בכתבה זו המסכמת את שלושת הכתבות בנושא כתיבה מדיטטיבית בחרתי להתחיל בתקשור ישויות ספיראלת האור ואחר כך לשתף בחלק מההצעות וההדרכה לכתיבה על בסיס ספרי "ישויות מדריכות מציאות או דמיון"
ישויות ספיראלת האור:
"זוהי שנה של השלמת מעגל לכולנו מפני שחלקים גדולים יותר מרשת יחסי הגומלין היקומית מתגלים בכל עולם, מי יותר מי פחות. אתם יכולים לכנות זאת הגדלה של מיפתח זיכרון, התעוררות של תאי זיכרון, ידע, מודעות, תובנות, יכולות, כוחות וכיוצא באלה. בעצם, השלמת המעגל היא בחיבור שבין המוח האנושי למוח הנשמתי
או למוח האתרי, איך שתרצו לכנות זאת. המוח האנושי הופך להיות למתורגמן מלא של המוח האתרי. ובכך שכול אותם "מגדלורים", (כפי שאתם מכונים ואנו מכנים אתכם ואת כל מי שבחר להאיר את הרשת), מהווים מאסה קריטית המהדהדת לכל העולמות, בכל העולמות, הדהוד המעורר את זיכרון ההיות אצל כל בני האדם ב"כדור לימוד" ומגדיל את המאסה עד שהיא הופכת להיות קריטית. ה"גלגל" כבר מסתובב מהר, אין חזרה. כל מה שאתם רואים גורם ל"גלגל" להסתובב יותר מהר, מעורר את חווית האבסורד, (כפי שכבר אמרנו), וגורר אחריו שינוי מפני ש"הרוע" מיצה את עצמו, האופל מיצה את עצמו, "הטוב" מיצה את עצמו והגיע העת שאותו קיטוב בין "טוב לרע" בין "שחור ללבן" יתמוסס".
הדרכה, הצעות ומדיטציה לכתיבה מדיטטיבית
קיימים 2 חלקים במוחנו; החלק אנושי – הנושא את זיכרון הגלגולים האנושיים והמסקנות שהגענו אליהן בכדור הארץ, על מנת נוכל לתפקד בו ולמצות את בחירתנו דרך האישיות האנושית.
החלק הנשמתי הנושא את זיכרון הנצח, את עצם היותנו נשמה בגוף פיזי חלק מהבורא, אחת יחידה ומיוחדת, שהתחברה לגוף האנושי על מנת לממש עצמה.
ואורך הדורות ועל מנת לחוות את חיינו האנושיים במלא, התמקדנו בזיכרון האנושי ויצרנו הפרדה מהזיכרון הקולקטיבי של מהותנו.
הפעם, על מנת לחבר בין החלקים, הזיכרונות, אנו יוצרים אינספור כלים, כשהכתיבה המדיטטיבית היא אחת מהם.
על מנת לייצר חיבור המאפשר קשר בין המודע לתת ולעל המודע דרך כתיבה, עלינו להתחיל ברשות מודעת לתרגם ולכתוב כל תחושה, הרגשה, הארה או הערה. רשות מודעת לא לדעת עד שיודעים….
לאפשר לעצמנו לחוות מצב של מדיטציה בערות ולאפשר למידע לזרום ולזרום תוך כדי שאמו מייצרים חיבור בין המודע האנושי לתת ולעל המודע ש"מעבר לזמן ומקום, בזמן ומקום" כפי שאומרות הישויות המדריכות.
לכתוב ולכתוב, ולכתוב, לתת לאינטואיציה שלנו להוביל ולא להפסיק לרגע.
חשוב לאפשר מספיק זמן כתיבה. ככל שנותנים לזה יותר זמן, יש סיכוי שנכנס יותר לעומק ונגיע ליותר מידע. אני מציעה "להפליג" לתוך הכתיבה ולהמציא, להמציא, להמציא ולא לעצור, גם אם באמצע אנו מתנתקים. רק כשאנו נותנים לעצמנו מספיק זמן לשחרר, מתחילים להגיע ההקשרים.
יש לאפשר לאינפורמציה לעבור מבלי שאנו מפריעים.
כאשר כותבים כתיבה מדיטטיבית אני ממליצה לכתוב מבלי לשאול שאלות, פשוט לאפשר למה שנקלט להיכתב.
כמו כן, מבלי להיכנס לאסוציאציות ולפירושים. כיוון שברגע שנכנסים לאסוציאציות ופירושים כתוצאה ממה שנקלט, הידע והדעות שלנו נכנסים לפעולה, מתערבבים בנקלט ופעמים מפסיקים את תרגום קליטת הידע שמעבר. עלינו לאפשר למידע לזרום באופן בלתי אמצעי וחופשי עוד ועוד; כשאנו מפרשים או מתפתים לאסוציאציות, דומה הדבר למישהו המשתף אותנו בסיפורו, כשתוך כדי דבריו אנו מפסיקים אותו עם הסיפורים שלנו, עם הקונוטציות שלנו, במקום להקשיב לו…
הכתיבה מחברת אותנו לאותנטיות, לכל התחושות ההרגשות, המחשבות שעוברות. "להפוך את הכיס כדי שכל הפירורים יפלו", לא לדלג על דבר, לרשום הכול, מחברת אותנו לזרימה הטבעית והפשוטה כילדים.
