כשאנחנו נולדים לגוף פיזי בכדור הארץ, אנו מצטיידים בארבעה רבדים: פיזי, רגשי, מנטאלי ורוחני, כשבילי התנסות וחלונות הסתכלות, דרכם אנו חווים את העולם. מישורי חוויה אלה הם כלים, המשרתים ומאפשרים את ביטוי והגשמת הנשמה עלי אדמות.
במובן מסוים ניתן להקביל זאת למערכת האנרגטית, השאקרות, מבחינת נקודת מבט והאפיונים השונים המאפשרים לתכונות ולאיכויות שלנו לבוא לידי ממש.
הישויות המדריכות מדברות על מצב תודעה שמורה על יחסי הגומלין בין ארבעת הרבדים לבין עצמם, והיכולת שלנו להשתמש באופן זורם וחופשי בכל אחד מהרבדים על מנת לייצר איזון ופרופורציות בחיינו, ולאפשר ביטוי מלא ומיטבי, מבלי שאיזה שהן מסקנות עבר באחד המישורים, תמנע מאיתנו ביטוי.
לכל אחד מאיתנו מערכת יחסים מאוד מיוחדת עם כל אחד מארבעת הרבדים, כשהדעות, האמונות, הפחדים, החששות, החרדות, העכבות שלנו כפי שתחושות הביטחון, השמחה, היכולות, תחושת הערך, מקושרים אליהם. לדוגמה: אם בתפישת עולמנו קיימת מסקנה שלהיות בגוף פיזי זו מגבלה, או להיות בגוף פיזי זה דבר קשה או מאיים וכו', לא יתאפשר שימוש מלא ברובד הפיזי.
כל אחד מאיתנו שנולד לכדור הארץ, נולד במצב תודעה שבו או דרכו, או כתוצאה ממנו, חלק מהרבדים שלנו מצויים בשימוש זורם וחופשי וחלק לא.
זה יכול להיות רובד אחד, שניים. במילים אחרות, מבחינת חוויית החיים שלנו לא מתקיים סנכרון מלא ביניהם.
כל הרבדים שלנו ניזונים באופן אוטומטי אחרת לא היו מתקיימים חיים.
הישויות המדריכות עושות את ההפרדה בין הרבדים, לצורך הבנת המורכבות שלנו ושל המגוון והעושר שבאנו לחוות כאן ועכשיו בכדור הארץ.
ההפרדה לרבדים היא לצורך ההבנה שיש ארבעה "חלונות" הזדמנות והסתכלות בחיינו, שמכל "חלון" כזה מתאפשר ביטוי אחר וחוויות אחרות מתוכם הדברים נראים לגמרי אחרת וכך מתאפשרת חווית "אחדות ניגודים הרמוניה שלמה".
הישויות מדברות על כל רובד כעל מיכל דלק שעלינו למלא לבריאותנו לאיזוננו, למיצוי מיטבי ומלא של עצמנו דרך הכלי/הגוף וארבעת רבדיו. אם וכאשר אנחנו לא ממלאים את "מכליי הדלק" שלנו באופן מספק, או מצפים שיתמלאו מבחוץ, או בתנאים מסוימים בלבד וכיוצא באלה, אנחנו חווים חסר ותסכול הולכים וגדלים, אכזבה, כאב, חולשה, עצבנות, חוסר טעם ושאר חסרים….
אך ברגע שאנו לוקחים אחריות מלאה על ההכרה "ב-4 מגרשי המשחקים" האלה, מגלים ולומדים כיצד למלא את המצברים של כל רובד, לוקחים מאה אחוז אחריות על חיינו, בלתי תלויים במישהו או משהו, אנו הופכים לאדונים בחיינו, נענים לעצמנו ולצרכים שלנו.
הרעיון הוא של יצירת המציאות = לפתח התייחסות של יוצרי המציאות שלנו, אחריות על המחשבה, ההתייחסות לעצמנו ולסובב, לתפישת העולם שלנו, במקום זו שקורית עדיין בכדור הארץ, התייחסות שלנו לעצמנו ולחיים כאל יצירה ובעצם מכך נובעים דפוסים רבים מנהלים של הישרדות וקיום, התגוננות וקורבנות.
בדרך כלל אנו עושים ופועלים באופן טבעי ואוטומטי ללא כל מאמץ וחשוב לגלות זאת הלכה למעשה כך שנהיה מודעים למה שממלא את מצברי האנרגיה שלנו. כול מה שאנחנו שמים עליו דגש גדל. כשאנחנו מתייחסים לדברים כמובן מאליו, הרבה פעמים איננו מרגישים הזנה. אנחנו מפתחים את הרגישות שלנו כך, שעוד ועוד חתיכות של הפאזל נגלות למודע שלנו ויש לנו יותר ידע, יותר יכולות, יותר אופציות, יותר רגישויות. אנחנו חיים בשפע הולך וגדל, ככל שאנחנו מחברים את הרובד הרוחני לשאר הרבדים.
ארבעת הרבדים/המישורים – (על קצה המזלג)
המישור/הרובד הפיזי: הגוף, חמשת החושים, כל מה שאנחנו נוגעים בו, מריחים אותו וכדומה, כל מה שאנחנו באים איתו במגע פיזי ומוציאים מן הכוח אל הפועל, הלכה למעשה.
