"מוות קליני" פירושו שאדם "מת לרגע" וחוזר לחיים – 14.10.2021

"מוות קליני" פירושו שאדם "מת לרגע" וחוזר לחיים. קרי, הלב מפסיק לפעום אך המוח עובד. תופעה זו יכולה להתרחש בעקבות ניתוחים, תאונות, אובדן הכרה וכד’. "מוות קליני" מאפשר התעוררות עם מודעות חדשה.
ברגע של "מוות קליני" הנשמה יוצאת מן הגוף, נפגשת עם המדריכים שלה או עם אנשים אחרים שכבר נפטרו, למשל: אבא או אימא, שמוסרים לה איזשהו מסר להמשך חייה עלי אדמות.
בזמן הניתוק הנשמה מתחברת אל האור, אל ההרגשה של מקום שכולו טוב.
חווית "מוות קליני" מאפשרת שינוי עוצמתי מאוד ובדרך כלל דרמטי של מצב תודעה. היא מזכירה לנו שהחיים בכדור הארץ זמניים ועל כן חשוב ומומלץ מאוד להגשים חלומות ורצונות!!!
החוויה פותחת תאי זיכרון של התוכניות והבחירות האופציונאליות שעדיין לא מימשנו, שאנו עדיין מתעכבים או נמנעים מלממש.
בעקבות האירוע, האדם "פתאום" יכול לעשות את השינוי. זה נותן לו את הכוח ואת הדחף לעשות את השינויים שהוא בחר לעשות; מבחינת כיוון מקצוע, מבחינת התנהלות, אדם יכול לקום ולעזוב את כל מה שהיה קודם, לחזור בתשובה, או לחזור בשאלה ועוד.
חברה שלי חוותה "מוות קליני" עשרים שנה לפני שהיא נפטרה. כתוצאה מהמוות הקליני היא התחברה למיסטיקה והפכה למתקשרת מעולה. עד אז היא הייתה כל כולה מכוילת על חומר בבחינת: " "What You See Is What You Get
שמעתי סיפור מקסים המדגים את השכחה ואת הצורך בחוויה שתעורר את זיכרון הבחירה: בסיפור מתוארת נשמה בדרכה לכדור הארץ, יורדת בספינת חלל עם מדריכיה ומלוויה, המנחיתים את הספינה על פני המים. הנשמה לבושה בתלבושת של אמודאים/צוללנים, כהקבלה לגוף הפיזי.
רגע לפני שהיא קופצת למים העמוקים לחפש את ה"פנינה" שלה = ההיוולדות לעולם הזה, ייעודה ומטרתה, היא נפרדת ממלוויה בחיבוקים מתוך ידיעה ברורה שעוד מעט, ממש בקרוב, היא תפגוש אותם שוב ושעליה רק "רגע" למצוא את ה"פנינה" בתוך החול, כשהיא יודעת בדיוק מה עליה למצוא והיכן.
אך… כשהיא צוללת לתוך המים (הלידה לכדור הארץ), הזיכרון מתחיל להתערבל ולהיטשטש וכל חייה היא עסוקה, במודע ושלא במודע, בחיפוש אחר הפנינה. הספינה, על כל חבריה מברכים אותה לשלום ותשוב על מנת להחזיר אותה הביתה בתום מעבר החיים בכדור הארץ.

זהו תיאור מקסים בעיניי, של הידיעה מראש לאן ולאיזו מטרה אנו נולדים והשכחה האופפת אותנו עם החיבור לגוף הפיזי בכדור הארץ.
כיוון שכך, לעיתים, על מנת למצוא את הפנינה, אנו חווים "מוות קליני" שישיב לנו את הזיכרון המיוחל לשמו נולדנו לחיים הנוכחיים – אנו נותנים לעצמנו, בלא מודע, שוק על מנת להיזכר במה ששכחנו לפני שצללנו לתוך המים העמוקים, לכדור הארץ. מכאן שניתן לתאר "מוות קליני" כטיפול בהלם, כשוק, שהנשמה נותנת לעצמה, על מנת להיזכר; אירוע חזק שפתאום פותח את התודעה ומאפשר לראות דברים ממקום אחר, ובכך מתאפשר גם השינוי הלכה למעשה.
המדריכים יכולים לעזור לנו לזכור את המשימות שלנו, אך לשם כך עלינו להתחבר אליהם.
