אנו מצויים בתהליך השתנות מואץ המשפיע על חיינו ומטלטל אותם כך שנפתח את מודעותנו אל מעבר לידוע ונפסיק לשחזר את המוכר. בתהליך זה גוברת גם הרגישות הקולטת, בכלל ובפרט אצל כל מי שמפתח מודעות רוחנית, מתרגל מדיטציה ומפתח את היכולת להשתמש באינטואיציה ככלי להרחבת הבנות, תובנות ושינוי מהותי בתפישת העצמי, המציאות והחיים.
בשיחה עם תלמידים שנערכה לאחרונה נשמעו תיאורי מצבים דומים אותם הם חווים בחיים עצמם ובפרט בזמן תקשור או מדיטציה. הם תיארו מצבים בהם רמת הרגישות מאד, מאד, גדלה וגדולה, שמלווה לעיתים בתחושות גופניות, שלא תמיד ולא בהכרח, מרגישים נוח אתן. לדבריהם זה בא למשל בתגובתיות, או תגובות שכבר כאילו רוסנו לפני הרבה שנים והן שוב "מתפרצות" כאילו בלי שליטה. עולות תחושות של אמת פנימית שאין אפשר להתכחש להן יותר, שלא תמיד ולא בהכרח עומדות בקנה אחד עם מה שהם חונכו שיפה, או מותר לומר או להרגיש.
הרגישות הקולטת העולה, מתבטאת בהרבה רמות למשל;
חלומות רבים, כולל חלומות בהקיץ.
הקליטה נעשתה יותר רחבה ורב רובדית.
תחושת תגובות לנקלט כאילו הוא מובן תחושתית, גם אם הדברים אינם מוכרים למודע האנושי ותחושה מוזרה של "מנין לקחתי את זה, איך אני יודעת?"
התעוררות תחושות דז'ה-וו, או הרגשת ידיעה על דברים, אנשים ונסיבות, כאילו ""משום מקום"".
המידע שנקלט ממשיך להעסיק במשך שעות ארוכות ומעורר צורך להבינו ולקשרו למציאות, מעורר חקר, שיחה וכד'.
כל אלה מהווים חלק מהתגובות הנובעות כתוצאה מהתרחבות הקליטה, המתערבב עם צורך המוח המודע להישאר בשליטה, במוכר ובידוע למען הגנתנו וביטחוננו.
אך, התוכנה האנושית הלינארית המקובלת, המחושבת/מחשבת, מכלכלת תגובותיה, התייחסותה ומעשיה על בסיס הגיוני, מאוימת ולמעשה מתמוססת במובן שאנו מפסיקים להחזיק בה, בדעות, באמונות ובקביעות ומגלים תפישות ויכולות חדשות. גם הטכנולוגיה מסייעת מאוד לשינוי זה, דרך גילוי עולמות, אמצעים שקודם לא היו ידועים.
אחת התופעות קשורה לזיכרון. אנחנו שוכחים הרבה דברים, (גם הצעירים ולא רק המבוגרים), פחות ממוקדים, הסדר הלינארי מופר. לדברי הישויות המדריכות השינוי החל עקב הגברת הרגישות והאינטואיציה בהתאם, גוררת אחריה שינוי בשליפת הנתונים משליפה לינארית להקשרית מעגלית. במילים אחרות האינטואיציה מביאה אל פתחנו את התשובות, המידע, הרלוונטיים כל רגע נתון משום שהיא פורצת את גבולות תוכנת החשיבה הישנה. דומה הדבר להחלפת כרטיס זיכרון ממאה גיגבייט למאה טרה…. עלינו פשוט להתאמן בהקשבה לחושים העל-חושיים ולאפשר לנו לתרגם את הנקלט למילים ולמשמעות חדשה ורלוונטית.
הישויות המדריכות מזכירות לנו ש"הכול מתנהל בסדר שלו". סדר שקשור בהשתנות שקורת מאליה. עלינו לזרום וללמוד להיות נוכחים בעכשיו. להתחבר לגמישות, להיענות, להשתנות מתמדת תוך הגברת ההנהגה וויתור על החזקה/שליטה. להפסיק לפעול על אוטומט. זהו תהליך המערער את התוכנה הישנה ופורץ דרך לתפישה/תוכנה, חדשה.
