לפני הרבה שנים הגיע מידע על אהבה שהישויות המדריכות דימו לפעימת הלב, כהקבלה למערכת התקשורת אותה הם מכנים אהבה; הלב לוקח את הדם מכל הגוף, יש מרווח ואז שולח אותו לכל האברים.
הם הקבילו את הפעימה לזרימת מידע. המידע מהיקום נכנס אלינו, מתעכל ויוצא לסובב והדגישו שזוהי פעולה אוטומטית שקורית כל הזמן, גם כשאיננו מודעים לה.
כלומר, יחסי הגומלין בינינו לבין הכול, ובין הכול לביננו, כי כך הכול עובד, מתרחשים מעצם ההיות. כבר לפני הרבה שנים הסבירו לנו הישויות המדריכות שזו פירושה של אהבה ביקום, על מנת לעזור לנו להבין שהמידע הנקלט ועובר כל העת באינטראקציה מתמדת פירושו אהבה.
אנחנו תופשים ומפרשים אהבה בכדור הארץ בשונה ממהותה הבסיסית, הקשורה לתקשורת בלתי אמצעים מתמדת, לתחושת ביטחון בסיסית, ערך בסיסי, שייכות, הקיימים ומתקיימים מעצם ההיות.
המודעות לכך חשובה מאין כמוה כיוון שברגע שאנו מפנימים שאהבה = יחסי גומלין של הכול עם הכול, מתאפשרת חוויית פתיחות קולטת, תחושת ביטחון מיטבית, תחושה שלעולם איננו לבד, לעולם איננו מחוסרי תשובות, לעולם מתקיימת הכוונה, נולדים כל העת רעיונות שעומדים לשירותנו 24/7, 365 ימים בכל שנה, עלינו רק להפנים, להקשיב ולתרגם!!!
הרעיון שדרך המודעות למהות האהבה אנחנו מגלים במודע שכל אחד מאיתנו, מעצם היותו, אחד יחיד ומיוחד וחלק מהכלל באותה המידה וכולנו ייחודים המשרתים זה את זו במערכת יחסי גומלין, רשת של קשר שכמעט ואיננה נראית לעין אנושית שהישויות מכנות אהבה.
מכאן, שבבסיס הכול אהבה. גם כשהנבט פורץ מתוך האדמה, זה אקט של אהבה. הכול אקט של אהבה.
האנרגיה הזו של אהבה יוצרת את כל מה שנברא. קרי, אלוהים זו אהבה.
בתקשור הבא מסבירות הישויות על אהבה ביקום שאעביר לכם בשני חלקים מפאת אורך התקשור וההסברים.
מאחלת קריאה מיטיבה, מועילה ומהנה.
תקשור על אהבה וקשר, ביקום ובקיום:
ישויות ספיראלת האור: "אהבה ביקום = יחסי גומלין בין הכול להכול. אהבה ביקום = פעימה קולטת ומשדרת, המקושרת למה שאתם מכנים דומה מושך דומה ומשלים, לחוק היקומי שהדבר הקבוע ביותר ביקום הוא השינוי. מתקשרת לחוק הבסיסי של תנועה ותנודה עליו מבוסס היקום כולו.
בזמנו דיברנו על תנועה ותנודה בהקבלה לאהבה; התנודה במובן של תהודה, אקו, הדהוד והתנועה במובן של התרחשות מתמדת מהדהדת ומפעילה כל יצור נברא, להגשמת הפוטנציאל האצור בו מעצם היותו.
יחד, התנועה והתנודה, יוצרים לדוגמה של אהבה ביקום והתנהלות רשת התקשורת בכל קיום, את האדוות על פני המים. כך שלמעשה עדיין אין קשר בין הפירוש האנושי לאהבה, לזה היקומי, המייצג יחסי גומלין זורמים בין הכול להכול, היענות אינסטינקטיבית מתמדת, הזנה מתמדת מהאחד לשני, לשלישי, לרביעי… ומהרביעי לשלישי, לשני, לראשון… וזוהי רק דוגמה להבנתכם הליניארית.
