אנחנו חיים בגוף פיזי בעולם פיזי ויש לנו צורך לקבל הוכחות לקיומם של דברים שמעבר, שלא לדבר על קשר עם הישויות המדריכות הבלתי נראות לעינינו הפיזיות. הבנתי שעל מנת להתחבר לרוח כששתי רגליי היטב על קרקע המציאות, יש משמעות לאיזשהו אישוש שהמידע הנקלט עושה היגיון, מדבר אל מישהו. כמו למשל אישור מפי אדם שמתקשרים עבורו שהמידע הנקלט אכן נכון מבחינתו.
אחד הדברים שעזרו לי להתחבר לישויות ולהמשיך לתקשר, על אף אינספור ספקות, היו האישורים שהופיעו בצורות שונות, כמו למשל "מופע הנר", או אישור לקליטה מדויקת על ידי מי שתקשרתי עבור/ה, או על ידי תמונות שבהן הופיעו מפלי אור בלתי מוסברים, שלא נבעו ממצלמה או מסרט צילום בלתי תקינים (בדקתי אצל מומחה), או על ידי הדרכה בזמן נהיגה בליל סערה וערפל סמיך, והמצאתה של שפה חדשה שעברה ועדיין עוברת דרכי, ועוד. אלו רק מקצת מהחוויות שאפרט כאן.
אתחיל במה שאני מכנה "מופעי הנר":
בתחילת דרכי ישבתי לתקשר עם רותי ז"ל שהדליקה כדרכה נר לכבוד האירוע. שמנו לב שמדי פעם הנר הבהב, כמו הגיב לשאלות "כן ולא", כאילו מישהו מניד בראשו. בפעם אחרת הנר הבהב בעוצמות אדירות כשהלהבה מגיעה עד התקרה ממש ומותירה בה סימן מפויח ושחור.
גולת הכותרת התרחשה כשהנר מזמן נגמר… החדר היה סגור, ללא מזגן, מאוורר, או רוח המגיעה ממקום כלשהו. הדלת היחידה שהייתה בחדר הייתה לגמרי בצד, וגם אותה סגרנו כדי להיות בטוחות שאין סיבה פיזית לתזוזות הפראיות של הנר. מרוב התרגשות צילמנו את הנר, כשהלהבה שלו עולה לתקרה ומפייחת אותה, אך במצלמת פולרואיד של פעם.
את התמונות, לצערי, אי אפשר להעביר לספר, אך הן שמורות עימי.
מבחינתי זה היווה אישור לכך שיש איתי מישהו שמעביר באמת ידע ואני לא בודה זאת מ"מוחי הקודח". תגובות הנר היו עדכניות וממש נותנות תשובה כמו מטוטלת. בכל מפגש תקשור הדלקנו את הנר, קיבלנו את האישורים ואני צללתי לתפקיד הקולטת והמתרגמת. מדי פעם, כשפקחתי את עיניי ותהיתי, שוב הבהב הנר לאות אישור.
תופעה נוספת המקושרת עם נר:
זו התרחשה באחד מהמפגשים השבועיים של קבוצת תקשור אחרת, שבה ביקש להשתתף בעל של אחת המשתתפות, שסיפרה לו על "מופע הנר" שנראה בקבוצה, כאילו כך הישויות המדריכות בירכו אותנו לשלום בכל מפגש שבועי. בהיותו אדם מאוד סקפטי וביקורתי, שלגלג על אשתו המשתתפת ב"שטות הזו", הוא אמר שרק אם תסופק לו הוכחה הוא יפסיק לזלזל בה ובקבוצה.
הסכמנו לסייע לה ואישרנו את הגעתו לקבוצה. הוא הגיע וכולנו התכנסנו סביב השולחן, הדלקנו את הנר, כהרגלנו בקודש, וידאנו עבורו שהחדר סגור ללא מזגן או חלון פתוח. כהרגלנו, ישבנו במרחק מה מהנר והנר לא זז – האש כמו קפאה במקומה.
חיכינו וחיכינו והנר לא זז… מזמן לא ראיתי אדם מרוצה כל כך שקיבל הוכחה שהכול שטויות בדיוק כפי שהוא חשב.
