אין טעויות! – החיים הם ניסוי ותעייה בו
בואו נוציא מהמשוואה את ההתייחסות שלנו לגבי טעות. אין טעויות! מהרגע בו נוצקנו בפעם הראשונה ועד הרגע שנתאחד בחזרה עם בורא עולם אנחנו בניסוי ותעייה.
נולדנו מראשית דרכנו כניצוץ אלוה ממעל למסלול של ניסוי ותעייה, קרי, למסלול של התנסות ולמידה דרך כל החושים, בין שהם חושיים או על-חושיים בלבד וכיום חושיים ועל-חושיים , גם יחד.
"מטרת החיים היא התנסות והתנסות = ההצלחה וההצלחה = התנסות. החיים הם ניסוי ותעיה."
כך מדברי הישויות המדריכות, מתוכם גם ניתן להבין שהמטרה היא הגשמה דרך חוויה של מהות הנשמה, דרך ההתגשמויות השונות שלה. קרי, שההגשמה מתקיימת דרך התנסות מתמדת, המאפשרת מיצוי מהותנו, תוך למידה ובדיקת מסלול מחדש, או מסלולים חדשים, על פי מה שקורה בשטח, הנובעים מעצם התעיה.
ישויות ספיראלת האור: "הדבר היחיד הקיים ביקום, הוא התנסות מתמדת, הוצאה מן הכוח אל הפועל דרך התנסות, מן הבורא דרך כל ברואיו. החוק היחיד שקיים ביקום, הוא חוק התנועה והתנודה, ההדהוד, ה- ECO, ההשתקפות, ההשפעה, המושפעות, אין דבר שנמצא במצב סטטי. כל השאר הם חוקים שהומצאו על מנת למצות את מהותנו הנשמתית הלכה למעשה, כשלכל עולם החוקים שלו".
מבחינתנו להגשים את הפוטנציאל אומר שאנו דורכים לפעמים על קוצים ועל אבנים, על חול הים ובמים, דורכים בכל מיני מקומות, וחווים חוויות שונות ואין זו טעות לדרוך על קוץ, לא טעות, אלא ניסוי ותעייה במובן של גילוי על כל השלכותיו, תנועת חיפוש המלווה לעיתים בפחד, בהתפעלות, כעליסה בארץ הפלאות, כשאנו מתפתחים כתוצאה, מעצם החוויהכשאין הצלחות ואין כישלונות יש תוצאה. לפעמים נעים לנו בתוצאה ולפעמים לא נעים, מתוך זה אנו מסיקים מסקנות ולוקחים החלטות.
תעיה על פי המילון פירושה "הימָצאוּת של אדם במקום שלא התכַּוון להגיע אליו, אי מציאת הדרך הנכונה". מנקודת מבטן של הישויות המדריכות מדובר בהליכה בדרך שאינה ידועה או מתוכננת מבחינת המודע ההכרתי, כשבכל פעם, דרך התעיה נמצא שביל חדש/אחר נכון לרגע נתון.
עצם ההיוולדות לעולם מסוים כמו ההיוולדות לכדור הארץ למשל, כשאיננו זוכרים במודע ההכרתי את מקורנו על הידע והניסיון שצברנו ולו מבחינה זו, החוויה היא של תעיה ובשום פנים ואופן אינה טעות!!! כך בחרנו, 'כך התכוון המשורר', שהרי דרך הזיכרון המועט ביכולתנו לחוות את עולם חמשת החושים, שנועדו למטרת התנסות: חוש הטעם נועד על מנת שנטעם, חוש הריח שנריח, הראייה שנראה, השמע שנשמע, המגע שניגע. זו דרך הלמידה.
לכל חוש קיים חוש שישי: מגע חושי ועל חושי, ראיה חושית ועל-חושית וכיוצא באלה כשהמקור של הכל הוא על-חושי, אליו אנו מחברים את המודע ההכרתי. קרי, ביכולתנו ללמוד ולהתנסות דרך החושים הפיזיים ועל-חושיים בו זמנית, עם יכולת לשלב בין השניים. כך מתאפשרת לנו חוויה רב חושית בעולם עשיר מאין כמותו = המימד החדש.
במידה ולא נאפשר לעצמנו להתנסות לא נגיע למקומות חדשים ולא נסיק מסקנות חדשות ונגלה מתוכן את כישרונותינו החבויים, הידע שטמון בתת ההכרה שלנו וכד' ובוודאי שלא נוכל לגלולת מה מדויק לנו ומה אינו מדויק לנו. כיום אנו מתחברים במודע לחוש השישי ולהבנה שהחיים הם התנסות למען מיצוי פוטנציאל נשמתי שלשמו נחוץ גוף. לאט, לאט, אנו יכולים להבין שאין טעויות, שזהו מושג שאינו נכון במובן הכולל של המילה, כיוון שאנו מגשימים את הצופן שלנו דרך התנסות – ניסוי ותעייה.
ביסוד כל תפישה קיימים קריטריונים מאוד ברורים על פיהם אנו שופטים את העולם, את עצמנו וכך אנו קובעים את ערכנו. כשדברים אינם הולכים על פי רצונותינו או מתגשמים על פי תקוותנו, יש לנו פעמים רבות מחשבות הלקאה עצמית ושיפוטיות לגבי מעשינו בפרט אם לא צלחו בידנו. מחשבות כגון "אם הייתי עושה ככה אז היה ככה…" מעסיקות אותנו ואנו שוכחים כי יסוד התפישה האנושית מוגבל מאוד בשל מיפתח הזיכרון דרכו חווינו את כל מה שניתן לחוות דרך נקודת המבט של חמשת החושים הפיזיים וכי מיצינו וחווינו את כל מה שניתן דרכו.