על תופעת המוות הקליני נערכו המון מחקרים, נחקרו עשרות אלפי אנשים שאותם המשיכו לחקור גם שנים אחרי האירוע, לקחו מהם עדויות מייד כשהם התעוררו מהמוות הקליני, ועקבו אחריהם מספר שנים. כולם, ללא יוצא מן הכלל, עשו שינוי, אם מיידי, ואם במשך הזמן.
זוהי אולי התופעה היחידה שמספקת הוכחות ממשיות לקיומם של דברים מעבר לחיים בכדור הארץ. על פי המחקרים התברר, שלכל האנשים שחוו "מוות קליני" ישנם תיאורים דומים וכמעט זהים; כולם מתארים, בדרך זו או אחרת, מנהרה של אור ממגנט, מרגיע, נעים, מחבק, חלקם סיפרו ששמעו מוסיקה שמימית או צורמת, וחלקם דווחו על כך שהם ממש לא רצו לחזור. שני ספרים עכשוויים מופלאים בנושא: ״הוכחה לגן עדן״, מאת דר׳ אבן אלכסנדר, ״מתה להיות אני״ מאת אניטה מורז׳אני.
עליי לציין כי ההתייחסות "למוות הקליני" סובייקטיבית מאוד. האדם נמשך לאן שהוא נמשך כשזה קורה, על פי רמת המודעות שלו.
חלק מהאנשים דיווחו שהם ריחפו מלמעלה וראו את הגוף שלהם, את הניתוח, את כלי הניתוח, ובזה הם גם מביאים הוכחות לכך שהם באמת ראו. חלק מהאנשים סיפרו שהם ראו את האור וחלקם גם זיהו את מה שהתרחש בזמן "המוות הקליני" בסביבתם הקרובה וגם התחברו לאור.
אחד ראה ענן שהוא קצת יותר כהה, אחר תיאר את האור כמנהרה, אחר כספירלה של אור. התיאורים מאוד סובייקטיביים, אך כולם מדברים על האור בקצה המנהרה ועל המפגש עם האור כאנרגיה נעימה מאוד, שעל אף היותו חזק ובהיר מאוד, אינו מסנוור.
חלק מהאנשים תיאר קולות של מלאכים. חלק דווח ששמע קול צורם. הרבה מהנחקרים סיפרו שפגשו ודיברו עם אנשים שכבר נפטרו, קיבלו הוכחות שיש חיים אחרי החיים מהמפגש עם הוריהם, סבתא וסבא, אנשים שנפטרו זמן קודם לחווייתם – הם ראו אותם בריאים ושלמים וקיבלו מהם מסר או מידע שימושי כהכוונה.
כאמור, כל חוויה ייחודית מאוד, אך יש מן המשותף בכולן.
חלק גדול מהאנשים שחזרו מחוויית "מוות קליני" הסבירו את סיבת חזרתם בכך (אף על פי שהיה להם מאוד מאוד טוב, מחבק, מרגיע ולא כל כך רצו לחזור), למשל בכך שיש להם ילדים קטנים, שעליהם לסיים את הדוקטורט, או משימה חשובה אחרת, שיש להם מסר לעולם, או איזשהו תפקיד שעדיין לא מומש וכד’.
הם לא זכרו את כל הסיטואציה, רק את ההחלטה שכמעט בכל המקרים, אם לא בכולם, גבלה בשינוי משמעותי בחיים.
כאמור, זוהי סיטואציה המאפשרת לנשמה להיזכר בתפקיד שלה ובייעוד שלה ולאפשר בחירה מחודשת.
מדענים מסבירים את האור הזה כשינויים כימיים במוח, מה שנכון, אלא שעד כמה שידוע לי כעת הם לא בדקו מה מקורם של השינויים האלה ומדוע הם קרו. אני מכירה באופן אישי ומקרוב אנשים שעברו "מוות קליני";
אחד שהיה הרבה מאוד שנים בשירות הביטחון – אדם קשוח, שכלתני ולא רגשני, בלשון המעטה, שנשלח למשימות בכל מיני מקומות בעולם, וסגר את רגשותיו כמעט לחלוטין. יום אחד הוא קיבל התקף לב ומת "מוות קליני". הוא סיפר שהוא זכר את האור, את החיבוק, את התחושה הנהדרת הזאת של שייכות ואהבה אינסופית שחיברו אותו לכל מה שהוא סגר בעקבות תפקידו. הוא לא זכר מסרים מיוחדים.
