תלמידה אמרה לי בעצב ובאכזבה שרוב האנשים הסובבים אותה אינם מאמינים בקיומה של הנשמה אלא רק בקיומו הפיזי של הגוף ומסתובבים באותו מעגל חשיבה. הסבתי את תשומת ליבה לכך שהיום יותר ויותר אנשים אם מתוך סקרנות, אי שקט, נסיבות חיים… משהו מביא אותם לבדוק. הנטייה שלנו כבני אדם היא להיתפס בנקודת מבט מסוימת, מבלי לראות שקיימות אין ספור נקודות מבט נוספות כחלק ממארג ענק.
הישויות המדריכות פועלות ללא לאות לסייע לנו להתחבר למארג הולך וגדל, ולחבר אותנו לזיכרון הנשמה, לפרופורציות, להבנה, למשל, שאם מישהו עזב את העולם הפיזי, הוא לא עזב אותנו, הוא רק עזב את העולם הפיזי – הקשר, התקשורת, האהבה והחיבור מתקיימים תדיר ויש סיבה משמעותית וחשובה לעזיבה.
כשמתחילים לבדוק את הדברים שקורים ממקום של מודעות לרעיון הבחירה בחיים כדרך להגשמת הנשמתי וממקום של צמיחה ולמידה דרך התנסות, ברור לגמרי שניתן להבין ולמצוא טעם ומשמעות בכל מה שקורה.
מנקודת המבט המדוברת יש לנו יכולת הולכת וגדלה לבדוק את הבחירות שלנו ושל אחרים מדוע הם בחרו זאת, מה זה משרת; המשפחה, הילדים, הסביבה, גם כאשר זה נראה אבסורד.
אם וכאשר מתחילים לבדוק את הדברים ממקום שיש לכל דבר סיבה, מטרה, טעם ומשמעות, גם כשאיננו יודעים מהם, לאט, לאט, נפתחת הבנה חדשה המשחררת מאחיזות בהשקפת עולם ישנה תוך גילוי שהיא איננה רלוונטית יותר.
אנחנו עוברים מעבר לתפישת המוח האנושי בעזרת האינטואיציה, הישויות המדריכות על מנת להבין סיבה ומטרה, השפעה על הסובב, על עצמנו, מה הדברים מאפשרים ולאן זה מוביל אותנו.
כשמתחברים למטרה הגדולה יותר, מתאפשרת יכולת הכלה הרבה יותר גדולה של הנסיבות. הלב נפתח לחמלה, להבנה, ליכולת לקבל את זה שקורים דברים שלפעמים הם התרסקות מאוד גדולה שבלעדיהם לא יחול שינוי. כל מה שבא לפתחי בא לפתחני וניתן לבדוק זאת בעזרת הישויות המדריכות.
אני מביאה בזאת שני ציטוטים המהווים משפטי השראה עבורי מאת אלברט איינשטיין: "אף בעיה אינה יכולה להיפתר עם אותה צורת חשיבה שיצרה אותה". כלומר, זה לא הגיוני שאנחנו ממשיכים להיאחז בנקודת מבט מסוימת ומצפים לתוצאות אחרות, וזאת מהסיבה שלא פתחנו את המודעות שלנו לנקודות מבט חדשות. בציטוט השני אני מבקשת להדגיש את הרעיון.
"דמיון הוא יותר חשוב מידע. שכן, ידע הוא מוגבל למה שאנו יודעים ומבינים, בעוד שדמיון מכיל בתוכו את כל העולם ואת כל מה שיהיה פעם ניתן לידיעה והבנה".