השפה משנה את התפישה והתפישה משנה את השפה – 18.3.2021

הישויות המדריכות מכוונות אותנו בתקופה הזו לשים לב מבחינת המודעות ההכרתית לחלק המואר בנו, לדבר ולהתבונן דרכו היות שככל שאנו עושים זאת, רוב חלקי המוח (שעד כה נמצאו בתרדמת כלשהי, בשל מיפתח הזיכרון הקטן אליו נולדנו ובחרנו לשנות), הופכים מוארים. כלומר, שהזיכרון המודע שלנו מתרחב וגדל מעבר לידוע לנו זה מכבר.
קרי, מבחינת יכולת השימוש נוצרים חיבורים והקשרים נוספים, ביותר חלקים במוח דבר שמתבטא בעשיית הקשרים רחבה יותר, בשינוי נקודות מבט ותפישה כתוצאה, ביצירתיות גדלה ומתפתחת, בהבנות, תובנות, ויכולת לפתור בעיות ולמצוא פתרונות שקודם לא נראו וכדומה. כך, לאט, לאט, כל מה שמעכב אותנו מתמוסס כיוון שהוא מפסיק להיות רלוונטי.

זהו תהליך של חופש, שחרור, התרה מעכבות, חרדות, נקודות מבט מצומצמות, דפוסי חשיבה מעכבים ש"אור הידיעה" ממס, כיוון שהמידע הישן אינו עומד בפני עצמו יותר = אנו חווים מעבר "מארגז כלים" אנושי מצומצם, "לארגז כלים" רוחני ענק המכיל את הזיכרון של כל הניסיון המצטבר של הנשמה בכל העולמות, כולל בעולם הזה.

המעבר המודע למקום המואר פירושו, חיבור לזיכרון של "ארגז הכלים" שקיימים בו הפתרונות, הרעיונות, ההבנות והתובנות של דרכנו הנשמתית, הלכה למעשה, ככול שמודעותנו הרוחנית נפתחת.
ניתן לדמות את התהליך לכיבוש שבילים חדשים במוח. כיבוש תרתי משמע, גם בהתכוונות ובעשיה היומיומית וגם כניצחון על הרגלים ותבניות מעכבות שמפסיקות להיות רלוונטיות. למשל, במקום ההרגל לראות מה אין, מה חסר, מה לא בסדר, התמקדות בהרגל חדש לראות מה יש, מה אפשרי, מה התועלת שחוויה כזו או אחרת, מה ניתן להפיק וכדומה.

ככול שהשבילים החדשים נכבשים, על הישנים יש פחות ופחות מעבר כדברי הישויות המדריכות: "שבילים שכוסו, כוסו, נפרש עליהם מעבה ואין עליהם מעבר נוסף" כלומר, הם פחות ופחות מנהלים אותנו = יציאה מעבדות של אמונות, דעות, קביעות על עצמנו ועל העולם, לחרות של "אור הידע" קרי, החיבור המודע לניצוץ שווה הערך שאנו – שכולנו, לטעם ולמשמעות חיינו, תפקידנו ותפקיד העולם הסובב לגבינו.

מדובר במעבר משליפת נתונים לינארית לשליפת נתונים הקשרית מעגלית. כלומר, אנחנו עוברים מצורת תגובה אוטומטית, המבוססת על פירושים ומסקנות עבר, להיענות הנובעת מהוויה נוכחת = הקשבה, התבוננות והיענות רלוונטית לרגע נתון, כיוון שאינה מבוססת על משקעי העבר.

השפה משנה את התפישה והתפישה משנה את השפה.

הישויות המדריכות מדברות על מעבר מודע בדרכים רבות ,בכל פעם שעולים פירוש או תגובה אוטומטיים המונעים פרופורציות. כמו למשל, ליצור לנו דימוי בעזרתו ודרכו ניתן יהיה לעבור לחלק המואר של המוח, להיענות ולבטא עצמנו דרכו. כדוגמא; לדמות ניצוץ אור בלבנו, או מפל של אור שאנו עומדים תחתיו, או פשוט להתחבר לנשימה עמוקה וכיוצא באלה.

בעזרת אימון וככול שמתמידים בו, אנו מאירים את המוח ומחזקים את "שרירי" ההיענות מתוך נוכחות, אמון ואהבה. היענות משולה לאהבה. כדברי הישויות "אהבה פירושה היענות, פירושה יחסי גומלין זורמים בין הכל להכול". האימון מאפשר לנו לשחרר את כל מה שמונע מאיתנו ביטוי מלא, שמחה וחיוניות, כל מה שמונע מאיתנו להרגיש שאנחנו ממצים את עצמנו כל רגע נתון, כך שכל המראות הנקרות בדרכנו מאפשרות לנו לגדול ולצמוח.