לאחר מכן, כשהחלים, הוא עזב את שירות הביטחון והתחיל ללמוד הילינג, קבלה וסוד האותיות וכד’ – דברים שהיו אנטיתזה מוחלטת לכל מה שהוא התעניין והתעסק בו עד לאותו היום. הדבר התרחש בסוף שנות הארבעים שלו. הוא החל לעבוד כמרפא, כך עד סוף ימיו. הוא עבר פאזה ממקום הישרדותי, לוחם קשוח, ציני, סגור רגשית למקום של רוחניות. הוא אמר לי שברגע אחד הוא קלט עולם שלם. נזכר בתוכנית ובמטרות גם אם לא זכר את כולן אחר כך במודע.
הדקות האלה הן למעשה נצח, כי בעצם אין זמן וכל תוכנית הגלגול יכולה להיפתח כמגילה בפני הנשמה.
מקרה נוסף, חוויית "מוות קליני" של אישה אינטליגנטית שהייתה מחוברת לחומר ברמות שקשה לתאר. ביתה היה נקי ומצוחצח, אובססיבית לניקיון, בשלנית מעולה. היו לה שבעה סטים של אוכל מפני שאוכל סיני, למשל, מגישים רק בכלי אוכל סיניים… היו לה אינספור בשמים וחומרי איפור עדכניים. היא שיחקה קלפים עם החברות שלה פעמיים שלוש בשבוע.
בחודש התשיעי להריונה עם הבן השלישי, התגלתה רעלת היריון בזמן הלידה, כך שחייה וחיי העובר היו בסכנה גדולה מאוד והיא הובהלה לניתוח קיסרי. תוך כדי הניתוח היא מתה "מוות קליני" ושבה להכרתה לאחר כמה דקות.
אלה העובדות והנה סיפורה:
"פתאום ראיתי את אבא שלי, שנפטר חמש עשרה שנים קודם והיה האדם שהייתי הכי מחוברת אליו, רצתי אליו בשמחה בעודי צועקת ‘אבא, אבא!’ והוא דוחף אותי בחזרה. שוב רצתי אליו והוא שוב דחף אותי בחזרה. בפעם השלישית הוא אמר לי: ‘תסתכלי למטה’.
הסתכלתי וראיתי את עצמי שוכבת במיטה מחוברת למכשירים, כשהרופאים מנסים להחיות אותי. ראיתי גם את הילד שנולד ואת בעלי שהתהלך במסדרון אנה ואנה ולא ידע מה לעשות עם עצמו מרוב חרדה ופחד, ומייד חזרתי לגוף."
בזכות החוויה השתנו חייה לבלי הכר, היא הפכה לאחת המתקשרות היותר טובות שהייתה לי הזכות להכיר. לצערי, היא כבר לא איתנו היום.
בדרך כלל, זיכרון החוויה בפועל עושה לאנשים שינוי תודעתי ענק, והרבה מהאנשים באו למסור מסר לעולם הסובב אותם מעצם הזיכרון וגרמו להרבה אחרים מהפך בתפישה, או לפחות גירוי עצום לחקור את התופעה. לדוגמה: ד"ר ואן לומל, קרדיולוג הולנדי, שפתח עם רופאים נוספים מכון לחקר התופעה בהולנד, כתוצאה ממקרי "מוות קליני" שהתרחשו תוך כדי עבודתו בבית החולים ושמיעת חוויותיהם של החולים. זהו אחד הנושאים הנחקרים ביותר בעולם בזכות אנשים שחזרו מהמוות ושיתפו בחווייתם.
ראיינו אישה עיוורת מלידה שהייתה לה תאונה שבה היא מתה "מוות קליני" ושבה לחיים. היא ראתה תוך כדי החוויה, למרות עיוורונה הפיזי, ודיווחה על כל מה שהתרחש בחדר הניתוח לפרטי פרטים. הכול מדויק. היא סיפרה שיש לה חלומות עם ריח ועם טעם. כל החושים עובדים בחלומותיה, אך לא כך הוא מבחינת הראייה הפיזית.
הראייה לעיני הרוח אינה נפגעת. כשהראייה הפיזית שלנו נפגעת מאיזה שהן סיבות, ולא משנה מה הסיבה, זה לא פוגע בראייה העל חושית.
החוויות החוץ גופיות האלה מזכירות דברים; מה באנו לעשות פה, מה התפקיד שלנו, הייעוד, למה אנו נתקעים סביב נקודה מסוימת וכיצד לשחררה.

סגור לתגובות.