לאחר שנים רבות של התפתחות המודעות שלי וחיבור להבנה קוסמית הולכת וגדלה שהחיים האנושיים מייצגים ביטוי של מהותנו הנשמתית ובעקבות תהיות לגבי הקושי לשחרר דעות, אמונות וקביעות ישנות שאינן רלוונטיות מבחינתי, הגיעה תשובת הישויות המדריכות כפי שמופיעה להלן:
ישויות ספיראלת האור:
"השלום הברכה ואור האהבה לך אהובה, מבקשים אנו עזרה, יהושפט וחברי מרכז הגלקסיה, להעביר מידע הקשור אל מבנה הגוף האתרי המשתנה כעת, שימי לב, משתנה כעת, שהובנה, לצורך השינוי התודעתי, על מנת לאפשר שחרור וחיבור = שחרור מהוויית 'תכנת האנוש המתגלגלת' וחיבור ל'מהות האור הנצחית', לישות האור, המוקרנת דרך אינספור אישיויות, טבע/ים (טבע האדם ברבים), על מנת להגשים עצמה ולהראות:
א. כיצד נסגר מעגל ומה פירושו מעגל של שלום והשלמה אליו נולדתם בזו הפעם.
ב. כיצד ניתן להרפות את האחיזה בתוכנת האנוש, מכיוון שעד כה זה היה בבחינת בלתי אפשרי.
ונתחיל מב', מכיוון שחלמת ושמעת אותנו מנחים אותך דרך החלום כאומרים ומורים לך שמתחת לחשיבה האנושית, אותה למדת לנהל, מתקיים תיכנות שאינך/ם מודעת לו. למעשה הראנו לך דימוי של פס אור רחב שבו מולבשים/ארוגים, כל תכונות האנוש והזיכרונות של היותכם בני אנוש לאורך הגלגולים, כולל כל המסקנות, הדעות
והאמונות, הכמיהות, החלומות והתקוות, עמם באתם לעשות שלום = התיכנות האנושי או תכנת ההפעלה כבני אדם עלי אדמות.
הראינו לך תמונה זו על מנת שתביני שיש צורך לשחרר את ""הפס המגנטי"" הזה, כך נכנה אותו, על מנת להרפות אחיזה בתוכנה הישנה.
במילים אחרות, את והרבה אחרים מתאמנים בשימוש בדמיון ובהשתחררות מאחיזה בנקודות מבט, בהשתחררות מנתינת כוח למחשבות ולאמונות, בהשתחררות מאחיזה בכלי (הגוף) ומעבר לביטחון בנצח מעצם ההיות, מעבר משלטון הגוף להנהגת הנשמה את הגוף/היצירה, שלה.
ובכל זאת את שואלת ושואלים אחרים, כיצד, למרות חיבור לרוח, וגילויה בתודעה האנושית שלכם הלכה למעשה, זה אינו משתנה ועדיין הולמים בכם פחדים, חרדות, חששות ותגובות משכבר הימים, שאינן רלוונטיות מבחינתכם המודעת.
ובכן, השלמת המעגל קשורה בגילוי אותו ""פס מגנטי"" והשתחררות ממנו, על ידי נתינת מקום לשכחה. כן ממש כך, נתינת מקום לשכחה – לאפשר לשכוח את הידוע, או נכון יותר לומר, להרפות מאחיזה בזיכרונות ונתינת רשות להפכם לחלק מספריית הידע שלכם. במילים אחרות, הזיכרון שכל הידע והניסיון המצטבר שרכשתם מתקיימים מעצם ההיות, גם אם המודע ההכרתי אינו זוכר, ואין צורך להחזיק בו מתוך ביטחון מלא בכך שמה שנחוץ לכם לדעת, להבין, יעלה בדיוק ברגע המדויק.
אך, על מנת שתתאפשר חווית הגילוי ותינתן רשות לשכחה, היה עליכם לעבור את הדרך להמסת ההיאחזות בתפישה האנושית כבלבדית. היה עליכם לעבור תהליך שיאפשר
ל'זיכרון ההיות' להתעורר הלכה למעשה במודע ההכרתי האנושי.
במילים אחרות, מסך השכחה החל להתפורר וכעת הגיע השלב של גילוי נוסף המתבסס על הרעיון שלכל תכנה, בכל עולם, ישנו מבנה 'גבול הוויה', המתבטא דרך הגוף האתרי
והעולם אליו משתקפת הנשמה.
כל מבנה שמיצה עצמו מתפרק מכוחו, מתוכנו, מהרכביו, למען יצירת מבנה חדש.
כך תמיד, כך כיום ב'כדור לימוד' ובכל עולם. התפרקות המבנה אינה מאפשרת שחזור, למרות ניסיונות היאחזות בישן.
זה התהליך הכל כך דרמטי בעולמכם, הנתפש כ'סחיבת השטיח מתחת' לרגלי הוודאות, המוכר והידוע.