עלינו להרשות לעצמנו לכתוב את כל ""השטויות"" וכל הסיפורים שעוברים לנו בראש. מדובר בפעולה של שחרור כל העכבות שלנו, ולא משנה אם זה כן נכון, לא נכון, או מה יחשבו. זהו סיוע מעולה להורדת הקליפות וכל מה שעוצר אותנו מלתרגם את מה שאנו קולטים. אנו מרחיבים את שדה הקליטה, הרגישות והרשות ומאפשרים לרגישות לבוא לידי ביטוי.
כתיבה מדיטטיבית קשורה בהקשבה טוטאלית וברשות לכתוב את מה שאנו קולטים, מרגישים, חשים, מה שעובר בראשנו. הכל עניין של אימון. הישויות המדריכות אומרות לנו: "החיים מגרש אימון וככל שאתם מתאמנים יותר אתם מיומנים יותר".
האימון מייצר נסים ונפלאות גם בחיי היומיום; כתוצאה אנו הרבה יותר קשובים, הרבה יותר רגישים, בו זמנית גם בעמדת ה"צופה" וגם בעמדת ה"חווה". דבר המאפשר יצירת ערוץ שלאט, לאט נפתח המאפשר את הגדלת הקליטה ותרגומה "לגוף הסרט". בנוסף, אימון בכתיבה מסוג זה, משפר את היצירתיות שלנו בצורה בלתי רגילה היות והחלק האנושי כל הזמן פתוח לקלוט מידע.
בתקופות שדברים מציקים לנו ויש לנו התלבטויות ניתן להתחיל את הכתיבה מכתיבה אינטואיטיבית קרי, מההתלבטויות שלנו על מנת לשחרר את עצמנו, אך הרעיון הוא "לא לעבור לגור שם", אלא לעבור לכתיבה מדיטטיבית, קרי, לפתוח את עצמנו בכתיבה אל מעבר למה שמציק שכבר דשנו בו, על מנת שנוכל לקבל פתרונות, רעיונות ולא נשאר שבויים באותו מעגל ידוע.
בהתחלת האימון שלי בכתיבה מדיטטיבית חוויתי משהו שמנע ממני לכתוב כמו למשל; זלגו לי דמעות של עייפות ורציתי לישון, ישבתי לכתוב אחרי שינה טובה וחשתי עייפות כאילו לא ישנתי יומיים…. הבנתי שאלה הטריקים של המוח האנושי המבקש להישאר בגבולות המוכרים שלו ומגן עלי מפני דברים לא ידועים ואולי מסוכנים מלהיכנס לתוך המציאות. לכן הרציונאליות הזאת נכנסת,
כמו כל אנרגיה הנלחמת על התזונה שלה שלא תכחד.
"אני הבוס" = אני הנשמה מנחה את הגוף.
על מנת לכתוב אני ממליצה:
א. לקבוע עם עצמנו פגישה ביומן לפחות פעמיים בשבוע באופן מסודר, להתייחס אליה כאל פגישה חשובה, אליה אנו מחויבים ואותה מקיימים.
ב. למצוא את המקום וליצור את התנאים בהם נוכל לכתוב. דבר השונה מאדם לאדם; ישנם אנשים שנכון להם להיות במקום הומה, רועש, של הרבה אנשים, היות וכך הם מרגישים מוגנים להפליג עם דמיונם ולכתוב. ישנם אחרים הזקוקים לכורסא שלהם, למקום שקט בבית או בטבע וכדומה, כך שהם יוכלו להיפתח לכתיבה.
ג. לקחת נשימה עמוקה, להיכנס למצב של בהייה בלא כלום וברגע שמתחילים לעלות מחשבות, תחושות, הארות בראש לרשום הכול.
נשאלתי לא אחת על ידי תלמידים מדוע הם מתחברים בקלות לכתיבה מדיטטיבית בקבוצה ובבית יש להם המון עיסוקים והם לא מגיעים לזה. על הבסיס הזה ההצעה הבאה:
דמו את עצמכם ישובים בקבוצה וכך האנרגיה של כולם תשרת את כולם.
כלי עזר לכתיבה מדיטטיבית
בהייה בלהבת נר – אחת הטכניקות שעוזרות לכתיבה מדיטטיבית היא להסתכל על להבה של נר, לבהות לתוכה ולכתוב.
לרשום את כל הדיאלוגים שיש לכם עם עצמכם, עם השכל האנושי התבניתי.