אנחנו נמצאים בתקופה של שינוי מאד מסיבי, של פריצת גבולות, הגנום האנושי משתנה, והשינוי מערער את כל מה שנשענו עליו קודם לכן, בכל תחומי החיים; במדע, ברפואה וכד' מתגלות תגליות ואפשרויות המערערות את הידע הקודם ופורצות את גבולות היכולת המודעת.
מבחינה אנושית "השטיח" נמשך מתחת לרגלי העולם הישן, המוכר והידוע, מתחת לרגלי המון אנשים בכל מני שטחים, דבר המכוון למציאת פתרונות חדשים, מכוון לשינוי. לא עוד מאותו הדבר.
תקופה זו יכולה להיות מאופיינת בהפכים כמו למשל בעייפות לעומת עודף מרץ, בשכחה ועוד תופעות פיזיות ורגשיות במובן של היכולת להודות שאנחנו מתעצבנים, כועסים, מגיבים ועוד דברים שחשבנו שהם מזמן בשליטתנו ומסתבר שלא, למרות שזה לא בא מאותו מקום שהיינו בו לפני עשר עשרים שנה.
זה משהו קולקטיבי שאינו קשור רק אלינו באופן אישי. הוא קשור באופן אישי במובן שאנו מפתחים את יכולת הקליטה אך, המוח האנושי אינו מכיל אותה במלואה. יש עדיין הבדל בין המוח האנושי ובין מה שהוא מסוגל להבין, לתרגם ולצורך שלו בשליטה לבין המוח האתרי, הנשמתי, "מהות האור" שיודעת שהכול בסדר, הכול בתדר.
מי שבחר להרחיב את המודעות והרגישות שלו במודע הלכה למעשה, השינוי עובד עליו בעוצמה גבוהה. הרגישות היא כמו זרקור גדול של אור שמורה לנו פי מיליון יותר ממה שהמוח האנושי והחושים הפיזיים יכולים לקלוט. אנו אמורים להשתמש במערכת הרגשית שלנו כזרקור של אור. כשהמערכת הרגשית נפתחת להיות זרקור של אור שקולט כמו "מהות הרגש הבסיסית" (המהות התחושתית הנשמתית או כפי שכינו אותה הישויות המדריכות בעבר, "שעון הרגש"), נפחית את העיסוק בפגיעה, בעלבונות, בביקורת או שיפוט, נתחבר להתבוננות משתאה, ניטרלית יותר ויותר, מכיוון שיכולת הקליטה וההכלה מתרחבת עד כדי שינוי הפירושים, הנובעת מיכולתנו ההולכת וגדלה לקחת בחשבון ולהתחבר לתמונה גדולה ורחבה פי כמה וכמה.
זוהי תקופת מעבר מתפישה שהתקבעה לה מי יודע כמה עידנים לתפישה חדשה שעדיין אינה לגמרי ברורה ומוגדרת. עדיין לא נפתח הזיכרון של הניצוץ שאנו במידה שמאפשרת לנו להשתמש במנהגי הארץ במקום שהם ישתמשו בנו. המעבר מביא מצד אחד להבנות ותובנות חדשו וכתוצאה, להתנהגויות חדשות כשבד בבד הדפוסים הישנים מתעוררים לפעולה.
לפעמים אני מגלה תגובה שלי שנובעת מהתבנית הישנה וישר נכנס משהו חדש שגורם לי להבין זאת אחרת, הכול עובד במקביל.
עדיין יש להרבה מאתנו תגובה כפולה להרבה מאד דברים ולחלק מהדברים כבר אין.
מי שנמצא בשני המקומות ומגיב אוטומטית תגובה שנובעת מהתבנית הישנה, יכול תוך מספר שניות ,לשנות לתגובה אחרת שנובעת מצורת חשיבה ותפישה חדשה. יש לקבל זאת שאנחנו בני אדם ומותר לנו להגיב כפי שאנו מגיבים תוך מודעות לכך שיש לנו את היכולת לשנות את התגובה ואיננו "עוברים לגור שם".