מדובר על אינטימיות מלאה, על מידת קרבה ומרחק מדויקים בכל רגע נתון של זמן, מפני שהמפגש והפרידה מתארעים כל הזמן. אך למעשה, כל סוגי היחסים ביקום, לא רק ב'כדור לימוד', הם תוצר של אהבה, דבר שמאוד קשה למוח האנושי לקלוט. כולנו תוצר של אהבה, גם אם לאורך מסע הגשמתנו אנו מופיעים בתפקידים הנתפשים קשים, או כואבים. כל אחד מאיתנו הוא ניצוץ אלוה ממעל, חלק מהפעימה הכוללת, מהדהד מ… אל… כל הזמן. כלומר, אותה תחושה מלווה את הנשמה לאורך דרכה ב'כדור לימוד' בגוף פיזי ומניעה אותה להשלים את בחירתה גם כשחווה קושי רב. מה שמוביל אותה, בין שבמודע ובין שלאו, הוא געגוע, כמיהה, רצון לקשר אולטימטיבי שאיננו ממש ולא בהכרח, מוגדר, בהיר וברור. מתוך זיכרון האחדות ממנו נוצקה, הגעגוע הוא לאחדות ניגודים הרמוניה שלמה, קרי, לאותם יחסי גומלין זורמים בלתי פוסקים בין הכול להכול.
הפער שבין תפישת העולם האנושית, הראייה האנושית, לבין תפישת המהות הקוסמית הנשמתית מתבטא בעוצמה, כל עוד אין ערוצי תרגום = מודעות הכרתית למהות הבסיסית, המאפשרים את חוויית הנשמה בגוף בצורה אחרת, כפי שמתחיל להתארע לאט, לאט היום הערוצים נוצרים ונפתחים.
עדיין אצל הרבה מאוד אנשים. יש כמיהה לאהבה, התייחסות, לקשר אולטימטיבי, ה""מתחפש"" לפיצוי על העדרו – כשלא ניתן להגדיר בדיוק את הכמיהה והגעגוע הפיצוי מתבטא ב"דברים" (חומר), מעמד, או אלמנטים חיצוניים שקשורים לזמן ומקום.
כל עוד אין יכולת לתרגם את הצורך לשייכות האולטימטיבית, את הצורך בזרימה חופשית, במילים ומעשים כתוצאה, הפיצוי חוגג.
כשמדובר על יחסי גומלין בין הכול להכול:
1. מדובר בקבלה מלאה מעצם ההיות.
2. בחופש של תנועה ופעולה שאינם מוגבלים.
3. ברשות של כל אחד להיות הוא במאה אחוז, מעצם היותו.
4. ובתולדה הנוצרת מהקשר עכב השכחה שאני = אנחנו. הרבה פעמים בשל השכחה שכל ייחוד הוא חלק מהאחדות והדחף המולד להגשים ולממש את הייחוד, נוצרים מאבקים למשל, בין בני זוג הנאבקים על זכותו המולדת של כל אחד להיות "הוא". כמה לכל אחד מותר להיות "הוא", אם בכלל… תוך אי שימת לב להדהוד על המסגרת המשפחתית והשייכות לקבוצה. זה עדיין אחד מהמאבקים הגדולים ביותר ב'כדור לימוד', בין אני לאנחנו.
נאמר שני דברים בנוסף:
1. שהנשמה, מעצם היותה, משרתת את כולם ואת הכול למרות ומתוך כך שהיא משרתת את עצמה.
2. שהשרות, שהיא משרתת את עצמה ומשרתת את כולם הוא מעצם היותה חלק מהבורא, נבראת ובוראת, על מנת לממש את פוטנציאל הבורא בנברא, דרך הנברא, קרי דרך מימוש הצופן שלה הלכה למעשה".
דורית: הנשמה מעולם לא נפרדה באמת מהבורא, הכול אשליה. כלומר, כל רעיון ההיפרדות זו אשליה לצורך. כולנו "אחד".
תשומת הלב שלנו כבני אדם, המיקוד, בעיקר בגוף הפיזי ב'כדור לימוד', הוא במה שאנחנו חושבים שהוא "אני" בהוויה האנושית. אך גם מראשית הדרך המיקוד הוא בלידה, בהיווצרות האינדיבידואלית. וברגע שהמיקוד הוא בלידה ובהיווצרות האינדיבידואלית, חל נתק מבחינה פסיכולוגית, מבחינה רגשית ומבחינה מעשית, אך למעשה זוהי אשליה.
אשליה במובן שאינו נצחי, אמת לרגע נתון של זמן, זמנית, לא נצחית.