באחת מהקבוצות הוותיקות שלי נשאלתי מה ניתן לעשות על מנת להקל על עצמנו את החיים בתקופה כאוטית כל כך. מה יהיה עלינו נשאלתי. אחד הדברים שאני מבינה שנכון לעשות הוא להתאמן בחוויית ההווה, בהוויה, תוך כדי כך שכל תשומת הלב שלנו מכוונת לחיינו ולסובב אותנו ולא למה יהיה ואיך יהיה, שהרי אין באמת לדעת. גם אם נדמה לנו שאנו יודעים כתוצאה מניסיון עבר, הרי שאין לנו באמת אפשרות לדעת, בוודאי לא בדיוק, ובמקום לחיות בהווה ולתת מעצמנו ולעצמנו ולקבל את המיטב ברגע נתון, אנו שואלים שאלות המושכות אותנו לשחזר את מה שהיה וחלילה יהיה, במקום להיות נוכחים בעכשיו ובמה ניתן ונכון לעשות, או לא, בכל רגע נתון של זמן.
זהו אתגר גדול למוח האנושי שהתפישה שלו מכוונת להישרדות וקיום ושמירת הקיים ו""פתאום"" אנחנו מכוונים לשחרר אחיזה בציפיות וכמיהות, בידוע שהיה ואולי יהיה, בלא ידוע ומה יהיה וכיוצא באלה ולרכז את תשומת לבנו באמון שהכול מדויק עבורנו גם אם אנו מסווגים את הקורה כ"לא טוב" הרי שהכול לטובה…
חשוב לי לציין כי מטרת הישויות המדריכות להרחיב את מצע הקליטה וההבנה שלנו ולתת לנו את הרקע והכלים שבעזרתם ניתן לעשות זאת. אני כל פעם מתפעלת מחדש כיצד באופן סיסטמתי הישויות לא מוותרות על הרחבה זו.
כולנו קיבלנו הכוונה לתקופה ותשובות אישיות והנה התקשור שניתן דרכי בכתיבה מדיטטיבית תוך שהקבוצה מתקשרת גם כן.
השאלות נשאלו בקבוצה שכולה נשים לכן ההתייחסות היא בלשון נקבה.
הנה הדרכת הישויות המדריכות לגבי שאלותינו.
ישויות ספיראלת האור: השלום הברכה ואור האהבה השופעת הקשרי חכמה לכן, כאן ספיראלת האור המורחבת מבקשים להשיב על שאלותיכן לגבי הכוונה למצע הזנה על כל 4 הרבדים המותאם לשעה זו.
הפעם נדגיש 3 היבטים ונפתח במצע הכוונתנו בהמשך, על מנת להדגיש את הקורות ביקום בכלל ובעולמכם בפרט בעניין פריצת גבולות החשיבה והתקשורת המתרחבת בעקבות כך.
א'. נדגיש את הקשר בין הכול להכול המתארע (מלשון אירוע), מאיליו, כהזרמת ידע, ניסיון ותבונה. זרימה המאפשרת חיבור מיידעים, או איסוף ניסיון וידע לכדי אגם משאבים אחד. בכל עולם אגם המשאבים שלו, המתנקז לתדר הידע והמודעות = לאוקיאנוס הידע האוניברסלי.
במילים אחרות, כל עולם חוויה מייצר את 'אגם הידע' שלו מעצם הניסיון והחוויה בו. מכאן, שבכל מעבר חיים מתארע חיבור של 'אגם המשאבים' שלו, של אותו עולם, ל'אגם המשאבים' הקולקטיבי והאישי שהנגישות אליו הולכת וגדלה במודע ובלא מודע.
ב'. מבקשים אנו להדגיש כי בתקופת שינוי מואץ זו, כשהגוף משתנה, ההכוונה היחידה והמשמעותית ביותר שניתן ונכון לתת היא: לשלוות הנפש, להשתחררות מעכבות, פחדים ולחצים, שלווה המאפשרת בריאות על כל ארבעת הרבדים – פיזית, רגשית, מנטאלית ורוחנית.
זאת, כיוון שעל בסיס פיזי נוצרים שינויים אנרגטיים, שינויי דחיסות, שאינם בהכרח נעימים ובלתי מורגשים מבחינתכם, שלא ניתן לתת לכם מרשם אנושי כולל ואפילו המרשם האישי, הפרטי, משתנה וישתנה, עד להתייצבות השינוי בזו הפעם = שינוי ה- D.N.A וה- R.N.A כתוצאה.
ג'. מבקשים אנו להדגיש שוב את חשיבות החקר והחיבור לחוקרי התודעה בשמיים ובארץ. הישויות המדריכות המחוברות לכל הנשמות ב'כדור לימוד' כולן, ללא יוצא מהכלל הן חלק מהשינוי התודעתי; חוקרות תודעה, מומחיות בהתמרת אנרגיות, מומחיות בהשפעת אנרגיה על חומר, בדרך הנשמה בגלגוליה, כמונו למשל. קרי, מומחיות במעבר מגוף לגוף בחוסר הקשר המודע בין ההשתקפות למקורה וביצירת הקשר במודע.
מבחינתנו א', ב' היא שלוות הנפש, ההתבוננות המשתאה, היכולת להכיל ולקבל את התוכנה האנושית כמות שהיא, מתוך הכרה מלאה בטעם, בתועלת ובמשמעות שירותה להגשמת הפוטנציאל הנשמתי, דרכה (דרך התוכנה האנושית ותוכנות חוויה בכלל).
מבחינתנו הזנה על כל ארבעת הרבדים מתאפשרת כששאקרת הלב היא המנהלת, המובילה, המניעה והמדריכה של ההשתקפות, דרך קבלה מלאה של הייחוד והשמחה להזדמנות לבטאו, דרך המימד התשיעי של שוויון הערך המודע, המייצר גבולות חוויה חדשים מעצם ההיות.
ה'מרשם' בה' הידיעה לחוויה של הזנה… אכן, המשפט שאת חוזרת עליו 'לא הכול טוב אך הכול לטובה', בהחלט מייצג את כוונתנו ונוסיף: כשאין טוב ואין רע מנהלים את התפישה ומשתחררים מההטבעה, ניתן לעשות אבחנה בין תרבות וחוקיה, לבין עמידה או אי עמידה בחוקיה. אבחנה ללט שיפוט, 'אבחנה יודעת' המנתבת את גבולות ההוויה, דבר המאפשר נוכחות מלאה.
האינסטינקטים האנושיים המתבססים על הישרדות וקיום, (וכל עוד כך קורה), מגיבים על ההתרחשויות מתוך ההטבעות שנוצרו לאורך הגלגולים. מגיבים על סכנות, דרך הימנעויות, פירושים, ציפיות, כמיהות ועולם שלם של מסקנות, דעות ואמונות. כך שאין מתאפשרת נוכחות מלאה אלא דרך המסקנה, הדעה, הפירוש…
נוכחות מלאה מתאפשרת כששאקרת הלב מובילה בפועל. קראו והפנימו את מהותה, חיו מתוך מודעות לאורה, פעלו על פי הכוונתה בכל תחום: מזון פיזי או רוחני והבעה על כל ארבעת הרבדים מתוך Be-Doing in motion בתנועה מתמדת.
אכן, זהו ויתור על תבנית ה'מה יהיה' ובמקומה עולה תבנית ההוויה הנוכחת. נשמח להרחיב".