"יהלום הידע" – דימוי שנתנו הישויות המדריכות המתאר את ספריית הידע, כאמצעי לדליית מידע. הוא מתואר כיהלום ענק שקוף יפהפה, מלוטש פאות, פאות, מואר, מואר, כשכל פאה ביהלום מקבילה לערוץ בספרייה.
"יהלום הידע" אמור לשרת אותנו בכתיבה מבלי שיש לנו איזושהי בקשה או מטרה ספציפית לכתיבה, מבחינת צורך ידע מסוים היות והכוונה היא שנכתוב מבלי לדעת מה, איך, למה, מדוע עד שהידע אינו נרשם. כך שלא תהיה לנו דעה, אמונה או קביעה מקדימה, כך שנוכל לתרגל פתיחות קולטת ומתרגמת. הוא מחבר אותנו לידע הרלוונטי לנו שחשוב לנו לדעת אותו, מבלי שאנו יודעים זאת מראש. אין לנו מושג איזה מידע יגיע, לא שאלנו שאלה, אנו מחוברים לספרייה הקוסמית ו"מקיאים" את המידע שמתקבל. כותבים הכול, כל הרגשה, כל תחושה, כל הארה, כל אסוציאציה. לא מפסיקים לכתוב.
בכתיבה מדיטטיבית אנו מעבירים ממישור הסרט הדמיוני למישור המחברת. בצורה כזו אנו פורצים את הדרך לידע שלנו. רושמים כל מה שעולה, את כל הקונוטציות שעולות לנו, עם כל ההקשרים העולים תוך כדי.
עלינו להיות מוכנים לכתוב "שטויות" למרות שבסופו של דבר אלו אינן שטויות. אלא שהתחושה יכולה להיות מביכה, שזו המצאה, אך עלינו "לעבור את גשר הבושה", כמו שאמר פעם תלמיד שלי.
כלי עזר אחרון חביב לעת זו, מדיטציית כתיבה:
מדיטציית כתיבה מדיטטיבית לדליית מידע
נעצום את העיניים ונשב הכי נוח שאפשר………………………………………………
נמקד את תשומת הלב שלנו על הנשימה….. נמלא את הבטן… הריאות… נעצור רגע, נשחרר……. ניקח שלוש נשימות עמוקות כאלה, כל אחד בקצב שלו ובזמן שלו………………………………………………………………………………………
נראה "עמוד האור" יורד, נעמד מולנו, מקרין את האור שלו בעוצמה לכל תא ותא מתאי הגוף והאאורה שלנו עד שהשדה האנרגטי שלנו מתמלא לחלוטין…..
…………………………………………………………………………………………………
אנו בתוך פירמידה של אור….. "עמוד האור" גם בחוץ וגם בפנים…………………..
"עמוד האור" מאפשר לנו לפרוש כנפיים, הוא העוגן שלנו, ואנו גולשים במעלה "עמוד האור" ופורשים כנפיים דמיוניות ענקיות הנושאות אותנו לספרייה, בדיוק לאותו אגף בספרייה שנחוץ לנו כרגע. אנו לא יודעים מה נחוץ לנו כרגע במודע. אנו לא חושבים, אנו מרגישים, חשים…………………………………………………
……………………………………………………………………………………………….
אנו מגיעים לאגף שמחכה לנו בספרייה וכותבים כל מה שאנו מקבלים בלי לסנן אף תחושה, אף מילה, אף הרגשה בלי קשר להיגיון, פסיקים ונקודות. פשוט כותבים בלי הפסקה כל מה שאנו חשים מהחיבור הזה לאגף בספרייה…………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………….
…………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………
ניקח לנו עוד כמה דקות לרשום, לרשום ולרשום, לא להפסיק…………………….
…………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………………
ככל שההקשבה גדלה המידע גדל, זה לא נפסק, אלא אם כן אנו מפסיקים אותו זה מתרחב כמו במעגלים, כמו שזורקים אבן למים……………………………..
נסיים את מה שיש לנו עוד לרשום……………………………………………………… דומה הדבר להתחברות ל"יהלום הידע" שמושך אותנו לאן שמושך אותנו. הוא מאפשר לנו לפתוח ערוצים שלא העזנו לפתוח ולא ידענו שקיימים, שמסייעים בידנו כרגע………………………………………………………………………………….
אנו חיים בעולם של תבניות וכמעט לא זזים מהתבניות האלה ימינה ושמאלה. כשמתחברים לעולם הדמיון יוצאים מהתבניות ורואים את הדברים מנקודת מבט אחרת. זה כמו לעמוד בקצה ההר. אם לא נתרגל להעביר את המידע הזה, הוא לא יעבור, הוא לא נכנס בתוך התבניות, תפקידו להרחיב אותן. זה תהליך של הארת והערת המוח. אנו בתהליך של הרחבת יכולת השימוש בזיכרון שיש לנו. השינוי שאנו עוברים הוא להאיר ולהעיר את המוח האנושי, לא נוכל לעשות זאת אם לא נכתוב את כל מה שאנו מרגישים ונשחרר את כל המחשבות , ההארות והתחושות.