שלנו. כשמקבלים אישור שאנו מבורכים בדבר מה, מתחזק האומץ, מוזן העידוד, ללכת עם הברכה.
לא מדובר פה על כך שנפסיק להתרגז ולהתעצבן אם בא לנו, אלא, ככל שאנו מרגישים מבורכים נוצרים, סובלנות פנימית, שקט פנימי, שלווה פנימית כך שאנו פחות מתעצבנים ומתרגזים מדברים ופחות דברים מעצבנים ו/או מפרי שלווה אנו מאפשרים לגעת בנו פנימה.
בעולם שלנו במיוחד כולנו זקוקים לאישורים. אני לא מדברת על תלות, אלא על הזדקקות בסיסית כמו שצריכים מים ואוכל. אנו זקוקים לאהבה, לשייכות, לחיבוק ולהתייחסות, לאישורים, ולא מדובר באגו.
ביקום כישות אנו פעימה קולטת, המתכווצת ומתרחבת, סופגת ופולטת, ויוצרת באופן טבעי יחסי גומלין עם הכול. מעצם כך, כל הזמן מקבלת אישורים, = מקבלת את הפידבק.
במהות הבסיסית מתקיים פידבק. אנו פעימה קולטת שכל הזמן נמצאת בקשר ותקשורת, חלק מאחדות. כששמים דגש על הברכות על "היש", על מה שאנו אוהבים ומעריכים, על האמון שלנו בשני, מעצם כך אנו נותנים היזון חוזר אפילו בלי לדבר.
הברכות הן חלק מהאימון להוות היזון חוזר ולאפשר למישהו אחר להיות מראה שמגלה לנו ושמה דגשים על מי אנו באמת. מה שמביא אותנו לתחושת ערך עצמי מלא ורווחה מעצם היותנו. אנו הווים אהבה, חיבוק, נדיבות ונתינה אינסופית.