כל אחד מאתנו קרן של שמש, ניצוץ אלוה ממעל, אין שתי קרניים זהות. הדחף לבטא את מי שאנחנו הוא המניע להגשמת מהותנו. אף אחד לא יכול לתת לעולם את מה שאתה או את נותנים. אנו לומדים אחד מהשני, ניזונים אחד מהשני. יחסי הגומלין של כל אחד מאתנו הינם ייחודיים למרות שיש משותף.
לאורך הדרך האנושית כיוון ששכחנו את מהותנו הנצחית, אימצנו לעצמנו דעות, אמונות וקביעות על עצמנו העולם והחיים, כאילו הן אמת בלבדית שאין בלתה.
בשל כך התחלנו להאמין בתפישה שלנו, שפעמים רבות מתבססת על פירוש לחוויות שעברנו, אם הצלחנו לדעתנו או לדעת החברה, או נכשלנו רחמנא ליצלן וכך אנו חווים את עצמנו כתוצאה מדעות אלו, בדרך כלל מבלי שהמודעות ההכרתית מודעת.
חלק מהאמונות הפכו לדפוסים על פיהם אנו חווים את חיינו בבחינת מחשבה בוראת מציאות. בתוך כך נולדו למשל, רגשות אשם, לעיתים קשות מתוכם נולדו החלטות שעלינו לכפר עליהן, על מנת שנסלח לעצמנו וכך גם הסביבה. דפוסים אלה מכונים דפוסי הענשה. דרכי ההענשה העצמית מגוונות, אך תמיד קשורות לתשלום מחירים, להרס עצמי, לגול עצמי, לתחושה שלא מגיע לאדם אושר.
ההענשה היא הגנה המתבטאת בחוסר היכולת והנכונות לפרגן לעצמנו את ייחודנו, את היכולות, הכוחות והכישרונות שלנו שמא נמצא עצמנו נדחים, מגורשים, ננטשים, לא מקובלים, שמא נחזור לאותו מקום בו לדעתנו עשינו זוועות, או חלילה ניתקל במצבים דומים. הענשה פירושה שאיבדנו את האמון בעצמנו.
כדוגמה; יתכן מצב של אדם שבורך בכישרון ריפוי והוא אינו נותן לעולם את מה שיש לו לתת, מכיוון שלשם קשור דפוס ההענשה, ולכן בזה אסור לו להשתמש…שם יושב חטא ההיבריס…. משם נובע העצב והוא עסוק בלהעניש את עצמו… הוא סגר את המקום בו קיים הזיכרון של אירועים שהיו בעקבות השימוש באותו הכישרון, כוח, יכולת ועושה ככול יכולתו להיות בסדר עם העולם הסובב אותו.
בפועל, האדם הנושא דפוס הענשה, עסוק בחייו בלא מודע, בלהזין את הדפוס מה שיכול להתבטא גם בצורה של מחלה כרונית, תאונות, בעיות לב מלידה מתוך תחושה בסיסית שמלווה את האדם, שאסור לו להיות בפסגה ובמלוא ההצלחה.
הפחד הכי גדול של מי שנושא דפוס הענשה הוא מדחייה ונטישה. בעצם, בלי דעת הוא נטש את עצמו, נטש את החיבור למי שהוא באמת = נשמה טהורה חלק מהבורא מעצם היותה ונותן למסקנה שנוצרה עכב חוויה טראומטית לנהל את חייו. אחד הדברים הכי חשובים לנו היא תחושת השייכות ואם איננו מרגישים שייכים לעצמנו לא נוכל להיות שייכים לעולם הסובב אותנו באופן אוטנטי.
אנו נמצאים בתקופה של אין ברירה ועלינו לקחת אחריות ולהפסיק לפגוע בעצמנו!!! באנו לרפא את אותו החלק שמונע מאתנו לעשות את מה שנועדנו לעשות. השינוי מתבטא בכך שאנו עושים חוזה חדש. לכל אחד מאתנו תפקיד כמו לדבורה בכוורת. דפוס הענשה מוציא את הדבורה מהכוורת והיא נשארת לבד. כל אחד בכוורת הוא אחד יחיד ומיוחד וחלק מהכלל, "אני = אנחנו". לכל אחד מאתנו תפקידו הייחודי בהצגת החיים.