לקבל אותנו כפי שאנחנו – 29.4.21

אני מבינה יותר ויותר שמה שנכון ונחוץ לכל אחד מאתנו זה לקבל אותנו בדיוק כמו שאנחנו, כך שייווצר שינוי תודעתי, בגישה, בתפישה, בחיינו.
ההיסטוריה של האנושות, כולל הדתות למיניהן, מלאה באידיאות על האדם האידאלי, של "טוב ורע" בסדר/לא בסדר וכן הלאה, כשמבחינת המהות  היקומית, לא קיימים קריטריונים כאלה – אנחנו חלק מהבורא, נבראים ובוראים בו זמנית, על מנת לממש את הפוטנציאל הנשמתי, הלכה למעשה.
מטרה זו מתגשמת דרך הגלגולים השונים, בעולמות שונים, דרך תוכנות חשיבה שונות, גופים אחרים = "גבולות הוויה" שונים, דרכם מתאפשרת הגשמה דרך חוויה.

ברגע שאנו מוכנים לקבל את עצמנו כנשמה טהורה, שייכת, אהובה, משמעותית, כמו כל אחד אחר, שחווה עצמה דרך כל "התלבושות" שלה, (הגלגולים),  בכל העולמות "כשהתלבושות" הן יצירה מאד משמעותית וחשובה המאפשרת לנשמה, (הדבר האוורירי הזה), למצות את הפוטנציאל שלה דרך משהו בעל צורה ו"גבול הוויה".

השינוי המשמעותי ביותר של תפישת העולם האנושית היא בהבנה שזו תפישת ותפיסת עולם. תפישה מבחינת ה – MIND  ותפיסה מפני שאנו תופסים/אוחזים בה, אך היא מהווה כלי שאנו יוצרים לו האנשה, אך היא איננה הנשמה אלא כלי ייחודי שלה, המאפשר את חוויית עצמה!!!

לפי ראות עיני חשוב לשים דגש ולהתאמן יום, יום, דרך מדיטציות, דמיון מודרך, תקשור ותרגילי מודעות שונים ובעזרתם לפתוח שבילים חדשים במוח המודע = שבילים המדגישים ומאפשרים הגשמה וחוויה בפועל של המודעות לכך ש"אני נשמה טהורה, כמו כל אחד אחר בתלבושת אנוש, בחרתי להיוולד למקום המאפשר מיצוי מיטבי של מהותי, כשהדרך להתחבר למה שמעבר לתבניות החשיבה האנושיות הוא הלב שלי, הרגשת הידיעה שלי, האינטואיציה והדמיון שלי".

הראש האנושי מלא בתבניות חשיבה ואמונה המבוססות על הישרדות וקיום, פחד, חשש, חרדה, כמיהה, ציפייה וכדומה, על דברים שהם פרי התוכנה האנושית המתגלגלת, האישית והכללית. בעצם כנשמות, המצאנו המצאה מדהימה; עולם אנושי מלא, מלא, בכל טוב של מנעדי רגשות "טובים ורעים"; פחדים, חרדות, חששות ושמחות, צחוק ודמע, יופי והנאה, כאב וסבל, ליטוף וחיבוק, עולם עשיר שכולו תוצר התפישה הלינארית. על מנת לחוות את העולם הלינארי בחרנו לשכוח מבחינת המודע ההכרתי את היותנו ניצוץ אלוה ממעל.

היכולת שלנו להסתכל על כך כהמצאה מדהימה ומרתקת, כבר עושה שינוי אדיר מבחינת שינוי נקודת המבט ומאפשרת מעבר מהמקום של התבוננות רק מנקודת המבט של הגוף האנושי, לחוויית החלק המתבונן שלנו בחוויה היומיומית כחלק מהחיים.
אנחנו נשמה טהורה!!! אם, אבל, אולי, איננו תנאי ואנחנו לא על תנאי! ה"תלבושת", הגוף, אינם "אני" אלא יצירה שנועדה לכל הנשמות בכדי להגשים את הפוטנציאל שלהם.

השאלה מה מקולקל בנו מה עוד עלינו לשנות, היא בעצם אנטיתזה למה שבאנו לעשות = להתחבר לנשמה הטהורה שבנו, לנפלאות הבריאה, לכל סוגי הרגשות, ה"טובים והרעים" כחלק מהחוויות האנושיות, לשחרר את התפישה הלינארית של "טוב ורע", עבר, הווה, עתיד, עליון, נחות, חכם טיפש ועוד, ועוד ולעבור לתפישת "הווה מתמשך", לזמן מעגלי המתהווה כל רגע, בהתאם לזמן ומקום, על פי צורך ההגשמה שלנו.
קרי, ליכולת להכיל שכל הידע, הניסיון המצטבר, החכמה והתבונה שרכשנו, משרתים אותנו בכל רגע נתון "בהווה מתמשך" = העבר כלול בהווה והעתיד נוצר כל רגע, בהווה.

היכולת שלנו לראות שיש נשמה שבחרה את התלבושת והגוף המסוימים לא במקרה וכל מה שקורה הוא בדיוק מה שצריך לקרות, מהווה אתגר גדול למוח שלנו כל עוד הוא רווי ושבוי בתבניות אנושיות של השוואתיות ותוויות.

עלינו לזכור שאנו נשמה אהובה, שייכת, חכמה, מלאת ידע וניסיון שבחרה בגוף הזה, בעולם הזה, לצורך פריצת גבולות של התוכנה הישנה. כאשר אנו זוכרים מי אנחנו כל השאר, כמו ביקורת ושיפוט הופכים חסרי אפקטיביות, מה שאומר שאנו יודעים על קיומם וכשנתקלים בהם ניתן להיפרד מהם = הנשמה לוקחת את המושכות לידיים שלה ואין אף מחשבה אשר מנהלת אותנו וזה המעבר הכי אתגרי וכך כל השאר מתפוגג; הדעות, האמונות, הקביעות, רגשות האשם, כל מה שאנו סוחבים נעלם ומתפוגג אל מול הידיעה הברורה, השלמה והמופנמת שאנו נשמה טהורה כמו כל אחד אחר.