הרבה פעמים איזשהו מצב בריאותי, נפשי שמפריעים לנו בהתנהלות יומיומית מספקת וזורמת, משקף לנו דברים שעלינו לטפל בהם, שבאנו להשתחרר מהם, שהגוף הפיזי למשל, מאותת לנו, על מנת לרפא עצמנו על כל 4 הרבדים; פיזית, רגשית, מנטאלית ורוחנית. שהרי חוסר סנכרון בין ארבעת הרבדים, מביא לקשיים פיזיים, מנטליים ונפשיים.
אם ניקח מחלה כדוגמה למצב שמטרתו להבריא אותנו, דרך הטיפול והגילוי של מה עדיין מעכב או מונע מבעדנו לחיות בתחושת שלמות וחיבוק עצמי, נוכל לצמוח ולגדול דרכה, לחיות את חיינו כגרסה הכי טובה של עצמנו, המתעדכנת כל העת.
כל קושי, חוסר איזון או מחלה, מטרתם לסייע לנו ללמוד לקבל, לרפא ולשחרר אחיזה במה שאיננו רלוונטי כבר, אך אנו עדיין מחזיקים בו ולא בהכרח מצוי במודעות ההכרתית שלנו. מצבים אלה באים לסייע לנו לגלות את כל מה שאינו רלוונטי ולכן ומכאן, להרפות ולשחרר אחיזה.
בעצם כל הידע והניסיון המצטבר, כולל הדעות, האמונות והקביעות שאספו, מהווים חלק ונמצאים במאגר הידע שלנו. כלומר, כשאנחנו משחררים אחיזה בגורם מעכב כמו פחד, חרדה, התנגדות וכדומה, הם הופכים חלק מאינספור ניסיון וידע, או כפי שהישויות המדריכות מציינות "חלק מאוקיאנוס הידע האישי", ומפסיקים לנהל אותנו. הם אינם עומדים עוד בנפרד, כמו המנצח על המקהלה, או שומר סף החוסם את הכניסה למה שלא מתחבר עם מה שהוא יודע, או חושב כנכון וראוי. שומר סף המסתיר לנו את ההבנות, החוויות, הידיעה והראיה שמעבר למה שהוא רואה, יודע, כך עד שאנו מרפים אחיזה ומשחררים אותו מתפקידו.
קיים בנו רפרטואר ענק של רגשות "טובים", "רעים", מאיימים, נעימים, שמחים, עצובים וכיוצא באלה. כשאיננו אוחזים בהם הם לא מנהלים אותנו, אלא משמשים אותנו כשנחוץ. רק במקומות שאנחנו עדיין אוחזים בהם כהגנה, בין שבמודע ובין שלאו, שומרי הסף לוקחים שליטה. כשאנו משחררים אותם, מתאפשר לנו לחיות מתוך הידיעה, האמונה, שהכול נועד עבורנו ו"כל מה שבא לפתחי, בא לפתחני", כל מה שקורה מאפשר לנו להצביע על המקומות המעכבים, שבמודע ההכרתי לא ניתן להצביע עליהם, מכל מיני סיבות.
כשיש לנו איזשהו דפוס שעוד לא הרפינו לגמרי את האחיזה בו, אנחנו מקבלים הזדמנויות לשחררו דרך מיגנוטו למציאות שלנו. כלומר, כל זמן שאיננו לוקחים אחריות ומחליטים להרפות לחלוטין, נמצא עצמנו משחזרים את אותם דעות, אמונות, חרדות וכדומה.
לחלקנו קיימים דפוסים שמביאים אותנו לסבל, אם מדפוס שאומר שעלינו לשלם מחיר על משהו, שאיננו זוכרים במודע מהו, דפוס, או אמונה שאומרת שלא מגיע לנו, או שמגיע לנו לסבול, הוא ממגנט עצמו למציאות עד לחוויית אבסורד שמתוכה ניתן לשחררו.
קיימת לנו היכולת להביא את עצמנו מעבר למחשבות, לתבניות, למה שאנחנו מחזיקים בו, אל עולם חופשי של יחסי גומלין של קשר ותקשורת עם הבנות, וחלקים יותר גדולים מהפאזל, שהמח שלנו כבר יכול לתרגם למודע. קרי, להשתמש ביכולת האינטואיטיבית לבדוק ולפתוח עצמנו לעוד נקודות מבט, המאפשרות שינוי ושיפור ניכר בחיינו.
ביכולתנו לגלות ולהתאמן לוותר על כל אותם הדברים שמנהלים אותנו עדיין, הקשורים לתוכנה הישנה. התקשור מבחינתי הוא כלי להרחיק את עצמי מלהחזיק בידוע, במוכר, ב"מוכרח וצריך", "ככה זה ולא אחרת", שכל כך אופייניים לחשיבה האנושית המתוכנתת לחיות מתוכה כאילו אין בילתה, בבחינת; ככה זה וזהו זה…..
הקליטה האינטואיטיבית, הרגשת הידיעה ותרגומה לשכל האנושי = התקשור, היא כלי לגלות הבנות חדשות, לקבל רעיונות חדשים, דרכים נוספות. כלי ליצירתיות המאפשר לברוא מציאות אחרת. כלי המאפשר להפסיק לשחזר, שזו אחת ממטרות בואנו לכדור הארץ הפעם; להפסיק לשחזר את האחיזות שלנו.
בכל מקום שאנו מחזיקים אנחנו משחזרים.
יש ביכולתנו כבר לקחת אחריות על חיינו ממקום של הנשמה שבחרה לשנות את התודעה האנושית המתגלגלת, דרך ההשתקפות הנוכחית שלה ולסייע לאחרים שבחרו אף בכך, לעשות זאת = שינוי תודעתי, שינוי התוכנה.
כאמור, התוכנה האנושית היא כלי שאנו משתמשים בו מיליונים של שנים, שהפעם בחרנו להיפרד ממנו, מתוך ההבנה שזהו כלי, יצירה לצורך הגשמה דרך חוויה, שהוא האתגר שלנו בה' הידיעה במעבר זה.
זהו אתגר מאוד גדול להרפות מהיצירה הזאת. מה שלא אומר שהיא איננה, אלא אומר שאיננו אוחזים בה, אומר שאנו חופשיים לנוע בתוכה, להשתמש בה, חופשיים לשנות את נקודת המבט ולהרחיבה מעבר לגבולות הידועים זה מכבר = התוכנה אינה משתמשת בנו יותר, אנו משתמשים בה!!!
שינוי תפישה ושחרור מדפוסים מעכבים, מחבר אותנו לבריאות טובה יותר ואיזון על כל 4 הרבדים.
כל הזכויות שמורות לדורית יעקובי