לפני חודשים ספורים הוצאתי את ספרי הראשון "מוות לא סוף החיים", במטרה להביא רגיעה לגבי הנושא למודע האנושי. בעקבות הספר התפתחה שיחה בקבוצה על דרכים שונות לקבל את נושא המוות. בעקבות זאת הובא לידיעתי שמתקיימות קבוצות ברחבי העולם ובארץ המכונות "קפה מוות" בהן אנשים חולקים סיפורים, מדברים על המוות בכדי לפוגג את הפחד ושואלים שאלות על המוות.
אחד הגורמים לפחד הוא פחד מאובדן שליטה כשהמטרה בהקמת הקבוצות היא להפוך זאת לקל יותר, לשחרר את הפחד ואת הכובד. קיימת בורות עצומה, וקושי לנהל שיחה על נפטרים ועל משמעות הפרידה. בתפישה היומיומית שלנו מוות הוא משהו רחוק, מפחיד, מאיים.
המשפט "מעפר באת ואל עפר תשוב" אצל חלק מהאנשים אינו מתורגם בצורה שממנה ניתן להבין שהנשמה הולכת למקום אחר והגוף ששימש לה ככלי גמר את תפקידו, אל אף שהיהדות מאמינה בהישארות הנפש.
ההתייחסות לנושא המוות משתנה, כשנזכרים/לומדים שמוות אינו סוף החיים אלא, התחלה של חיים חדשים.
אחת המטרות של הלמידה בקורס לפיתוח ויישום מודעות רוחנית שבהדרכתי, היא לעזור לאנשים אחרים לשנות תפישה וכך תשתנה התייחסותם. תוך שינוי התפישה מתעוררות שאלות, עולות תשובות והשיח שלנו עם אנשים אחרים משתנה ומאפשר להם לחשוב אחרת.
כאשר הדברים מתחברים לאיזשהו ידע קדום שיש לנו, הוא עולה למודעות כשמדברים על זה. לכן נוצרו מקומות שניתן לבוא, לשתות כוס קפה ולדבר על המוות.
זהו אחד מהכלים שיוצרים את השינוי בעולם. כל מי שמתמודד עם מחלות, או עם אובדן של אנשים קרובים לו, נמשך מאוד לשמוע על כך, לקבל תשובות להבין רגע מה זה, להבין מדוע, מה קרה.
קיים קשר בין הפחד מאבדן שליטה לבין פחד מוות, פחד משינוי, פחד ממחלות, מסבל וכאב וכיוצא באלה. חיבור למודעות היותנו נשמה, שלצורך הגשמת הפוטנציאל שלה לובשת הרבה "תלבושות" ובעצם מחליפה "תלבושות", עולמות – הגלגולים השונים, מצבים.
ברגע שאנו מפתחים מודעות אחרת אנחנו מורידים את שכבות השכחה, כאילו נוצר כל כך הרבה אבק שכבר לא רואים מה יש על המדף. זה תהליך של פתיחת הזיכרון.