נולדנו מראשית דרכנו כניצוץ אלוה ממעל למסלול של ניסוי ותעייה, קרי, למסלול של התנסות ולמידה דרך כל החושים, בין שהם חושיים או על-חושיים בלבד וכיום חושיים ועל-חושיים , גם יחד.
"מטרת החיים היא התנסות והתנסות = ההצלחה וההצלחה = התנסות. החיים הם ניסוי ותעיה."
כך מדברי הישויות המדריכות, מתוכם גם ניתן להבין שהמטרה היא הגשמה דרך חוויה של מהות הנשמה, דרך ההתגשמויות השונות שלה. קרי, שההגשמה מתקיימת דרך התנסות מתמדת, המאפשרת מיצוי מהותנו, תוך למידה ובדיקת מסלול מחדש, או מסלולים חדשים, על פי מה שקורה בשטח, הנובעים מעצם התעיה.
ישויות ספיראלת האור: "הדבר היחיד הקיים ביקום, הוא התנסות מתמדת, הוצאה מן הכוח אל הפועל דרך התנסות, מן הבורא דרך כל ברואיו. החוק היחיד שקיים ביקום, הוא חוק התנועה והתנודה, ההדהוד, ה- ECO, ההשתקפות, ההשפעה, המושפעות, אין דבר שנמצא במצב סטטי. כל השאר הם חוקים שהומצאו על מנת למצות את מהותנו הנשמתית הלכה למעשה, כשלכל עולם החוקים שלו".
מבחינתנו להגשים את הפוטנציאל אומר שאנו דורכים לפעמים על קוצים ועל אבנים, על חול הים ובמים, דורכים בכל מיני מקומות, וחווים חוויות שונות ואין זו טעות לדרוך על קוץ, לא טעות, אלא ניסוי ותעייה במובן של גילוי על כל השלכותיו, תנועת חיפוש המלווה לעיתים בפחד, בהתפעלות, כעליסה בארץ הפלאות, כשאנו מתפתחים כתוצאה, מעצם החוויהכשאין הצלחות ואין כישלונות יש תוצאה. לפעמים נעים לנו בתוצאה ולפעמים לא נעים, מתוך זה אנו מסיקים מסקנות ולוקחים החלטות.
תעיה על פי המילון פירושה "הימָצאוּת של אדם במקום שלא התכַּוון להגיע אליו, אי מציאת הדרך הנכונה". מנקודת מבטן של הישויות המדריכות מדובר בהליכה בדרך שאינה ידועה או מתוכננת מבחינת המודע ההכרתי, כשבכל פעם, דרך התעיה נמצא שביל חדש/אחר נכון לרגע נתון.
עצם ההיוולדות לעולם מסוים כמו ההיוולדות לכדור הארץ למשל, כשאיננו זוכרים במודע ההכרתי את מקורנו על הידע והניסיון שצברנו ולו מבחינה זו, החוויה היא של תעיה ובשום פנים ואופן אינה טעות!!! כך בחרנו, 'כך התכוון המשורר', שהרי דרך הזיכרון המועט ביכולתנו לחוות את עולם חמשת החושים, שנועדו למטרת התנסות: חוש הטעם נועד על מנת שנטעם, חוש הריח שנריח, הראייה שנראה, השמע שנשמע, המגע שניגע. זו דרך הלמידה.
לכל חוש קיים חוש שישי: מגע חושי ועל חושי, ראיה חושית ועל-חושית וכיוצא באלה כשהמקור של הכל הוא על-חושי, אליו אנו מחברים את המודע ההכרתי. קרי, ביכולתנו ללמוד ולהתנסות דרך החושים הפיזיים ועל-חושיים בו זמנית, עם יכולת לשלב בין השניים. כך מתאפשרת לנו חוויה רב חושית בעולם עשיר מאין כמותו = המימד החדש.
במידה ולא נאפשר לעצמנו להתנסות לא נגיע למקומות חדשים ולא נסיק מסקנות חדשות ונגלה מתוכן את כישרונותינו החבויים, הידע שטמון בתת ההכרה שלנו וכד' ובוודאי שלא נוכל לגלולת מה מדויק לנו ומה אינו מדויק לנו. כיום אנו מתחברים במודע לחוש השישי ולהבנה שהחיים הם התנסות למען מיצוי פוטנציאל נשמתי שלשמו נחוץ גוף. לאט, לאט, אנו יכולים להבין שאין טעויות, שזהו מושג שאינו נכון במובן הכולל של המילה, כיוון שאנו מגשימים את הצופן שלנו דרך התנסות – ניסוי ותעייה.
ביסוד כל תפישה קיימים קריטריונים מאוד ברורים על פיהם אנו שופטים את העולם, את עצמנו וכך אנו קובעים את ערכנו. כשדברים אינם הולכים על פי רצונותינו או מתגשמים על פי תקוותנו, יש לנו פעמים רבות מחשבות הלקאה עצמית ושיפוטיות לגבי מעשינו בפרט אם לא צלחו בידנו. מחשבות כגון "אם הייתי עושה ככה אז היה ככה…" מעסיקות אותנו ואנו שוכחים כי יסוד התפישה האנושית מוגבל מאוד בשל מיפתח הזיכרון דרכו חווינו את כל מה שניתן לחוות דרך נקודת המבט של חמשת החושים הפיזיים וכי מיצינו וחווינו את כל מה שניתן דרכו.