מבנה ככלל, נחוץ למען הגשמה דרך חוויה, אך באותה מידה כל מבנה הוא זמני (אשליה לצורך). ולמה הכוונה? לכל נשמה קיים מבנה/קוד/צופן מעצם ההיות, אותו היא מגשימה דרך חוויה, דרך כל 'מבני המשנה', קרי כל ההשתקפויות, הגלגולים, בכל העולמות. למרות זמניותם של 'גבולות המשנה', נאסף דרכם ובעזרתם, ידע, ניסיון מצטבר ויכולות ממומשות, ההופכים להיות חלק מעצמת התממשותה וביטויה של כל נשמה – האוצר שלה, ספריית הידע הפרטית שלה, או כפי שאנו מכנים זאת 'אוקיאנוס הידע הפרטי'.
הפעם, התפרקות המבנה כרוכה בשינוי תודעתי כללי, קרי בחיבור המבנה למקורו הנצחי. קרי, בחיבור המודעות האנושית לזו שיצרה ובראה אותה = הנשמה שאף היא חלק מבורא עולם שברא אותה.
כך, כפי שכבר הזכרנו בתקשורים אחרים, את עניין השינוי היקומי המתהווה, בכך שכל המבנים נפרמים ונוצר מארג משולב של נקודות מבט, ידע ומודעות מרבדים רבים ושונים, אנושיים ואחרים.
כך ומתוך כך, נוצר שינוי יקומי ובעצם כינינו אותו כ'הפרדה הנפרדת מעצמה'.
פירושו של דבר שחל איגום משאבים בכל נשמה ונשמה, היא מתחברת במודע לעצמה, לניסיונה המצטבר, למהותה הנצחית מבחינת המודעות ההכרתית ומאפשרת מארג מודע של ידע ומודעות, של אמון וביטחון מעצם ההיות, של שילוב בין נקודות מבט, הבנות ותובנות, לגבי תוכנות חשיבה שונות.
אם ניקח את תוכנת האנוש לדוגמה, נאמר שניתן להכיל את מנעד הרגשות, ההתנהגויות והמנהגים האנושיים לאורך ההיסטוריה האנושית, ללא ביקורת שיפוט, אשמה, או חרטה, כיוון שעצם הכלת רעיון המבנה האנושי מלכתחילה והבנת מסלול המיצוי דרכו, מפוגגת כל אשם, או בקורת מפני הבנת, בזכות הבנת, החיים דרך מיפתח זיכרון קטן, המבוסס על הישרדות וקיום על ניסוי ותעיה.
בתהליך זה ועם הפנמתו מתאפשר שחרור ממסקנות עבר, מתאפשרת חמלה, קבלה והכלה, תוך שלום והשלמה עם הפרק האנושי שחווה עצמו.
וויתור על אחיזה ושינוי של התיכנות ליצירת מבנה חדש.
יש צורך לשנות את התיכנות על מנת לייצר ולהפעיל מבנה חדש, המבוסס ומתבסס על 'מהות האור', הנצח, במקום כפי שהיה, ועודנו, ביטחון המתבסס על הזמני, אשלייתי והאקראי, ששירת את האנושות לאורך ההיסטוריה.
שינוי התיכנות מתאפשר דרך הנכונות להתחבר למהות הנצחית, לניצוץ הנברא ולכל
הניצוצות האחרים המצויים אף הם בתלבושות שונות וכך ממלאים תפקיד עבור עצמם
והנשמות האחרות, באותה המידה.
לשם כך נחוצים:
*** נחוצה נכונות להקשיב לאינטואיציה מעבר לשכל האנושי.
*** נחוץ לעבור מחשיבה, ליצירת מחשבה המתבססת על יצירת מציאות, שליחת כוונה. קרי, נחוץ להרפות כליל מחשיבה כפי שהורגלתם, לוותר עליה, להמיר את החשיבה באימון בזימון הרצוי, בראיית הרצוי ללא פרטים, או דעה כיצד זה יתגשם, פשוט מתוך כוונה ואמון מלא.
*** נחוצה נכונות ורשות להשתמש בדמיון על מנת לראות דברים מנקודות מבט נוספות
ולהשתחרר מאחיזה בנקודת מבט מסוימת.
*** נחוץ אימון בהרחבת התודעה דרך דמיון מודרך ומדיטציה.
*** נחוץ אימון יומיומי בהקשבה אל מה מדויק לכם, מתוך ידיעה והפנמה של ההדהוד
המתקיים, בבחינת המודעות לכך שכולנו אחד יחיד ומיוחד וחלק משלם, מאחדות, משפיעים ומושפעים תדיר.
*** נחוצה בחירה מודעת לוויתור על הידוע וגילוי המוסתר, או הבלתי ידוע.
*** נחוצה נכונות להכיר את הייחוד מתוך שוויון ערך.
קרי, נכונות לגלות את הניצוץ הייחודי העצמי ושל כל אחד אחר, מתוך הכרה מודעת שכל "תלבושת" מונעת על ידי ניצוץ אלוהי טהור, שיש לו תפקיד חשוב ומשמעותי למיצוי ולהגשמת הפוטנציאל הנשמתי האישי והכללי.
