הרבה אנשים מאמינים שההדרכה שלהם היא דרך מישהו שנפטר ומוכר מחייהם, כמו סבא, סבתא, אחד ההורים וכדומה. ממידע שקיבלתי מהישויות המדריכות שלי, הנפטרים יכולים ללוות אותנו לפרק זמן מסוים, אך אינם מהווים כישויות מדריכות לכל מעבר חיינו.
הנה קטע מספרי "ישויות מדריכות – מציאות או דמיון" בנושא.
נפטרים ממעבר חיים זה לא הוכשרו להיות ישויות מדריכות באותה השתקפות ("תלבושת"), אך בהחלט יכולים להוות ישויות מדריכות במעבר חיים אחר.
חשוב לציין שסבא, סבתא, אימא, אבא, אח/ות, ילד/ה, חבר/ה, אישה או בעל שנפטרו אינם משמשים כישויות מדריכות אישיות. אין זה תפקידם אף על פי שביכולתם ללוות אותנו ברוחם למשך פרק זמן מסוים לאחר עזיבתם את הגוף הפיזי – אחרי מותם הם יכולים להסתובב בקרבתנו, אך הם אינם בבחינת הישויות המדריכות האישיות שלנו, או מחליפים אותן.
כשהנפטרים אומרים לנו משהו בחלום או במדיטציה, בהחלט חשוב להקשיב למסר שלהם, אך אין זה הופך אותם לישויות המדריכות בעלי הידע האופטימלי הרלוונטי לחיינו.
אנשים שמתגלגלים בכדור הארץ יכולים להדריך זה את זה רק בכדור הארץ.
הם מהווים ישויות מדריכות באותה ה"תלבושת". למשל, כשהורה נפטר, הוא יכול ללוות ואפילו לדבר עם הילד שלו. או, כשסבא, סבתא, חברים, נמצאים סביב האאורה/ההילה שלנו, הרי זה משום הצורך שלהם להעביר דברים, ללמוד לאיזושהי תקופה, מעצם ההתבוננות שלהם "מלמעלה".
תלמידה סיפרה שהיא ביקרה אצל איזשהו מדיום באנגליה, ובמהלך המפגש הגיעו סבא וסבתא משני הצדדים ומסרו לה מידע שעד היום היא מתרגשת ממנו. עד היום מהווה המידע הזה אור דרך לחייה, היה ועודנו מופלא. אך שוב, אינן באות במקומן של הישויות המדריכות שלה במעבר החיים הנוכחי.
לפעמים אנו קולטים את האנשים שהיו קרובים אלינו ונפטרו יותר מאשר את הישויות המדריכות, מכיוון שהם משדרים על אותו הגל כמונו; האנרגיה שלהם דחוסה יותר מזו של הישויות המדריכות והם עדיין מחוברים לתדר האנושי ולתודעה הפיזית שאליה אנו מחוברים.
המוח האנושי ההכרתי שלנו זוכר ומודע לכל מי שהיה קרוב אליו בחיים הנוכחיים, אך בדרך כלל ועל פי רוב, אינו מחובר לזיכרון הגלגולים מבחינת המודע ההכרתי, דבר המשתנה אט, אט כאשר המודעות הרוחנית והזיכרון האוניברסלי נפתחים בהכרתנו המודעת, הלכה למעשה.
האנרגיה של הישויות המדריכות דלילה יותר ומורגשת בעיקר כשאנו במצב מדיטטיבי. הן אינן נמצאות בגוף ובאותה רמת דחיסות כשלנו.