רק אחרי שהבעל הלך, הנר הבהב בעוצמה… הישויות אמרו שבמכוון לא סיפקו לו את ההוכחה שדרש, שזו אינה דרכן לספק הוכחות, ואם ירצה מידע לגבי עצמו וחייו ישמחו לתת לו, אך לא בדרך זו שלא רק שלא תספק הוכחה, אלא תגרום לו להמציא משהו אחר שיסייע לו להישאר בשלו.
חוויה נוספת קשורה בנהיגה באמצע ליל חורף סוער בדרך חשוכה ומפותלת מאוד:
בחורף של שנת 1988 בשעה שתיים לפנות בוקר, נהגתי לבד בכביש הישן שהוביל בזמנו משכונת פולג לכביש 4, כביש שהיה מפותל מאוד וחשוך מאוד. היה זה ליל סערה, גשם זלעפות ירד ומאחר שהכביש היה בירידה, היו שלוליות גדולות בקטעים מהדרך.
נהגתי בדחילו ורחימו ופתאום הגעתי לקטע דרך נמוך יותר, שכיסה אותו ערפל סמיך כל כך שכבר בכלל לא יכולתי לראות את הדרך לפניי. אם קודם הייתי לחוצה, הרי שעכשיו נלחצתי עוד יותר… בצר לי פניתי לישויות המדריכות שהורו לי להירגע, בקשו שאמשיך לנהוג בשקט, משום שהרכב ואני נתונים במנהרת אור מוגנת. ממש יכולתי לחוש זאת פיזית, ואף על פי שלא ראיתי דבר, חשתי שאני נוהגת במנהרת אור ומובלת בבטחה. כעבור רבע שעה הגעתי לכביש המהיר, שם נפתח חלון בערפל והגעתי הביתה בשלום.
חוויה הקשורה בשינוי הטרמינולוגיה, המינוחים והשפה:
הכול התחיל מכך שהישויות המדריכות ביקשו שאשתמש במושג תקשור מלשון קשר/תקשורת, במקום במונחים שאינם בגובה עיניים היוצרים היררכיות ומרחק, כמו "מדיום".
הישויות המדריכות מלמדות שפה חדשה כמו:
הן מכנות את הבורא "אנרגיית האם" ומלמדות אותנו על מבנה יקומי מן הראשית, ומזכירות בורא ראשוני שאותו הן מכנות "אין" = המעט שמחזיק את הכול, שהכול נברא ממנו. את האנרגיות המרכיבות אותנו, הן מכנות תדרים בעלי אופי והיגיון, תדרים שנוצקו מהבורא הראשוני ומרכיבים את "אנרגיית האם" הבוראת אותנו וכל נשמה ונשמה. כל זאת כדרך על מנת להזכיר לנו את מהותנו הבסיסית ומקורנו. הישויות המדריכות מפרטות לכל אחד מהלומדים את מבנהו הייחודי, על מנת להקל עלינו את ההבנה שכולנו חלק מהבורא, בעלי קוד ייחודי משלנו, נבראים ובוראים בעצמנו.
* מידע מלא ומורחב יופיע בספרי הבא שידון בבורא הראשוני והתחלקות היקום, עד להיווצרותנו אנו.
תפקידן של הישויות המדריכות לעורר את הזיכרון על מקומנו ביקום ובקיום, להפוך את המידע הרוחני למידע בגובה העיניים האנושיות, על מנת לאפשר לנו לשנות תפישה. למשל, במקום קושי – להשתמש במונח "אתגר".
הנה תרגיל קצר המאפשר להבין יותר למה הכוונה בשינוי שפה כדרך לשנות הרגשה ופירושים:
1. התחברו למילה/מושג "קושי" ושימו לב להרגשה, למנח הגוף, לתחושה.
2. כעת התחברו למילה/מושג "אתגר" ושימו לב להרגשה, לתחושה, למנח הגוף.
הישויות המדריכות ממש ממציאות לאורך השנים מילון מונחים חדש, תוך כדי העברת המידע. הנה מספר דוגמאות:
מתארע (מלשון אירוע) = מתהווה/מתרחש בו־זמנית.
שכלוף = שכלול וחילוף.
מערצת = יוצרת ערוץ.
מרקם מציאות = סרט.
הארה במקום הערה. מאז ועד היום כמעט שנעלמו מהלקסיקון שלי ההערות משום שהחלפתי אותן, כעצת הישויות, בהארות.
חשבת פעם על ההבדל בשיח, בהתייחסות ובהתכווננות מתוך הארה במקום כהרגלנו מתוך הערה?