ישנן בעולמנו נשמות שבחרו להיוולד לכדור הארץ ולהיות חלק ממה שהישויות המדריכות מכנות "אנשי המאסה הקריטית לשינוי". מדובר קודם כל בשינוי תודעתי אישי ודרכו לעולם הסובב. תפקידם לעורר בעצמם ובאחרים במודע הכרתי, את הזיכרון של היות כולנו נשמות בתלבושת אנושית. קרי, שהגוף האנושי הוא כלי למימוש המהות האלוהית. כל אחד בדרך ובחלק שלו בתהליך.
הישויות אומרות ש"אנשי המאסה הקריטית מהווים את הגב של הרוח, גב השינוי בבחירתם לתת לגיטימציה וגיבוי לשינוי מודע, קודם כל, כל אחד בתוך עצמו".
זהו תהליך מורכב הכולל השתחררות מדפוסי חשיבה, שהיו ועודם, אופייניים לחיים בכדור הארץ. זהו אתגר ענק וזו הצלחה מאד גדולה, להפסיק לאחוז בדעות אמונות, קביעות, פירושים והשגות על עצמנו, העולם והחיים. להפסיק לנהל את חיינו מתוך כך, להרפות אחיזה מביקורת ושיפוט תוך גילוי וחיבור למהות האור, לניצוץ שאנו, שלבש גוף פיזי על מנת לאפשר זאת ובכך להשפיע על הסביבה.
החיבור לרוח קיים ומחובר לחומר מעצם ההיות, שהרי אם לא כן לא היו מתאפשרים חיים בגוף. אך החיים בגוף יצרו כמו "בועת חיים" נפרדת מהרוח, שיצרה אותם מלכתחילה… בועה אותה בחרו "אנשי המאסה הקריטית" לפוגג על ידי יצירת קשר מודע לרוח, הסכמה להקשיב לאינטואיציה, להכוונה הפנימית, על ידי פתיחת מה שהישויות מכנות: "זיכרון ההיות קרי הזיכרון המודע להיות כולנו ניצוצות אלוה ממעל בתלבושת אנושית".
חשוב לזכור שגם כשאנו כבר מודעים ומקשיבים להכוונה האינטואיטיבית, זה כרוך בתהליך סנכרון של הרבדים; הפיזי, הרגשי, המנטאלי והרוחני, מהם אנו מורכבים בחיים האנושיים. הידיעה עדיין לא אומרת שביכולתנו לנהוג על פי הכרה זו כיוון שעל מנת לנהוג על פי ההכוונה הפנימית לא מספיק להיות מודעים אליה. עלינו לשחרר את כל מה שמעכב אותנו מלנהוג על פיה.
המודעות להכוונה הפנימית היא כפתיחת דלת אל עולם אפשרויות חדש, אך שוב, זהו תהליך. אין זה אומר שאנו יודעים מה לעשות עם הדברים, או שבשלה העת מבחינתנו. גם אם הבנו, ההפנמה יכולה לקחת זמן.
אך עצם המוכנות של החומר (התודעה האנושית), להקשיב לרוח, כבר יוצרת שינוי אדיר ובעולם החומר זה כרוך בתהליך, אותו באנו לייצר. תהליך המאפשר שינוי תפישה, התייחסות, חיים.
אני מאחלת לי ולכולנו שנקבל את העולם הזה על כל תהפוכותיו וקשייו, על כל ההתנגדויות שבו, האלימות והעיוורון ובאותה מידה על כל הדברים המופלאים והמרגשים, היפים והאסטטיים שבו, כעובדה, הנובעת מתפישת עולם מסוימת. נקודה.
קרי, להכיל במודע שעולם החומר מתפקד כבר מיליוני שנים על מיפתח זיכרון קטן שייצר תבנית יצוקה של חיים שבחרנו באומץ ענק לפרוץ אותה, להעיר ולהאיר מתוך היזכרות הכלה וקבלה של מה שיש, כמו שיש ועל הרשות לגלות עוד מהיש. להפוך עוד אין ליש, גם בדברים הכי קטנים.
ככל שהמסך עולה ו"זיכרון ההיות" מתעורר למודע, עוד יותר אור ידיעה נשפך למודעותנו ויצר הבריאה והיצירה מתחיל לחגוג ואנו מגלים יצירתיות בלתי נידלת, משנה חיים.