שכן, איש אינו מתפתח אלא דרך מראות, ניסוי ותעיה, התנסות וגילוי כלים כתוצאה.
*** נחוצה נכונות לגלות ולהשתמש במודע בדרכים חדשות לחוויית החיים.
אלה מקצת מהדברים הנחוצים להרפיה משחזור המוכר והידוע, דרך גילוי המסקנות והשלכותיהן המתגלגלות, וויתור על להחזיק בהן כאמת בלבדית.
למעשה מתארים אנו את אותו ""פס מגנטי"" הנושא את הזיכרון האנושי ממנו באתם להרפות.
חשוב לנו לציין שוב, שלהרפות אין פירושו להדחיק, או לשכוח, אלא פירושו שכל החוויות הן חלק ממאגר עצום של ידע וניסיון מצטבר, שאיפשר ומאפשר את מיצוי הפוטנציאל, אך אף אחת מהמסקנות מן הראשית, אינה בבחינת אמת אוניברסלית, אלא נקודת מבט אחת מיני רבות, רבות, שברגע נתון נאחזתם בה כאמת לגבי עצמכם והעולם, אך חוויתם אותה עד תום והגיעה העת לגלות שאלו נקודות מבט ותו לא.
כעת לכלים תכליתיים נוספים, למשתמשים בדמיון ומחוברים למהות השינוי:
תנו לעצמכם את הרשות לדעת ולהבין מעצם ההיות, מעצם החוויה ברגע נתון, דבר המשחרר מפירושים, משחזור היוצר הצרה של אפשרויות שמעבר להם (לפירושים ולשחזור).
מתוך כך הסכימו ובחרו לשכוח ולהרפות מהצורך לדעת ולהבין.
בעצם מדובר על הישענות על אמון וביטחון פנימי מעצם ההיות, אותו הזכרנו קודם לכן, שכל מה שתצטרכו לדעת יתמגנט אליכם.
כאן מדברים אנו על הכרה במגנט שאתם. קרי, ברשת היקומית שאתם חלק ממנה, הנעה
בעת ובעונה אחת כמגנט המושך אליו כל מה שנחוץ לו, למען הגשמת הפוטנציאל האצור בו – הפנמה של ידיעה זו מביאה או משיבה, אמון מלא שכל מה שמתרחש הוא המיטב למענכם, גם אם אינו נראה כך בעיני המסתכל האנושי.
הרשות להרפות מהזיכרון והיינו מדגישים ואומרים הרשות לשכוח, מאפשרת יצירת מציאות חדשה המבוססת על 'התבוננות משתאה', גילוי ויצירה חדשה כתוצאה.
דמו את ה""פס המגנטי"" המורכב ואפשרו לו להשתחרר מהקידוד הצפון בו על מנת יוכל להיווצר קידוד חדש המחובר לגוף האתרי החדש, או המתחדש, משוחרר מכבלי זיכרון
הקשורים למיפתח הזיכרון הקטן. ממש דמו אותו מתנקה והופך אנרגיה שקופה ונקיה מרישום.
ואז, אפשרו לרישות הישן להיטמע ב'אוקיאנוס הידע' שלכם, קרי להפך לחלק מספריית הידע והניסיון המצטבר במקום לשליט, למנהל ולמארגן, כפי שהוותה עד כה לצורך ההגשמה.
נבחרה הגשמה חדשה דרך ניסוי ותעייה, לשמה נחוצים כל הזעזועים וההתרחשויות שיוכיחו שיש ליצור מבנה חדש על פני הישן ולא כהמשך לישן.
כפי שאת אומרת דורית 'הרשות לא לדעת על מנת לדעת', היא כרשות לחיות במציאות משתנה מתוך הוויה נוכחת, הנענית בכל רגע נתון למתרחש ולמתבקש, ללא זיכרון פירושים, או חוקים משתלטים, כיצד על המציאות להיראות ומה נכון ומה לא.
ולכל אלה החוששים מאובדן של גבולות או מוסר נאמר, שהחיבור לניצוץ האלוהי שאנו מחבר לערכים הנעלים ביותר של שוויון ערך מלא, אהבה ושייכות מעצם ההיות.
הזיכרון שכל אחד מאתנו אמנם אחד יחיד ומיוחד אך חלק משלם, חלק מפאזל שאינו שלם בלעדי איש מאתנו, אך קיומנו הוא כשלם בפני עצמו וכחלק באותה המידה.
מודעות המאפשרת פתיחת 'זיכרון ההיות' ופעולה אחדותית למען, כשכל אחד מאתנו תורם את חלקו הייחודי, שאיש אינו יכול לתרום במקומו"