רובד זה מיוצג על ידי הגוף הפיזי ( הכלי ), המתבטא דרך חמשת החושים: הריח , הטעם , המגע , השמע, והראייה .הוא מסמל את ההוצאה מהכוח אל הפועל, הלידה שלנו לכדור הארץ , כולל המראה ומצב הבריאות .המישור הפיזי הוא ההשתקפות של האנרגיה הנשמתית הדלילה, דרך הגוף המורכב מאנרגיה דחוסה יותר המותאמת לחיים בכדור הארץ .הגוף הפיזי הוא הבית /הכלי / התלבושת, השתקפות הנשמה, שבאמצעותו היא חווה עצמה הלכה למעשה, דרך חמשת החושים.הנשמה המשתקפת בגוף פיזי היא אותו "קוד/צופן, אלוהי", המייצגת את חוכמת הבורא בנברא, המגשימה עצמה בכדור הארץ דרך חוויה .
אנחנו כניצוץ אלוהה ממעל בוראים מעצם היותנו, אנחנו הבימאים והשחקנים בתסריט חיינו.
המישור/הרובד הרגשי: הרגשות והתחושות. כל מה שאנחנו באים איתו במגע דרך התחושות, היכולת להיות באינטימיות, בכנות ופתיחות רגשית, הרגישויות, היכולת לאהוב, היכולת להרגיש את האחר, לטוב ולרע, יכולת ההכלה, הקבלה והסליחה לעצמנו ולאחר. התשוקה לחיים, היכולת להרגיש ולהפעיל את המערך הפיזי דרך הרגשות.
כשקיימת פגיעה גדולה ברובד הרגשי שגורמת לאדם להסגר, לפחד להביע רגשות, לפחד להיות באינטימיות מפני זיכרון הפגיעה וכו' יקשה עליו מאוד להביע עצמו ולהרגיש מסופק ומאושר, משום אי שיתוף הרובד הרגשי.
ברגע שמתקיימת מודעות, אפשרי שינוי ולאט לאט משתחררות העכבות.
המישור/הרובד המנטאלי :הרובד המנטלי מעשי, מתרגם את המידע והנקלט בתודעה למונחים מובנים, הלכה למעשה. מתרגם לשפת תקשורת שניתן להשתמש בה. מבטא את היכולת לתקשר אחד עם השני. זוהי מערכת אשר מתרגמת את תת ועל המודע להבנה קונקרטית, מתרגמת את הרגש, לשפה בהתאם לזמן ולמקום.
במידה ומצב המודעות שלנו עדיין סגור מבחינת ההבנה והראייה הרחבה, המישור המנטאלי יתייחס למה שנחשב הגיוני בזמן ומקום; למחשבות, לדעות, לרעיונות הקשורים בתכנת האנוש המתגלגלת.
במידה והאדם יותר אינטואיטיבי ואפילו לא ממש מודע לכך, המישור המנטאלי יסייע בתרגום ההארות. ככל שהמודעות האנושית המודעת רחבה יותר, יתקיים קשר בין השכל האנושי לבין התפישה שהיא מעבר לזמן ומקום.
המישור/הרובד הרוחני: הוא הרוח המפיחה חיים בגוף, הגוף האתרי, אותה השתקפות המתעברת בגוף החיים הפיזי. הוא משקף את זיכרון המהות וידע הנשמה ובחירתה למעבר נתון.
הוא פועל דרך החוש השישי מזין את חמשת החושים הפיזיים וניזון מהם, מוזן משלושת הרבדים האחרים ומנחה אותם. כשכאמור, כל הרבדים קשורים אחד לשני.
הרובד הרוחני כולל בתוכו את המהות הנשמתית, את השתקפותה הספציפית, אחת התלבושות שבחרנו בה, המחוברת למקור .
הרוח באה לידי ביטוי ברובד הפיזי, הרגשי והמנטאלי וכשמדובר בשינוי תודעתי, בהגדלת מיפתח הזיכרון האנושי והתעוררות הזיכרון הנשמתי בחיים האנושיים הלכה למעשה, מדובר בחיבורים בין הרובד הרוחני לשאר הרבדים בסנכרון מופלא.
כל עוד לא נפתחת המודעות הרוחנית הלכה למעשה, הרובד הרוחני לא מתפקד מבחינת המודע ההכרתי.
אצל חלק גדול מבני האדם הרובד הרוחני לא בא לידי ביטוי מודע מבחינת חיי היומיום ומצד שני, בן אדם כזה יכול להיות נשמה גדולה וטובה, הוא יעזור לכל מי שצריך ורוצה אך לא בהכרח יש באפשרותו לראות את התמונה הרחבה יותר במודע. בחלקים מסוימים הרובד הרוחני מתבטא בצורה מסוימת ובחלקים אחרים נראה שלא. תבניות החשיבה /התפישות, המסקנות ממיפתח זיכרון קטן היא זו שקובעת את התגובות האוטומטיות שלנו. אין דבר כזה שרובד לא מתבטא. הרובד הרוחני הכי פחות מוכר בחברה המערבית, אך גם זה משתנה.